הפחד משתק! ואז... מתחילים מההתחלה. כאילו מדף נקי, אבל עם ריח של שריפה באוויר ושחור מתחת לציפורניים בגלל ההתעסקות בפינוי הגופות. אני גדלה, אני מתחזקת, הנה, אני אומרת, למדתי משהו על החיים האלה. אני יכולה להגיד משהו על החיים האלה, אבל אז, בדיוק אז, מגיע גל נוסף, פחות או יותר באותו האופי ושוטף את העיר המתוכננת היטב שלי ומציף גם את המתווה העתידי ועכשיו יושבים ומחכים לבצורת, שותלים אקליפטוסים לייבוש הביצות. כעבור זמן, אני קמה, מתנערת ומחליטה לחדול מלתכנן, לחדול ממחשבות, לחדול מתבניות. אני יש, לממלכה שלי קוראים יש והיא משוחררת מגדרות וממתווים, היא משוחררת ממחוות מרצונות מתכנונים ומתוכניות. הממלכה שלי היא ההוויה. |