כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    תאווה למעיים וקְפַרְדֵעֲ

    30 תגובות   יום חמישי, 24/11/16, 16:05

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

     

     

    בהתחלת מסמך הזיכרונות -  "לפני שאתה שוכח", הזכרת איזה עניין עם צ'ולענט, אבל אתה לא זוכר אם הדגשת מספיק את העובדה שאתה עצמך, במחילה, חובב גדול ושפוט לגמרי על המאכל הזה, כמובן יחד עם גפליטע-פיש, רגל קרושה ודג מלוח קצוץ ואם אפשר שמאלץ מיט גְּרִיבֶּענֵעס (כך מכנים הפולנים שלנו את גילדי השומן הטעימים ההם). ושלא לשכוח כמובן את המרק עוף עם צחצוחי שומן וקרעפלעך.

    ''

     

    אז הנה עוד משהו עליך ועל חמין:


    תאווה לעיניים. סכנה למעיים קלנועיות חמורית (396)

    יום שני בשבוע, שהוא היום הכי מגעיל בחיים כי טעם השבת שחלפה כבר פג ויש עוד חמישה ימים עד לשבת הבאה.

     ומה היה בצהריים דווקא ביום שני?! חמין! 

    אתה לא ראית מה זה בדיוק והיית בטוח שזה יהיה עוד משהו שנתנו לו להיצלות יותר מדי זמן וזהו. אבל זה לא. 

    וזה גם לא היה חמין שכל מיני מבשלות או מבשלים זורקים לסיר – ירקות, אפונה וקולרבי ופירות יבשים, חומוס ושיירי עוף מהשבוע שעבר ולעיסת קְוֶואץ' הזאת הם קוראים חמין.


    ביום שני המדובר זה היה אמנם סוג של חמין אבל כזה שאפשר סוף סוף לקרוא לו צ'ולענט. צ'ולענט אמיתי. 

    כל המרכיבים המקודשים הושרו והתבשלו איפה וכמה שצריך. אמנם הקישקע היה ממעיים סינטטיים והסבתא שלך הייתה מעירה על כך, שהקישקע הזה זה לא מה שפעם היו קונים אצל הקצב ומנקים וממלאים ותופרים.

     אבל הטעם בהחלט מקצועי. השעועית נימוחה בפה, הבשר היה רך עם הרבה שומן (כמו שצריך), תפוחי האדמה היו בומבה והבטן כאבה לא נורמאלי.

    מלוא הערצתך למי שהכין כזה צ'ולענט חום ורך וחם. 

    אחרי כזה צ'ולענט, אם ימשיכו לעשות ככה, מותר לקוות שכולנו עוד נראה ימים טובים יותר.  גם עם הרגשת בית אמיתית וגם מה שמקדש את השבת לעילא ולעילא ולא רק את היום השני ההוא.

     

                                                                                              קלנועיות חמורית

                                                                                             מיט אלע גוטע זאכען

     

    ''
     

     ===

    קודם דיברת על צפרדעים. וירטואליות אבל צפרדעים צפרדעים.

    פתאום אתה נזכר מחדש במבחר השירים והדקלומים שאבא שלך היה מבצע ברוב להט כשהייתם קטנים בשביל להשכיב אתכם לישון.

    לך נתקע אז בראש איזה סיפור על דודה לאה שמתחפשת לצפרדע.

    אבא שלך היה נוהג לשנות או להתאים את המילים למצב הרוח שלו וכך גם אתה שיננת את החומרים ההם. הרבה יותר מאוחר.

    בשנים האחרונות התברר לך שדקלום אחד היה משל לאה גולדברג.

    השד יודע איך אבא שלך הגיע דווקא אליה ב-1938.

     

    הצפרדע - מילים: לאה גולדברג


     

    ''

     

     

    לפני 45 שנים יצאת בדלת הכניסה של דירתך במעבר החוצה.

