מוריס ביטון הגיע לדיון במס הכנסה. מוריס לא כל כך מבין בעניינים האלה. אמרו לו לבוא אז הוא בא.
מוריס לא בא לבד, גיסו שמעון בא אתו , לשמעון יש עסקים והוא מנוסה בעניינים האלה, ומוריס ביקש ממנו לבוא אתו, ושמעון אם קוראים לו הוא בא.
שמעון מכיר את המפקח הזה והרכז ההוא , ובכלל יש לו דיבור עם הרבה אנשים חשובים.
בכניסה למשרדי מס הכנסה הם פגשו את רוני רואה החשבון שלו.
עלו במעלית המובילה לקומה בה תקבל אותם בעוד דקות ספורות מפקחת המס.
במעלית רוני מתדרך את מוריס תדרוך אחרון, אתה לא עונה על מה שלא נשאל, אם משהו לא נראה לך תגיד לא זוכר, מוריס מהנהן.
רוני ושמעון מחליפים מבטים, לכל אחד מהם הכרות ארוכה עם מוריס וסיפוריו. סיפורים שאף פעם לא ידעת מהו גרעין האמת וכמה מוץ מעורב בה.
בדיוק כשעמדו לפני הכניסה לחדרה של המפקחת נתקף מוריס בדחף עז להטיל מימיו. מותיר את שמעון ורוני מחייכים בהבנה שהלחץ משפיע לרעה על מוריס שלהם.
-" איך היא המפקחת הזו " שואל שמעון את רוני.
-"היא בת טיפוחיי, לפני שנים רבות חנכתי אותה, היא טובה, לפחות כמוני"- עונה רוני ולא מסתיר את גאוותו בקשריו שאינם נופלים מזה של שמעון. זוכר כיצד לפני שנים רבות נעזר בו הלה לסדר דבר מה במס הכנסה, מאז רחש לו הערכה רבה.
-"כן , אבל היא קשה?"- תוהה שמעון. ורוני אינו מגיב, קימוט מצחו ועיניו השקועות בחוריהם מעידים על מחשבותיו, הוא לא צופה טובות.
נכנס ומחליף מילות נימוסים אתה, מנסה לשוות לקולו ממד שליו. היא רוחשת לו חיבה וכבוד, אך לא שוכחת לרגע כי כעת הוא יריב. לא שוכחת לקרוא את שפת גופו, תנועותיו, כל מה שלימד אותה, כל מה שתרגלה במשך שנים על אחרים הופנה עכשיו כלפי מאמנה. לא נסתר מעיניה הפער בין שפת גופו המאולצת וחסרת הניחוחות, אליה הייתה רגילה לבין שפתו ולמילים היוצאות מפיו. מנסה לאמוד מה עומד מאחורי השינוי ומנסה להשוות לדיונים קודמים אתו.
הנה מגיע הנישום אותו הזמינה באופן אישי , האם בשלו היה הרעש הזה? בגללו רוני לחוץ ככה?
רוני היה נתון בין פטיש וסדן, לייצג את מוריס זה לא קל, העדיף להגיע לבד ולסגור עמה את הסיפור, הוא יוותר קצת, היא תעגל פחות ובסוף תצא שומה. אבל היא התעקשה שמוריס יופיע בפניה אישית, הוא מכיר את הסיפור, את הלחצים. גם הוא היה נוהג כך, ללמוד ממקור ראשון ללא תיווך, לשים טריז בין המחוברים.
-"מי אדוני "- שואלת המפקחת , ורוני ממהר להציג את מוריס.
-"ומי אדוני" – פונה לשמעון.
-"אני חבר טוב שלו ובאתי לעזור לו "
- "מצטערת , אינך יכול להיות נוכח בדיון"
-"למה, אני רוצה שהוא יהיה אתנו " מתערב מוריס.
-,הוא לא יכול" – עונה המפקחת ביובש.
ושמעון פונה למוריס "אני פה בחוץ ,מחכה לך " .
