כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סינית

    מישהו שאל האם אני מכירה קפה דהמארקר. סוג של קפה או מקום חדש לבלות בו, שאלתי. ככה הגעתי לכאן. דבר חדש, מקום חדש. איך אני משתלבת בזה, שאלתי את עצמי תוך כדי בחינה של הדף הראשי. שיעור לסינית - כך הרגשתי. לא מוצאת את עצמי בים הפרטים. אבל לאט לאט (כן כן, אלה הסינים שאמרו, אני חושבת, שגם מסע של מאה מילין מתחיל בצעד אחד) התחלתי לפענח. אז אחרי מילוי דף ה\"אני\" (חלקית, עדיין) הגעתי גם לכאן.
    אשמח לשוחח, אשמח להכיר אתכם דרך המילים. אשמח אם תכירו אותי דרך המילים שלי כאן, ובעיקר דרך המילים של השירים שאשלח בהמשך.
    מקווה להבין את הסינית של האתר הזה בהקדם.מענין - האם מישהו מכם הרגיש פעם \"סינית\".

    דיוקן משפחתי

    24 תגובות   יום רביעי, 23/11/16, 10:10

    בחצר הקדמית, זו הפונה אל הרחוב, עומדות שלוש: אני – נערה צעירה, אימי, סבתי. הרביעי – אחי, הצעיר ממני בשבע שנים, עומד לפני אימי. ברקע מאחור הגדר החיה - זה הכינוי לשיחי אלת המסטיק הגזומים, אותם שתל אבי כשעברו מהצריף שבמעברה לבית בשכונה. הגדר מפרידה בין חצר הבית לבין הרחוב. מאחוריה ניבט חלק מחזית בית השכנים. 


    עומד אבי מולנו, גבו לשמש, בהתאם לכללי הצילום, אוחז במצלמה האיכותית שרכש לאחרונה (תחביב שבחר לעסוק בו למרות הזמנים הקשים), מחכה לרגע הנכון בו ילחץ וינציח.


    סבתי, בחליפה כהה שתפרה לעצמה - שמלה בגזרה ישרה, לא צמודה מדי, שמגיעה עד אמצע השוקיים, וז'קט תואם. מכונת תפירה של 'זינגר' הייתה בביתה, ושימשה לתפירת בגדים לה, לתשעת ילדיה, ואחר כך לנכדיה. אשת חיל, שידעה להסתדר גם בזמנים קשים. רגליה עטויות גרבי ניילון ונתונות בתוך נעלי בית פרוָותיות, כשרגל אחת מונחת מעט לפני האחרת, כיאה למעמד הצילום. שערה אפור-כחלחל, עם סלסול שנעשה בידי הספרית השכונתית, אליה הקפידה ללכת כל אימת שהגיעה לביקור אצל בנה - אבי. עיניה, מאחורי משקפי הראייה, מצומצמות בגלל השמש הזאת של יום חורף.


    אימי, בחולצה צמרית בהירה ובחצאית ישרה, מאלו שהייתה תופרת מדי פעם, לפי גזרה קבועה, במכונת התפירה של חברה שכנה, עם בד שקיבלה מאחיה שעבד בבית חרושת לבדים. שערה קצר, מאורגן היטב, לעיניה משקפי שמש, חיוך קל על פניה, כנראה מפאת המעמד. יד אחת שלה מוסתרת, האחרת מאחורי גבו של אחי, אולי נוגעת בו קלות. אולי לא. על כתפה נראית כף יד של סבתי החובקת.


    אחי, גם הוא בעיניים מצומצמות בגלל השמש, מבטו שובב וחייכני. לבוש מכנסי שבת ארוכים וכהים, וסוודר תכלת שאימי סרגה לו, עם דוגמת צמה לכל אורך אמצע החזית. בזכותה, גם אני יודעת לסרוג.


    אני במכנסים בעלי גוון ירוק-כהה, עשויים בד צמר איכותי שהתקבל מאותו אח של אימי, ונתפר בידי החייט השכונתי, וסוודר, התואם בצבעו לצבע המכנסיים, ונלבש מעל חולצת השבת הצמרית, שרק צווארונה הבהיר מתגלה. בגד השבת שלי. הבחנה ברורה הייתה באותם ימים בין בגד המיועד ליום-יום לבין זה המיועד לשבת.


    החתול הביתי שלנו נראה מתחכך באחת מרגלי. מדי פעם היו מגיעים חתולים נוספים לחצר, מתכנסים ליהנות משאריות הבשר שדאגה אימי להביא מהקצב השכונתי כל אימת שהגיעה אליו כדי לקנות לנו בשר לארוחה. נזכרתי פתאום שפעם נפל גוזל מאיזה קן, והיא מיהרה לאסוף אותו, טפטפה מים לפיו וקצת פירורי לחם זעירים, רטובים. ניסתה להצילו, אך הוא לא האריך ימים.


