סמר קופטי היא אזרחית ישראלית, שנבדקת בנתב"ג בדיקה שונה מהבדיקות שעוברים אזרחים ישראלים יהודים. היא עוברת שם בדיקות המוטלות על כל המוסלמים, הערבים והפלסטינים ללא קשר לאזרחותם. נכון, זה מטריד את כולם. נכון, זה מקומם את רובם. נכון, הבודקים אינם אינטלקטואלים, פילוסופים או משוררים. הבודקים הם אנשי ביטחון, שעל כתפיהם מוטלת משימה לשמור על חייהם של כל הנוסעים היוצאים מנתב"ג. והבדיקה היא ההפך הגמור מהרהורים פילוסופיים וליברליים. הנוסעים הנבדקים נפגעים מן הבדיקה, חלקם עד עמקי נשמתם ובצדק מבחינתם. אך צריך לזכור: הבדיקה מונעת התפוצצות מטוסים שיוצאים מנתב"ג ועל סיפונם לעתים 500 נוסעים ואנשי צוות.

עוד דבר שמטריד, אותי לפחות, היא אמירתה של סמר בריאיון, שאחרי הופעתה בסדרת הטלוויזיה הבודקים החלו לחייך אליה ולתת לה לעבור אל המטוס ללא בדיקה. אנשי הביטחון צריכים לזכור את עזמי בשארה, פילוסוף וחבר כנסת, שבזמן מלחמה החל לכוון את טילי חיזבאללה דרך טלפון נייד על מטרות בישראל. נהרגו מהם גם ערבים ישראלים.

נשיאנו התשיעי שמעון פרס, עליו השלום, המשיל את המלחמה בטרור לאכילת מרק עם מזלג. כלומר בלתי אפשרית. תפקידם של אנשי הביטחון הוא להפוך את המזלג לכף, עניין לא קל, כדי שבכף יהיה אפשר לשתות את המרק. כלומר להפוך את המלחמה בטרור לאפשרית.

אם סמר קופטי תבין זאת היא תפסיק להיעלב מבדיקות הביטחון בנתב"ג. ואם גם כל אנשי הביטחון בנתב"ג יבינו זאת, הם ימשיכו לבדוק את סמר קופטי כפי שתודרכו, בתוספת חיוך לכבוד הצלחותיה בטלוויזיה. התקווה היא, שסמר קופטי תחזיר להם חיוך - למרות בדיקת הביטחון שנכפית עליה.