מתחילה בשיחת נימוסין, מתארת למוריס בשפתו מדוע הזמינה אותו, ומתשאלת אותו על חייו, עיסוקיו, מבררת כיצד השקיע את כספי הפיצויים ומוריס מדבר ומדבר, ועובר מעניין לעניין ומוסיף ומספר על נישואיו, והולדת הילדים, מאריך היכן שניתן לקצר , ומקצר במקומות שרוצה שיאריך. כשנשאל על הליכי העבודה בקצבייה שברשותו, ענה שהוא בסך הכל חותך בבשר החי לקול צחוקם של היושבים.
-"כפרה עליו הבן שלי שאול, בקושי חיי ,איך הלב שלי לא יישבר כאשר אני רואה שהמקרר שלו ריק"
- "אבל אתה מצהיר שאין לך הכנסות ובקושי חי , אז איך בדיוק אתה ממלא את המקרר של הבן?" – מקשה המפקחת.
ומוריס שם לב שנפל למלכודת, ובעורמה של איש פשוט מתלבשת עליו, ומעמיד פני מסכן.
-" אני עבדתי במחלקת האריזות, עכשיו כבר לא שווה כלום , עוד מעט יעבירו אותי למחלקת שיש"- פונה אליה בהומור עצמי ורומז כי סופו קרוב. רוני בועט קלות בברכו של מוריס לרמוז לו שישתוק.
הגברת מנסה לשבור את השקט שהשתרר ופונה בשפה המרוקאית למוריס, וזה מופתע מהשימוש שלה בשפת אמו , השגורה על פיה למרות שאינה ששה להשתמש בה. רוני אינו מסתיר את מבוכתו, מביט במפקחת בחוסר שביעות רצון בולט ומשפיל מבטו לעבר בוריס וחוזר חלילה, השניים שמים לב למבוכתו וחוזרים לשוחח בעברית , עתה נפרץ הסכר ומוריס מלהג ומלהג ומספר מעשיות חלקן בדויות, חצאי אמיתות ושברי גוזמאות ומתאר בשפתו הציוריות את קורותיו ומתבל בפתגמים ובבדותות.
רואה החשבון כבר עייף מסיפוריו של מרשו, מגניב מבט לעבר המפקחת ומוודא שגם היא מתעייפת ומותשת וחר בהזדמנות זו לבקש לעשות הפסקה לצאת להתפנות ומשאיר את מוריס לשגע בסיפוריו את המפקחת.
-"איך הולך?"- שואל שמעון את רוני בצאתו מהחדר .
-"מוריס שלך הוא משהו, משגע כהוגן אותה" – עונה רואה החשבון.
-"הוא לא ידבר שטויות ?"- מקשה שמעון, ובקולו נשמעת דאגה מצעדו של רוני שהשאיר את גיסו ללא הגנה.
-"גם אם יפלוט שטויות, מרוב דיבורים הא כבר לא תדע מה אמת ומה פנטזיה"- עונה רוני. ברור לו שהדרך הטובה ביותר כעת היא להתיש את יריבתו במעשיות ללא תוחלת וסיפורים מהקצבייה.
חוזר לאחר כמה דקות בדיוק כשהיא מקשה על מוריס מאיפה היה לו כסף לרכוש את הדירה, והוא בחכמת רחוב מצהיר בפניה שאין לו כל אמון בבנקים וכל כסף שצבר בחיים השקיע ב"פק"מ בלטה ".
-"ככה לימדה אותי אמא שלי , יא איבני , פלוש' תעמיק בצ'רור די פלוש' – את הכסף תחביא בכיס הכסף , כמו שהיא הייתה טומנת בחזייתה, ומחביא אותו מתחת המזרון."
-"ואתה רוצה להגיד לי שלקחת הלוואה בבנק כאשר יש לך כסף בפק"מ בלטה"- שואלת המפקחת ומבסוטה מעצמה בהנחתה הנמרצת.
ורוני מתנדב לענות במקומו, שפעמים יש מחסור זמני במזומנים ומבקשים הלוואה ומשאירים את הפיקדון בלטה לטווח רחוק.
"את יודעת "-מוסיף מוריס- "כשבא לך בפוקר, זוג ושלישיה, אתה מעמיד פנים שיש לך זוג , ולא חושף את כל הקלפים" |