    צמתי מונחת על החזה, כמתבקש. גם על פני חיוך קל. עיני מכוסות משקפי שמש כהים. ה"מוטות" שלהם מונחים, שלא כמקובל, לא מאחורי אזני אלא על גביהן. המשקפים מסתירים את העיניים ואת מבנה האוזניים. חשבתי שהן בולטות מדי, גם העיניים, גם האוזניים. פעם אמר לי נער אחד במסדרון של בית הספר התיכון, שיש לי עיניים כמו של צפרדע. אני התכנסתי אל תוכי ולא אמרתי דבר.


    לא ברור היכן מונחת ידי הימנית – זו הנמצאת בצד הקרוב לאימי, וגם לא היכן ידה השמאלית – זו הנמצאת בצד הקרוב אלי. מעניין אם לכבוד הצילום הנחנו יד מחבקת. אני שבה ומתבוננת, ומצליחה להבחין, שידי הפונה אליה, גלויה בחלקה העליון, ונראית מורמת בזווית קלה. נראה שכן חיבקתי. אולי גם היא חיבקה.

    חיוכים היו שם. כנראה גם חיבוקים.

    מעמד ההנצחה חִייב.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/12/16 23:37:

      צטט: לונגדונג 2016-12-19 15:39:23

      גם לי יש אוזן אחת בולטת, זה דופק לי את כל הסימטריה לך לפחות שתיהן בולטות כך שאת שומרת על אווירדינמיות
      יפה, למצוא יתרון בחסרון. זה טוב. ועוד יותר מכך, ההומור, שזה הכי הכי. אז תודה :)
        19/12/16 15:39:
      גם לי יש אוזן אחת בולטת, זה דופק לי את כל הסימטריה לך לפחות שתיהן בולטות כך שאת שומרת על אווירדינמיות
        26/11/16 11:25:

      צטט: נחרצה 2016-11-26 00:42:11

      תיאורים ...
      הבגדים, הצבע, ההתאמה, העיניים והידיים... אפילו הצמה.
      מתחת יש הרבה - זה בעצם העיקר.

      אכן :) את משמחת, סיגל

        26/11/16 00:42:

      תיאורים ...
      הבגדים, הצבע, ההתאמה, העיניים והידיים... אפילו הצמה.
      מתחת יש הרבה - זה בעצם העיקר.

        24/11/16 00:58:

      צטט: זונות פוליטיות 2016-11-24 00:20:02

       

      ברוטוס:   בעבר חשבתי שהסאב-טקסט או המילים שמתחת לנאמר הן החשובות. כעת אני בטוח שהמוסתר ולא הנראה חשוב לא פחות

       

       

      נטוס:      הצלחת לתאר שפע של רגשות בתוך פריים אחד לכאורה מנציח רגע אך יש בו צמה של חיים ארוכים של נפשות מרובות. שאפו קלועצה, הבאת תמונה שהפכה לסרט

       

       

      ..

      הנחתי את הטקסט, וקיויתי, וזכיתי מעל ומעבר. תודה רבה לכם עד מאוד

        24/11/16 00:51:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-11-24 00:04:50

      כתיבה במיטבה: תיאור מקיף, כשאת המסקנות יכול הקורא לנחש רק לפי הרמז בשורות האחרונות.
      מחמיאה לי ומשמחת. תודה רבה לך מכבית. על שבאת ואמרת. 
        24/11/16 00:20:

       

      ברוטוס:   בעבר חשבתי שהסאב-טקסט או המילים שמתחת לנאמר הן החשובות. כעת אני בטוח שהמוסתר ולא הנראה חשוב לא פחות

       

       

      נטוס:      הצלחת לתאר שפע של רגשות בתוך פריים אחד לכאורה מנציח רגע אך יש בו צמה של חיים ארוכים של נפשות מרובות. שאפו קלועצה, הבאת תמונה שהפכה לסרט

       

       

      ..

      כתיבה במיטבה: תיאור מקיף, כשאת המסקנות יכול הקורא לנחש רק לפי הרמז בשורות האחרונות.
        23/11/16 23:09:

      צטט: רונית אברהם 2016-11-23 22:56:26

      הזמנים הקשים, ואור השמש. כמה מעט אמרת וכמה הרבה. יופי של תיאור. יופי של תמונה.
      אני כל כך שמחה על ראיית ההרבה. תודה לך רונית
        23/11/16 22:56:
      הזמנים הקשים, ואור השמש. כמה מעט אמרת וכמה הרבה. יופי של תיאור. יופי של תמונה.
        23/11/16 22:20:

      צטט: bonbonyetta 2016-11-23 18:26:06

      *

      אמנם התיאור נפלא וניתן לתאר בעיניים את התמונה ממשית, אך חסרה לי התמונה שאותה מתארים, והבנתי שהיא צורפה, אז איך זה שאינני רואה אותה?