    על סף הכניסה ישבה בתך יעל בת השנתיים והתאמצה בכל כוחה לנעול את המגפיים הקטנים מגומי. מגף אחד הצליח לה ואת השני היא אמרה "אי אפשר לנעול את המגף הזה, אבא, יש בפנים קְפַרְדֵעֲ".

    אתה הצצת לתוך המגף וראית שם אילנית גדולה והתפוצצת מצחוק.

    אבל הילדה שלך לא הבינה מה פה כל כך מצחיק.

    בכלל אתה משמר בקנאות את אוסף המילים הראשונות של ילדיך.

    כידוע, כשילדים קטנים מתחילים להגות מילים, הם נוהגים להמציא כל מיני מילים וביטויים שמהווים את השפה של עצמם.

    לאחר זמן מה, כשהם מתחילים לומר הכל בעברית תקנית, הם שוכחים לגמרי את המילים הנחמדות ההן.

    אבל אתה, כאמור, לא שוכח כלום ועד היום אתה משתמש בשפת התינוקות ההיא כשאתה מדבר עם צאצאיך בני החמישים פלוס מינוס.

    אז הילדה יעל ההיא אמרה "קפרדע".

    ''

    לבתך הבוגרת, נטע, היה אוצר מילים גדול מן הסוג זה. במקום "גלידה" היא היתה אומרת "גִיגָל". פעם, באחד מהפיקניקים על הכרמל, עשית מחתיכת ענף פסל בעזרת אולר. עד היום ניצב הפסל בסלון ולו קוראים כולם "גילגוּל" מפני שככה כינתה אותו אז נטע בתך.

    בנך, אבנר ז"ל, היה אומר "אני רוצה שמדויץ". נטע, הבכורה, נהגה לכנות טרקטור "טרטור". אחאב היה מכנה כפתור "גָגוֹךְ" ולך מגיעה נזיפה חמורה מאד מאד על שלא התיישבת יום אחד להנציח את כל הלקסיקון הזה לנצח נצחים.

    אולי בעזרת השם עוד תעשה את זה.

    דרך אגב, הצאצאים האלה בכלל לא אוהבים שאתה משמיע בקול רם את הביטויים המוזרים. למה?

    השד יודע.   

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/11/16 18:09:

      מקסים! גם לנו יש אוצר מילים משפחתי שכזה שמביא חיוכים ומיישר הדורים. יפים הסיפורים וגם התמונותחיוך

        28/11/16 13:51:
      כאן נהדר, כתמיד. גם אני אוהבת את שיבושי העברית הראשונית. שומרת לי עותקים על עותקים של כל המלים. לעתים אנו שבים אליה לקרצוצים לאסוף עוד חיוכים. תודה.
        27/11/16 22:03:

      חגיגת טעמים, ריחות וצבעים.

      איפה עוד יש אנשים כמו האיש ההוא (אביך).חיוך

        26/11/16 23:58:

      כמה נפלא לקבץ זכרונות חמים שכאלה.
      ציוריו של אביך והסיפורים מעבירים מרקמים מופלאים שישארו לדורות

      תודה, תבורכו

        26/11/16 20:47:
      אהבתי את המיזוג בין הקולינריה לסמנטיקה בפוסט - ממש כמו שהזיכרון ממזג דברים ללא הבחנה, וכמו שממזגים את כל ה"גוטע זכען" בחמין. שבוע טוב, עמוס.
      תודה מיוחדת על הצפרדעים הלאה-גולדברגים (שנזכרתי-ששכחתי), לטובת הנכדים; על שיבושי הלשון המתוקים, וקצת פחות על החמין, תבשיל שלעניות דעתי, שומר- כרסו יירחק הימנו כמו מאש ... (ומזכיר לי תורנות שבת בבסיס נידח...)
        26/11/16 14:26:

      צטט: אהובהקליין 2016-11-25 00:17:43

       

      אחאב היקר.

