רוח, הרבה רוח. עוד 8 שבועות למרתון של בלקפול והיום היה בתכנון 25 ק"מ בקצב איטי עד סביר. השמש זרחה, 10 מעלות שזה די חם פה לתקופה הנוכחית של השנה. רק שמהרגע שיצאתי מהבית גילית שהיום יש רוחות של 40 קמ"ש. חוויה משעשעת במקצת, במיוחד אם הרוח מולך בעלייה ארוכה. התמקדתי היום בלספור כמה רצים אחרים אני פוגש וכמה מהם אומרים לי שלום.

לפני שחזרתי לאנגלייה עוד הספקתי לנסות ולחקור ולרוץ את המרחב שבין פתח-תקווה, מגשימים, סביון ויהוד. בניגוד לשטח שממערב לפ"ת בדרום אין זבל בנייה ועדיין יש חקלאות- שדות ארטישוקים, פרדסים ומטעים (שאני לא מזהה) בשלכת. יש גם כמה שדות חיטה. רצתי שם פעמים באמצע השבוע ובסה"כ כשלוש שעות של ריצה בשבילי החול והעפר. פגשתי שני ישראלים (אני חושב) שרכבו לייד סביון על סוסים, 8 תאילנדים שגזמו את עצי הפרי שאני לא מכיר ושני ערבים שפיקחו על התאילנדים. אולי במרחב הזה המדינה קיימת קצת יותר אבל לא לגמרי ברור אייזו מדינה זאת. ניסיתי להגיע ליהוד דרך השדות אבל לב לבייב חיבר כבר בפועל את סביון למגשימים והקיף את הכל באיסקוריות ירוקות אז כבר אי אפשר לעבור, צריך לרוץ קצת בתוך סביון.

החלק הכי מוצלח של הריצה היה לקטוף תפוז אחרי אייזה 16 ק"מ, לאכול אותו, לשטוף את הידיים בשלולית ולהמשיך. לאור כמות התפוזים על הארץ בפרדס ההוא נראה לי שממילא את הבעלים המקום לא ממש מעניין.

בחזרה להבוקר, החלטתי לעבור דרך שכונה שקוראים לה מינווד. מינווד (בחלקים מהשכונה) זו אחת השכונות המפחידות בלידס, בניגוד לשכונות מצוקה אחרות, רב התושבים הם לבנים, עניים ולעיתים קרובות אלימים. כל פעם שעברנו שם בריצה קבוצתית היו בנמצא בני נוער שצעקו וקיללו או סתם ניסו להבעיר ספסלים ופחי זבל. עולם שלישי זה לא רק מדינות באפריקה ואסייה ודרום אמריקה אלה גם חלקים גדולים מהמרחב העירוני המערבי, זה נמדד בתוחלת חיים קצרה משמעותית מבשכונה הסמוכה, זה קשור למספר האנשים שגם מבינים בפועל מה הם קוראים והאם הם מסוגלים בפועל לכתוב משהו בעל משמעות, זה בא ליידי ביטוי במספר מקבלי הקצבאות (אשר בפועל לא  עובדים) באזור מסויים. מה שמיוחד במינווד זה שהיא באמצע הצפון העשיר של העיר. באמצע מינווד יש שדה ענק שבו יש שביל עפר שבנתה העירייה ואפשר לרוץ דרכו אפילו שזה בטח שווה מליונים היום ותמיד יש קבלנים (פה קוראים להם מפתחים) שישמחו לבנות שם אייזו שכונה צפופה אז גם על הפארק של העניים שומרים פה. בכל מקרה, ב8 בבוקר ביום ראשון אין אף אחד שיצעק ויקלל במינווד.

בערך שעתיים וחצי של ריצה, פגשתי 23 רצים מתוכם 5 שלא אמרו שלום ו18 שכן למרות שאת רובם אני בכלל לא מכיר