תודה לך ציונה היקרה על שיעור מולדת. תמיד חשוב לדעת מניין באנו ולאן אנו הולכים ובאשר לפרשני המקרא, תשבי יתרץ קושיות ובעיות (תיקו). שבת שלום לך וליקיריך

 

 יקירתי.

 

יישר כוח ענק על הפצת התורה.

 שבת שלום ובשורות טובות.

 

 בברכה

 אהובה

מסתבר שיעקב היה התַחְמָן הראשון

מה רע עשה לך כותב המקרא - שכך החלטת להתעלל בטקסט?

 

מדובר כמובן באחד מתפוחי האדמה הלוהטים של התורה -

 

שכן יעקב אינו רק אחד האבות. הוא האב שעל שמו אנו נקראים (ישראל).

להבדיל מאברהם ויצחק שהם אבות משותפים לנו ולבני דודנו, יעקב הוא האבא הראשון שהוא רק שלנו. מכאן נאמני התנ"ך רואים דווקא בברכת יעקב בקושאן שמראה על זכותנו הבלעדית.

 

ולמרות שהמקרא הוא הספר שלנו, למרות שהוא מצדיק את האמת - שאנו בעלי הזכות ובעלי הברכה, למרות כל זאת מתעקש כותב המקרא להזכיר פעמיים שאותה זכות, אם לנקוט בלשונו של יצחק אבינו נלקחה "במרמה" (בראשית כז, לה).

 

פעם אחת על עסקת "נזיד עדשים" על ידי ניצול תשישותו של עשו שחזר אחרי יום עבודה מהשדה, ופעם השנייה על ידי ניצול עיוורונו של יצחק הקשיש - מה שנקרא לשים מכשול לפני (אב) עיוור.

 

מעשי התרמית הללו (ואחרים שהופיעו בהמשך הספר) הפכו את השורש עקב לההפך מיושר (והיה העקוב למישור - ישעיהו) והאפילו לשם נרדף לנוכלות (אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל-כָּל-אָח אַל-תִּבְטָחוּ:  כִּי כָל-אָח עָקוֹב יַעְקֹב - ירמיהו).

 

מדובר כמובן באתגר קשה מאוד שכותב המקרא זרק לעברינו - שהרי המסקנה (יעקב וזרעו הם בחירי השם) ידועה לנו - אבל איך מיישבים אותה עם הדרך שבה היא הושגה.

 

כמובן שהתעלמות מתוכן הטקסט היא אחת הדרכים לעשות זאת.

התנהגות לא ראוייה של האם והבן. כמובן שיימצא לכך הסבר דתי, אבל זה אינו משכנע.

ציונה יקירתי 

תודה שהבאת לנו מפרשת השבוע

מזכיר מיקרים רבים גם בימינו - המריבות על ירושה במישפחה

בפרשה,  יעקב עבור הברכה רימה גם את אחיו עשיו וגם את אביו

והאם רבקה עוזרת לבן האהוב עליה לרמות את האב העיוור.

* כוכב אהבה וחיבוק אוהב

שבת טובה ומבורכת