       נהניתי לקרוא על אורח החיים של אז ,

      על השפה של הילדים במשפחה -

      והתענגתי  להתבונן ביצירות הנהדרות של אביך היקר.

       סוף שבוע רגוע לכולנו.

       בברכה,


      אהובה.

      שבת שלום אהובה :) 

        26/11/16 14:26:

      צטט: rossini 2016-11-25 06:21:04

      זיכרונות יקריפ מפז...

      חייכת אותי עם סיפור הצ'ולענט.

      יש לי אחד כזה בדרך...

      החמין הוא הפשע המושלם 

        26/11/16 14:25:

      צטט: kimchid 2016-11-24 19:22:55

      גילגול... יופי... בטח גירסת הבטא של גוגל...:-) תודה!!

      גזיר עץ מגולף....מעניין איפה הוא בכלל

        26/11/16 14:23:

      צטט: ד. צמרת 2016-11-24 16:30:39

      הרב הראשי לצהל שלמה גורן זצ"ל הורה לנהגו לעצור לנו קבוצת חיילים ויצאנו לדרך היי דרומה. "מי אכל טשולנט בשבת" שאל הרב עניתי לו שאני אכלתי ואז הרב הראשי ירה צרור שהפיל את שלושתנו במושב האחורי...."מספיק לאכול טשולנט בשבת בכדי להיות יהודי" ואני מעדיף את המילה ג'אבעס.

      הומור יהודי במקום חמור יהודי. שבת שלום :) 

        26/11/16 14:22:

      צטט: esty.d 2016-11-25 15:38:31

      תענוג.
      תגיד לאמנון שנשארתי מחוייכת מאוד ושהדרך שלו לספר סיפורים מפיחה בהם חיים ולעיתים נדמה לי שהם קצת גם הסיפורים מילדותי שלי...
      א גוט שאבעס.

      שבת שלום :) 

        26/11/16 14:21:

      צטט: בר בשטח 2016-11-26 07:22:52

      כל הבלוג המקסים הזה עם סיפוריו של אביך, הוא צ'ולענט אמתי...אתה זורק לתוכו כל מיני סיפורים, שירים, וציורים, ומה שיוצא זה צ'ולענט ספרותי מהביל וריחני שקשה שלא להתמכר אליו.

      השפע הזה, כולו עונג והנאה. 

        26/11/16 14:19:

      צטט: * חיוש * 2016-11-26 12:42:43

      בוקר טוב אחאב חברי נשיקה

      אתמול שכחתי לכתוב לך

      כשהבן שלי היה קטן ושהייתי בבית מספרת שאני צריכה איזה מסאג' רציני

      לגבי או לרגליי הוא היה אומר מסאג' -     מחאג' 

      וזכרנו לו את המילה הזו שנים רבות ( עד עכשיו) חיוך

      אין כמו מח'אג' טוב :) 

        26/11/16 14:18:

      צטט: תכשיט 2016-11-26 11:08:44

      פוסט מקסים ומחייך...

      תודה :) 

        26/11/16 14:17:

      צטט: חני.א 2016-11-26 12:59:20

      זה מזכיר לי שתמיד אמרתי שאעשה זאת ולא עשיתי.מילון הגיגים של הבנות ...זה ממש מתבקש כי באמת יוצאים מילים מצחיקות בשנים הראשונות של החיים.. ואמנון מרגש וגם אתה על הכתיבה הזו.

      תודה . שבת שלום :) 

        26/11/16 12:59:
      זה מזכיר לי שתמיד אמרתי שאעשה זאת ולא עשיתי.מילון הגיגים של הבנות ...זה ממש מתבקש כי באמת יוצאים מילים מצחיקות בשנים הראשונות של החיים.. ואמנון מרגש וגם אתה על הכתיבה הזו.
        26/11/16 12:42:

      בוקר טוב אחאב חברי נשיקה

      אתמול שכחתי לכתוב לך

      כשהבן שלי היה קטן ושהייתי בבית מספרת שאני צריכה איזה מסאג' רציני

      לגבי או לרגליי הוא היה אומר מסאג' -     מחאג' 