      יש תמונה, אך בכוונה לא צרפתי, כי רציתי לבחון את יכולת התיאור שלי. אולי בהמשך אצרף אותה.

        23/11/16 22:18:

      צטט: א ח א ב 2016-11-23 18:00:56

      תמונה הסטורית ..
      כותרת יצירתית :) תודה אחאב
        23/11/16 22:17:

      צטט: שחר י 2016-11-23 17:02:40

      תמונת ספר. כריכה. הדמויות בשחור לבן, החתול גינגי והעצים מאחור ירוקים. אפשר לראות את השורות הראשונות נכתבות. דף ועוד דף. פרק ראשון נשלם. פרק שני?
      זהו בדיוק הרצון שלי. צריכה לגייס את עצמי. תודה לדחיפה :)
        23/11/16 18:26:

      *

      אמנם התיאור נפלא וניתן לתאר בעיניים את התמונה ממשית, אך חסרה לי התמונה שאותה מתארים, והבנתי שהיא צורפה, אז איך זה שאינני רואה אותה?

        23/11/16 18:00:
      תמונה הסטורית ..
        23/11/16 17:02:
      תמונת ספר. כריכה. הדמויות בשחור לבן, החתול גינגי והעצים מאחור ירוקים. אפשר לראות את השורות הראשונות נכתבות. דף ועוד דף. פרק ראשון נשלם. פרק שני?
        23/11/16 13:12:

      צטט: alxm 2016-11-23 10:30:27

      יופי של תמונה ! התאורים היפים שלך ממש מביאים את התמונה בתת מודע
      סבור כך גם אתה, ועוד יותר מכך - עד אל התת-מודע. אני מרוצה. ולך בני ידידי, תודה
        23/11/16 13:10:

      צטט: היא ולא אחרת 2016-11-23 10:34:47

      אח... אח.. מערכות יחסים, אי אפשר איתן ואיך אפשר בלעדיהן. ואני קוראת כאן, עוצמת עיניי וכמו שיכולה לראות אתכם לבושים מיטב המחלצות כיאה למעמד הנצחה שכזה. והוא מחייב דבר שהוא, להראות. ומאידך, הלב שלי קורא כאן גם מעט אחרת, הרבה מעבר למלים.. אהבות בזמנים קשים עולות שועטות מעלה מטה כרכבת הרים. ובכל ולמרות זאת, הן עשויות אהבה שהיא, כמות שהיא. תודה על השיתוף, חיבוקים חמים.

      אני כל כך שמחה למה שהלב שלך קורא, מעבר למראה. כי ניסיתי דרכו, להעביר, במרומז, מה שהתחולל מתחת. תודה לך יקירה

        23/11/16 13:09:

      צטט: rossini 2016-11-23 10:45:18

      תמונה מלבלבת ואיזה יופי תארת אותה.העמדה מוחשית מאוד.

      תמונה שהיא זכרון לעד.

      הצלחתי אם כך בתיאור. תודה לך רוסיני

        23/11/16 13:08:

      צטט: דוקטורלאה 2016-11-23 11:52:09

      תיאור נהדר בכתב של תמונה. כל אחד יכול לקרוא ולהיזכר בתמונות משפחתיות מימים עברו. אז היתה העמדה קבועה, ביגוד מסורתי וכל השאר שתארת. גם הצילום היה מבצע שדרש הכנה רצינית.

      תודה לך לאה. שמחה גם שזה לוקח למקומות אישיים.

        23/11/16 11:52:
      תיאור נהדר בכתב של תמונה. כל אחד יכול לקרוא ולהיזכר בתמונות משפחתיות מימים עברו. אז היתה העמדה קבועה, ביגוד מסורתי וכל השאר שתארת. גם הצילום היה מבצע שדרש הכנה רצינית.
        23/11/16 10:45:

      תמונה מלבלבת ואיזה יופי תארת אותה.העמדה מוחשית מאוד.

      תמונה שהיא זכרון לעד.

        23/11/16 10:34:
      אח... אח.. מערכות יחסים, אי אפשר איתן ואיך אפשר בלעדיהן. ואני קוראת כאן, עוצמת עיניי וכמו שיכולה לראות אתכם לבושים מיטב המחלצות כיאה למעמד הנצחה שכזה. והוא מחייב דבר שהוא, להראות. ומאידך, הלב שלי קורא כאן גם מעט אחרת, הרבה מעבר למלים.. אהבות בזמנים קשים עולות שועטות מעלה מטה כרכבת הרים. ובכל ולמרות זאת, הן עשויות אהבה שהיא, כמות שהיא. תודה על השיתוף, חיבוקים חמים.
        23/11/16 10:30:
      יופי של תמונה ! התאורים היפים שלך ממש מביאים את התמונה בתת מודע

      ארכיון

      פרופיל

      קלועת צמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין