כותרות TheMarker >
    ';

    סיפור קצר של אהבה ואכזבה ...

    2 תגובות   יום רביעי, 30/11/16, 21:26

    סיפור קצר של אהבה שאכזבה בסופו.

     

    אחרי ההלם הראשוני, שהשאיר אותה ללא מילים, היא עברה למצב של ״טייס אוטומטי", המשיכה להתנהל כמו רובוט: לעבודה, לפגישות, להתנדבות, לאירועים, לקריאת הספרים ש״כמעשה השטן״ באחרונים שבהם שמות כמה מהגיבורים הם כשמו של זה הפוצע את ליבה!

    היא מרגישה ריקה מבפנים כאילו רק קליפה החיצונית עליה ללא התוכן....

     

    כשיצא מביתה בפעם האחרונה, אחרי שבילה במיטתה, אמר לה שמבחינתו ״זו הייתה טעות וממש מתנצל על זה ואף מרגיש רע עם עצמו על שפוגע בה״.

    האמנם?

    הרי היא זאת שמרגישה רע!

    ביקש שתשכח אותו, אבל איך תשכח מישהו שהרגע היה עמה?

    היא מתרסקת!

    נזכרה כשרק החל לחזר אחריה, כמה מחמאות הרעיף!

    באותו ערב בבית הקפה, שם החל הכל, כשהתיישב לידה (בתלתליו השחורים ומצחו הגבוה) ופתח בשיחה.

    השיחה זרמה והייתה מעניינת וכנראה שהיה שם כבר תחילתו של חיזור ;)

    בסופו של הערב החליפו פרטים (בפייס) וכל אחד פנה לדרכו.

    בכך זה הסתיים, כך חשבה.

    כעבור מספר שנים נפגשו שוב.

    שניהם עם סלים מהשוק (שלו קצת פחות עמוס) והוא פתח בשיחה.

    הוא היה זה שהזכיר לה כי נפגשו כבר בעבר, היא זכרה גם אם לא אמרה...

    הזכיר לה שסיפרה לו על האוספים שלה, שהתעניין בהם וביקש לראותם.

    אז לא הייתה פנויה לכך.


    כעבור מספר ימים החל לחזר ביתר שאת וביקש לבוא.

    ״ואני חייב להתוודות שתמיד הייתה לי משיכה מסוימת כלפייך״ כתב לה, ״כמעט שכחתי מהאוספים שלך אבל זכרתי שסיקרנו אותי, חשבתי לקפוץ לראותם כשיתאים לך״...

    הבינה לאן מכוון והתלבטה.

    "הוא צעיר ואני מבוגרת, איך זה ייתכן?" חשבה לעצמה ואף אמרה לו זאת...

    בדיעבד הסתבר לה שאכן היתה לו משיכה כלפי מבוגרות יותר -

    טיפוס אדיפלי :-)

    באחד מימי שישי התקשר, ולאחר שכנועים ומילים מלטפות ונהדרות וקצת חידודי ומשחקי מילים - נענתה לפגישה ונשבתה בו עד כלות!!!

    כבר קודם נחשפה לשיריו היפים והתרשמה מכתיבתו הנהדרת ואף החמיאה לו על כך והוא פירגן לה על תמונותיה, ועכשיו לא יכלה עוד לעמוד בפני אותן המילים שהופנו כלפיה.


    יחסי הקצוות זרמו להם, היו עליות והיו מורדות, הסקס היה טוב, אבל עכשיו כשכל זה כבר איננו - היא מתפרקת!

    היא מתאפקת בקושי מלפנות אליו כי יודעת שהוא לא רוצה קשר יותר וזה מכאיב לה :/

    והיא לא הבינה איך זה קרה?

    איך הכל התהפך, מכך שרצה אותה בכל מאודו ולחיות איתה, לכך שאינו רוצה כבר דבר ממנה?

    כשהייתה איתו הרגישה שמוכנה ״למות בשיא״ כי לא נזקקה יותר לשום דבר, הייתה בעננים ואילו כעת היא ״רוצה למות״ כי זה כבר איננו!

    והשאלה הנצחית שנשארה לא פתורה - למה תמיד אנו רוצים את אלה שלא רוצים אותנו?!

    שיערה שאותו זה הטריד פחות?!

    שאלה את עצמה שאם היו  בהיפוך תפקידים, האם היא כגבר גם הייתה נוהגת כך? ‏

    Are all men pure evil

    ולמה בעצם היא לוקחת את הדברים כל כך קשה?

    ומתי זה יעבור לה?

    האם הזמן הוא הרופא הכי טוב?

     

    העלאת דברים על הכתב משפרת אך במעט את מצב רוחה הירוד.

    שתיית כוס יין לפני השינה עוזרת קצת וזורקת אותה לתהומות של החלומות הטרופים שלה.

    הליכות ארוכות עם מוסיקה באוזניות גורמות לה לשכוח ולו לרגע את ליבה הדואב.

     

    בסוף לא התאפקה, עשתה טעות ושלחה לו הודעה מחמיאה!

    ואז הוא ענה לה ב 02:30 לפנות בוקר,

    ״תודה״!

    זה העמיד אותה במקום גרוע מבחינתה כי בדמיונה היה לה ברור שחזר זה עתה מאיזה מקום, אולי מבילוי עם בחורה...

    הרי הכירה מצב כזה בעצמה, כשהיה יוצא מביתה אחרי פגישותיהם, והנה היא זו נמצאת בסיטואציה הכואבת.


    שואלת את עצמה האם בעתיד ישתנה משהו?

     

    האם להשתבלל ולחכות או ליזום פעולה כלשהי?

     

    האם להניח לאפיזודה זו לחלוף ולהתקדם לסיפור אחר?

     

    נראה איך הסיפור ימשיך ולמי שבא יכול להמציא המשך משלו :-)

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/12/16 14:36:

      רחל היקרה נשיקה

      אני שמחה שסוף סוף תיבת התגובות מופיעה כאן ויש ביכולת החברים גם להגיב.

      ניקלעתי ממש במיקרה לפוסט הזה שלך.

      את כותבת ניפלא וניסחפתי כליל לתוך הסיפור

      מה גם שאני עצמי עברתי חוויה דומה, של פרידה מצידו ולהישבר לרסיסים אצלי

      שנים - שאלת מיליון הדולר - למה? ניקרה במוחי ובליבי, מה קרה שאחרי מספר שנים

      הבן זוג בוחר להיפרד ?

      ונידמה שהחליט להפסיק לעשן - ממש באותה הקלות.

      מייל אחד ומערכת היחסים  ניגמרה.

      ולשאלות בסוף הסיפור ( ששואלת את עצמה הדמות): 

      - אהבתי הגדולה אליו הביאה לי תשובות,

      שיחררתי אותו ממוחי ומליבי, 

      הפגיעה הזו מלווה אותי עד עתה- קשה לי להיפתח למערכת זוגית, לא מעוניינת להיפגע 

      ולהישבר שוב לרסיסים.

      וכשהחלטתי - ( אחרי שנים) שאיתו לא אנהל שוב מערכת יחסים בעתיד

      גם אם יתחנן - אז נירפאתי.

      גם כשאימי הלכה לעולמה - הבנתי שעל חסרונה עליי להתאבל ולא על גבר שבחר

      ללכת למחוזות אחרים.

      (-: סליחה על התגובה הארוכה ארוכה

      כתבי לנו עוד בבקשה (-:



        5/12/16 19:00:
      רק להגיד תודה . היה טוב וטוב שהיה . (וטוב שניגמר . את ואף אחת לא צריכה אדם שאינו יציב בריגשותיו .) זה לא מובן מאליו . יש כאלה שגם את המעט הזה אין להם ((:

      ארכיון