אווויי ואבוייי

אני קוראת ו...נקרעת !

המחשבה מנסה להתחדד, להתמקד...

אם זה, באמת זה, אז...חבל להם על הזמן !

בנוסף למה שנאמר לעיל בחוכמה רבה, תמיד- אבל תמיד!!- לסמוך על תחושת הבטן.

בעניין המצלמות- להשתמש כמוצא אחרון. בהחלט לשאול הורים אחרים.

לפעמים עצם הבירור וה"רעש" סביב העניין יוצרים הרתעה

אם את לא מצליחה לאתר כלום, אבל התחושה הרעה נמשכת, להעביר אותו גן. חבל לנתק באמצע השנה וכל זה, אבל אם כל יום זה יסורים בשבילו- חבל פי אלף

(מקווה, מקווה, מקווה שזה לא זה)

הייתי פונה מיד לפסיכולוג שמבין שידבר איתו בדרכו ויברר...

ואם תוך ימים ספורים לא מצליחה לברר מ מ ש,

אולי זו העוזרת, הסייעת, הצהרון.

אולי הגננת לא יודעת. אולי זו רק אחת מהן.

הייתי מבקשת מהגננת בשקט וסודיות לשים מצלמה לכמה ימים בלבד,

אולי קורה משהו שגם היא לא יודעת.

אם היא לא תסכים מיד לדבר עם כ ל ההורים

ככה. חד וחלק. ומיד. לא מחכה ולא כלום.

היום.

אויש, איזה תחושה לא נעימה.

לדעתי, אפשר להבין מהילד בכל מני דרכים - עולה בדעתי האפשרות לשחק איתו דרך בובות כאילו אתם ב 'גן' ואת משחקת את אחד הילדים, שלא שומע בקול הגננת (הוא הגננת) ותראי איך הוא יגיב.

חוץ מזה, שעצם העובדה שפנית לגננות, כבר יכול למנוע מהן להמשיך את זה אם הן באמת עושות את זה.

יש עוד דרכים, אני מתאר לעצמי, להוציא את המידע הזה מהילד עצמו. תנסי לחשוב על דרכים כאלו.

בהצלחה