      וזכרנו לו את המילה הזו שנים רבות ( עד עכשיו) חיוך

        26/11/16 11:08:
      פוסט מקסים ומחייך...
        26/11/16 08:48:

      צטט: בר בשטח 2016-11-26 07:22:52

      כל הבלוג המקסים הזה עם סיפוריו של אביך, הוא צ'ולענט אמתי...אתה זורק לתוכו כל מיני סיפורים, שירים, וציורים, ומה שיוצא זה צ'ולענט ספרותי מהביל וריחני שקשה שלא להתמכר אליו.

      תיאור מקסים של החוויה הרב חושית....

        26/11/16 07:22:

      כל הבלוג המקסים הזה עם סיפוריו של אביך, הוא צ'ולענט אמתי...אתה זורק לתוכו כל מיני סיפורים, שירים, וציורים, ומה שיוצא זה צ'ולענט ספרותי מהביל וריחני שקשה שלא להתמכר אליו.

        25/11/16 22:18:
      נהדר שהמילים שומרו!
        25/11/16 16:47:

      אחאב חברי נשיקה

      מקווה ששלום לך ולכל בני משפחתך עם כל האירועים וגל השריפות בארץ.

      התמוגגתי לקרוא עוד מזיכרונותיו של אביך

      והרשומה המחוייכת הזו שיפרה את מצב רוחי

      כמו תמיד נהניתי להתבונן בציורים שצייר

      (((-: בתמונה השנייה זיהיתי דמות אישה עם הציצים חשופים שם מימין

      אני מקווה שראייתי לא מטעה אותי ((((-: זאת חווה? קריצהחיוך

      * כוכב אהבה ודרישת שלום חמה לאביך היקר

      ושבת שקטה לכל בית ישראל

        25/11/16 15:38:

      תענוג.
      תגיד לאמנון שנשארתי מחוייכת מאוד ושהדרך שלו לספר סיפורים מפיחה בהם חיים ולעיתים נדמה לי שהם קצת גם הסיפורים מילדותי שלי...
      א גוט שאבעס.

        25/11/16 14:38:
      נהניתי מאד מקריאת כל הקטע, והשיר על הדודה לאה, ליווה אותי רבות בימי נעורי...אגב, את החמין שלנו היו שמים בבני ברק בתנור מיוחד בימי ששי ומוציאים לאכילה בשבתות...
        25/11/16 09:23:
      הילדים הם אלופים בהמצאת מלים. כל אחד עם האוצר שלו. ו"דודה לאה" זיכרון נפלא בעיקר כשיש בת דוד לאה ( :. תודה גדולה על השיתוף בזכרונות
        25/11/16 06:21:

      זיכרונות יקריפ מפז...

      חייכת אותי עם סיפור הצ'ולענט.

      יש לי אחד כזה בדרך...

        25/11/16 01:22:
      חובה להנציח
        25/11/16 00:17:

       

      אחאב היקר.

       נהניתי לקרוא על אורח החיים של אז ,

      על השפה של הילדים במשפחה -

      והתענגתי  להתבונן ביצירות הנהדרות של אביך היקר.

       סוף שבוע רגוע לכולנו.

       בברכה,


      אהובה.

        24/11/16 19:22:
      גילגול... יופי... בטח גירסת הבטא של גוגל...:-) תודה!!
        24/11/16 16:30:
      הרב הראשי לצהל שלמה גורן זצ"ל הורה לנהגו לעצור לנו קבוצת חיילים ויצאנו לדרך היי דרומה. "מי אכל טשולנט בשבת" שאל הרב עניתי לו שאני אכלתי ואז הרב הראשי ירה צרור שהפיל את שלושתנו במושב האחורי...."מספיק לאכול טשולנט בשבת בכדי להיות יהודי" ואני מעדיף את המילה ג'אבעס.

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין