להצליח בעולם הגדול ( שהוא בעצם ממש ממש קטן...)
בבלוג הזה אני אשתף אותכם בזויות שונות של ניהול חברה בינלאומית. ניהול מותגים בהתאמה לשווקי יעד, ניהול אנשים מתרבויות שונות, פיתוח עיסקי בינלאומי וכל מה שקורה בין לבין. למה הסיני מתכוון שהוא אומר כן, שזה בעצם לא, או אולי.... או אולי כן! למה צריך סבלנות כואבת עם הספרדים ומה יש לנו ללמוד מהיפנים ועל העולם האכזרי של פוליטיקה אירגונית ביפן המתרחשת מתחת לנימוסים המתוקתקים. בחינת מודלים עיסקיים בעולם המסחר שכל הזמן משתנה. הכל מהנסיון האישי שלי של שנים רבות של שיווק ומסחר בינלאומי. אם אהבתם, תנו כוכב ואני אדע לאיזה כיוון של חומרים להעלות. גם בקשות תתקבלנה בברכה.
פוסטים אחרונים
- מהי אסטרטגיה? 13/10/10
- טיפים למציגים בתערוכה בחו"ל 6/9/10
- מחיר נמוך מוכר יותר! האומנם? 28/7/10
- כמה קל לעשות עסיקם בישראל? 16/7/10
- 10 שלבים להצלחה בשוק הבינלאומי 6/7/10
- Gap : IN Fox: OUT למה בר רפאלי ונעם תור לא מספקים כבר את הסחורה? 1/7/10
ארכיון
ניהול בגובה העיניים – חלק א'
| מנהיגות. הגדרה: מנהיגות היא תהליך בו אדם אחד משפיע על קבוצה להשגת יעדים קבוצתיים או ארגוניים מעבר לציות מכני. (ללא שימוש בכפייה- דבר המבדיל אותה מדיקטטורה. מנהיגות נשענת, לפחות בחלקה, על רגשות חיוביים בין המנהיג והמונהגים, יותר על כוח אישי ופחות על מעמד) .
אז למה יש תחושה לכל כך הרבה מנהלים שצריך לדבר בטון מסויים ולהתנהג בצורה מסויימת. למה כשאנחנו נמצאים בתפקיד ניהולי אנחנו לעיתים קרובות מתנהגים אחרת מאשר בבית עם חברים או משפחה. אני בדעה שאין צורך להציג תדמית שונה ממי שאנחנו באמת. הכוח האמיתי שלנו בא דווקא מהיכולת שלנו להרגיש נח בעור שלנו ולהיות מי שאנחנו.
מנהיג אמיתי אינו זקוק לתארים ובתרגילי מנהיגות על מנת לחזק את מעמדו. מנהיג טוב הוא אותו אדם בעל חזון המסוגל לסמן את הדרך להשגת מטרות והמונהגים הולכים אחריו מתוך בחירה והערכה. מנהיג יכול לא רק לנהיג אלה גם לחנוך ולהביא את עובדיו לשיא היכולות והעוצמות שלהם.
בתרבות העסקית הישראלית הודאה בטעות או הירהור נתפסים כחולשה. האמונה שמנהל יודע הכל ומעולם לא טועה או נכשל היא גישה מוטעת היוצרת מחסום לצמיחת הארגון והפקת מקסימום תועלת מאנשי הארגון.
חולשה אמיתית היא חוסר היכולת שלנו להודות בחולשות. אפשר להשיג הרבה יותר כשאתה יושב מול עובד בגובה עיניים תוך התייחסות רצינית לדעותיו ועמדותיו. שתפו אותו כאיש צוות לדיון ולא אל אחד שאמור רק למלא אחר הוראות ולבצע משימות. גם כאשר יש אי הסכמות ואתם משוכנעים שדרככם היא הנכונה, לא לדאוג, בתור מנהל בכיר ההחלטה הסופית נשארת בידכם ושאלת שאלות על ידי כפיפים יכולה לאתגר אתכם לבחון מזוויות שונות את החלטותיכם ואף להניב תוצאות טובות יותר. זו לא חולשה. זו עצמה.
עוד מילה על ניהול בגובה העיניים- אל תשכחו לדבר בגובה העיניים גם לאנשים הכי זוטרים שאתם פוגשים בדרך ביום יום באופן לא פורמלי. מלצר הוא נותן שרות לא משרת. כבדו אותו. מנקה המדרגות או המשרד שלכם עושה את מיטב יכולתו בנסיבות שנפרסו לרגליו להסתדר בחייו בכבוד. תכבדו את המאמץ הזה. אימרו להם שלום. היתיחסו אליהם בכבוד. אלה הם ערכים שיוצרים מנהיג אמיתי, בגובה העיניים.
|
תגובות (4)
התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.
