עם נצחונו המזהיר, כנגד כל הסיכויים, של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, מול השלטון הדמוקרטי רב הכוח יחד עם התקשורת והממסד הרפובליקני שהלך נגדו, החלו אנשי הימין בישראל לבחוש עד מהרה בקלחת מתוך הנחה, אגב בלתי מבוססת, כי הנשיא החדש יפעל לטרפד כל נסיון ליצור תהליך שתקדם את הרעיון של 2 מדינות ל-2 עמים.

אין לי מושג מאין ההנחה הזו, אבל היא לגמרי לא נכונה וטראמפ, שרואה את עצמו כידיד ישראל (לא רק הוא, גם חבריו לממשל העתידי הינם ידידי ישראל מובהקים) פועל למעשה בכיוון הרעיון הנ"ל, כמו קודמיו, אבל בהבדל אחד גדול: הפעם יתן תמיכה לישראל בדרישותיה כלפי העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט.

לדעתי, בחירת טראמפ עשויה להיות משמעותית מאוד לישראל מכיון שהסיכויים להשגת הסכם שלום גדלו, גם אם עדיין לא עוברים את ה-50%, כעת אפשר לנסות ללכת לשיחות עם הפלסטינים. אצל אובמה המצב היה כה חסר תקווה עקב סירובו ללחוץ על הפלסטינים בסוגיות משמעותיות, דבר שלא היה משתנה אילו הילארי קלינטון היתה זוכה בבחירות, ומזל שלא נבחרה!

מהבית היהודי יצאו הכרזות שחצניות מיד אחרי הבחירות, עד שממטה הרפובליקנים ביקשו להרגיעם, עד שלבסוף יצא נפתלי בנט בהכרזה על רעיון האוטונומיה, מילה שלא עלתה על שפתיו מעולם, וזו כבר התחלה (והפנמת המצב), ובינתיים עד להשבעה נראה שעליהם לשתוק, כי לא נראה שרובם מעכלים את המצב (עמונה כמשל).

ההבדל בין הליכוד למחנה הציוני הוא ששניהם דוגלים באותו רעיון אבל בתנאים שונים, שונים לחלוטין. מחשש לכשלון המגעים המחנה הציוני לא בא בדרישות מחמירות מול הצד השני ולכן נפל וכעת אין לו תמיכה מספקת בציבור (היהודי!).הליכוד דורש מדינה יהודית דמוקרטית (למה לא מדינה יהודית רפובליקנית? , בעצם מה זה משנה דמוקרטית או רפובליקנית, העיקר שתהיה יהודית!), סיום הסכסוך וקץ התביעות הטריטוריאליות ועוד מספר תנאים, שספק רב אם הפלסטינים יוכלו לעמוד בכך, על ישראל להתעקש על סעיפים אלו, פשרה מצד ישראל בנושאים אלו תביא עד מהרה להתמוטטות ההסכם, כי כל פשרה תביא לחוסר יציבות באיזור. ארה"ב יכולה לפנות למצרים, סעודיה (שיחסיהן עם ארה"ב הורעו בתקופת אובמה) ומדינות המפרץ  ולהשתמש בהם כמנופי לחץ על הפלסטינים להתגמש, וזו רק דוגמה אחת, לאור השיפור ביחסים בין ישראל למדינות אלו אין לבטל אפשרות זו.

כרגע ישראל צריכה להתארגן לקראת השבעת הנשיא החדש ולהציע הצעה ברוח זו לממשל החדש, זו שעת כושר מצוינת וחד פעמית לישראל לצאת מהבידוד הבינלאומי שלה, יש לנו 4 שנים (אולי יותר, לא בטוח) לנצל זאת, שלא נאבד את הסיכוי לשינוי המצב הקשה בארץ. גם מי שלא מאמין בסיכוי לשלום חובה עליו להציע דרך לשלום, החובה היא קודם כל לעצמו, להראות שידיו נקיות, ושהעולם יראה זאת. התקשורת עדיין עוינת, אבל הבחירות ברחבי העולם ובישראל הוכיחו דבר אחד: שלמרות התקשורת לישראל יש ידידים ברחבי העולם, והם רבים!