התנהלותו של החמאס בעזה הביאה אותי להירהורים על אימרתו האלמותית של לנין מתחילת המאה העשרים: "ככל שרע יותר - טוב יותר". לאנשים שחיו עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת, ובעיקר אלה שהאמינו בקומוניזם, אימרה זו נראתה נכונה ונתמכת על ידי המציאות. קריסתו של הקומוניזם בסוף שנות השמונים של המאה העשרים הוכיחה, לאלה מבינינו שחיים עדיין, שהייתה שגויה מיסודה. בסופו של דבר ככל שרע יותר רע עוד יותר. זה הכל.

החמאס, כנראה, אימץ את אימרתו האמורה של לנין ונוהג על פיה. הוא לא למד את שיעור ההיסטוריה שהוכיח במציאות שהיא שגויה: ככל שרע יותר - רע יותר ואם מושכים את החבל מעבר לכוחותיו, הוא נקרע ואז חדלים להתקיים. הקומוניזם חדל להתקיים וכך יקרה גם לחמאס המושך בתזזית לא מובנת לרע יותר ויותר, שיביא בסופו של דבר לחיסולו הוא ולכל מה שהוא מייצג בציבור הפלסטיני. חבל רק שהוא מושך איתו לקבר כל כך הרבה קורבנות של פלסטינים תמימים.

אבל פליאתי על החמאס המכריז לא פעם שמטרתו "לשחרר כל גרגר חול מפלסטין שנכבשה ב-48" היא כאין וכאפס לעומת פליאתי על אלה מבינינו שמתעלמים מן הרוע שביסוד אמונתו של החמאס ומצדיקים אותו בשאיפתו לגרום רע יותר בתקווה שהוא יביא את הטוב יותר לעמו ובאותה נשימה מאשימים אותנו על שימוש בכוח כדי להתגונן ועל כך שאיננו "מדברים" עם החמאס שאינו מכיר בקיומנו ומצהיר על מטרתו להשמיד את ישראל.

אחת הדוגמאות הבולטות (וישנן עוד כאלה) הוא גדעון (אורוול) לוי הכותב בעיתון "הארץ". על פי "1984" של ג'ורג' אורוול - "בורות היא כוח". וגדעון לוי החל באחרונה לבסס את מאמריו על הנחה זו שהציבור בור בעובדות או לפחות שוכח אותן מהר. כדי לתקן את הבורות עליה מסתמך גדעון לוי בכתיבתו הפובליציסטית, אני מבקש להזכיר לציבור מספר עובדות.

אחרי פינוי עזה ממתנחלים ישראלים הפלסטינים ירו במשך חודש ימים קסאמים על שדרות ללא כל תגובה מצידנו. זאת למרות ששרון הכריז קבל עולם, שאחרי הנסיגה מעזה ירי טיל אחד משם לעבר ישראל יגרור תגובה קשה מצידנו. ובכל זאת, שרון לא עמד בהצהרתו, המשיך להבליג. כדי להרגיע את הציבור שהחל להתקוממם אז - שרון אמר - "גם איפוק הוא כוח". באותה התקופה בדיוק, נוכח איפוקה של ישראל, הופיע איסמעיל האניה מול מצלמות הטלוויזיה, בעודו משגר קסאמים ללא תגובה מצידנו והכריז בהתרסה: אנחנו נשחרר כל גרגר חול מפלסטין שנכבשה ב- 48.

אלה העובדות שמהן מתעלם גדעון לוי (ולא רק הוא) בהתממות וכותב את דברי הבלע שלו על ישראל המתגוננת. בעיני הוא עיתונאי חד צדדי באופן קיצוני.

ומה שנוגע לחמאס: אין ישראל יכולה למנוע מהאניה לבקש את הגרוע ביותר לעמו תוך תקווה שזה יביא לו טוב יותר, שבעיניו הוא השמדתה של ישראל.

ומה שנוגע לישראל: עליה להבהיר לעולם חד משמעית, בדיבור ומעשה, שאחרי השואה אין היא מוותרת על מדינה, ואלה שרוצים להביאה עם הגב אל הקיר כדי לקחת ממנה את מדינתה, יצטרכו להתמודד עם התוצאות שהם מביאים על עצמם.