/null/text_64k_1#
סיפור מצוין ומחייך בהחלט
יונתן, לא התכוונתי להגיד שזה עניין של רושם שצריך לעשות. התכוונתי להגיד שעם ריבוי אלו שלא עושים את זה, זה אתה שמשאיר רושם.
אני לא הולך רחוק מדי - בבאר שבע יצא לי השנה לא פעם להשתמש במוניות, עקב נקע ברגל.
לסטודנטים פה (העם שנחשב אינטילגנטי) יש אנטי נגד נהגי מוניות, הם לא אוהבים לדבר איתם וטוענים שהם עלגים וטיפשים. שמעתי את זה עשרות פעמים פה.
אבל אני יושב ומדבר איתם תוך כדי נסיעה, ואני חייב לציין בפניך - הם מספרים לי סיפורים אישיים שלהם, ואפילו בסוף הנסיעה פשוט ממשיכים לדבר גם כשהם מגיעים ליעד, ולא אכפת להם מעוד כמה דקות. סוף סוף מישהו מוכן לדבר איתם.
אני חושב שזה מתאר את המצב די יפה לגבי זה שאנשים לא זוכים למילים החמות.
אני תומך בגישה שלך בשם הנימוס ובשם דרך ארץ ובשם התקשורת הבינאישית הטובה שהיא פשוט דרושה לנו.
"מנהיג אמיתי אינו זקוק לתארים ובתרגילי מנהיגות על מנת לחזק את מעמדו. מנהיג טוב הוא אותו אדם בעל חזון המסוגל לסמן את הדרך להשגת מטרות והמונהגים הולכים אחריו מתוך בחירה והערכה".
חבל שלא הרבה מבינים את המשמעות של מנהיג אמיתי בדרך הזאת. זה בדיוק מהות ההבדל בין מנהיג אמיתי לבין המתיימרים להיות מנהיגים.
ומילה לגבי סוף הפוסט, פעם אמר לי מישהו קרוב שכדי ללמוד על אנשים צריך לראות איך הם מתנהגים לא אלייך, אלא לסביבה כולה. לקופאית בסופר, למתדלק, לפקידה בבנק.
מי שיש לו את זה, יתנהג בצורה הוגנת לכל הנקרים בדרכו. מי שאין לו, ייחד אותך בהתייחסותו, אבל יפגין את מהותו האמיתית ביחסיו עם הסביבה.
ארז,
זה לא רק עניין של רושם. זה עניין של ערכים מושרשים ורגישות לזולת. זה גם לא רק עניין של ישראליות במקרה הזה. לא חסרים אנשים בעולם שכסף ומעמד עולה להם לראש. אנשים טועים כשחושבים שכסף עושה אותך עשיר. אדם עשיר הוא אדם בעל ערכים שאינו שופט אדם אחר .
לא מזמן הייתי במונית בגרמניה ושוחחתי עם הנהגת. טיפוס קצת מאיימת - פי שניים גובה ממני, פי שניים רוחב, כמות לא קטנה של עגילים באוזן ובגבה, קעקועים על היד, קול נמוך מים המלח. אני הייתי בין יבשת ליבשת , בין לקוח ללקוח דוחף קדימה, חושב ומתכנן איך לכבוש את העולם. על אף השעה המוקמת של הבוקר היא התחילה לשוחח איתי. דיברנו על ארצות מעבר לים והיא אמרה שמועלם לא נסעה כי אין לה כסף..
אז היא אמרה לי משהו מדהים שנשאר איתי . היא אמרה:" אני כל כך אוהבת את העבודה שלי. אני מאושרת ונהנית להיכנס למונית בכל בוקר ולהכיר אנשים חדשים". מאוד התרגשתי. האשה הזאת הבינה מה גורם לה אושר , וזה לא היה כסף או הצלחה מסחרית.
לרגע הרגשתי כל כך קטן, אבל הודיתי לה שהסכימה לחלוק איתי את מחשובתיה.
חייכתי כל היום.
אימצי בחום את רוח הדברים.
לגבי החלק האחרון - אני כל כך מסכים איתך, אבל משהו במנטליות הישראלית מונע מאנשים לעשות את זה. ותתקן אותי אם זו רק מנטליות ישראלית.
אני מספר לאנשים שאחד הדברים הכי חשובים הוא להגיד "בוקר טוב" לפקידה בדואר,
למסור "יום טוב" לאנשים במונית שיצאת ממנה הרגע, ולבקש מהמלצר כשהמילים מתחילות ב "סליחה, תוכל בבקשה..."
בסופו של דבר אלו האנשים שתשאיר עליהם רושם ויזכרו אותך.
ורושם הוא חלק חשוב מהשפעה.