כותרות TheMarker >
    ';
    0

    ציאניד - שיר מאת שולה ניסים

    12 תגובות   יום רביעי, 7/12/16, 16:07

     

     

    נושאים על גבנו שמות צליליהם צלילי מזרח

    מתי מעט מאיתנו פולניה רומניה גרמניה וכדומה

    איך הגיעו לכאן לעזאזל,

    אפילו סנצ'ק אחת

    דרום אמריקה מערבה ומטה מכאן

    אוקייאנוס שלם מפריד

    בין הנפש לבין הבשר

     

     

     

    ובחר בנו אלוהי השכלה

    אחד ואחת ואחד בחר בנו

    עם סגולה

    זכינו להיכנס בשערי פנימייה מצויינה,

    גם נצא,

    לשכונות לכפרים לעיירות

    בשדרות אנגלית-חשבון

    בגאון בראש מורם ניצעד

    בחסות צלילי אשכנז

    חלילה לא מצילתיים לא תוף לא תופיים

    נביא בשורה

     

     

     

    אך

    מועד לחזון,

    ועד יגיע יום בשורה

    רוצים אנו עגל בשנים רך

    או איזו שייה תמה תמימה

    קורבן

    על מזבח הבשורה

     

     

     

    ויכולו שמים וארץ וכל צבאם

    שעת בין השמשות נעימים לעין גוני שקיעה

    שעה יפה חלפה בה רוח של הבטחה,

    ויבוא אל השייה התמה תמימה

    מי מאיתנו בא קולו היה ערב כשאמר

    בואי נא

    רדי נא אל חדר על דלתו קבוע מספר כך וכך

    זכית בפרס,

    ותרד מדרגות ותלך מסדרון

    עד חדר על דלתו קבוע מספר כך וכך

     

     

     

    ובחדר ההוא מכף יד מנוולה אל

    כף ידה שלה

    החליק נפל צ'ק בסך

    מאה לירות ישראליות

    זה סכום הפרס

     

     

     

    מעולם לא ראו עיניה טובות עיניה

    צ'ק מודפס על דף נייר לבן,

    כנראה כיוון שכך

    ארשת פניה ארשת מאמינה

    מקץ דקות מספרן כך וכך

    היכתה בה הכרה

    הנה דבר מירמה

    הצ'ק צ'ק מזוייף

     

     

     

    ויתמלא מסדרון

    מראשונת מדרגות עד חדר אחרון

    צלילי צהלולים

    נביחות לעג

    קירקורי צחוק

    כבולענים נפערים פיות

    משחרים לטרף פיות

     

     

     

    מיטלטלת צוללת מצד אל צד

    אוקיאנוס מכאן ומכאן

    ובנפש בוהו ותוהו

    כך נפש קורבן

    כך דקה לפני קבלת שבת

     

     

     

    פעם בחיים

    פעם אחת לפחות

    תצטרכו לקרוא

    שיר  כלבבי לא כלבבכם

    תרגישו על הבשר שלכם

    ללא צ'ימיצ'ורי

    ללא תוספות

    ללא קינוחים

    רק על הבשר

    תרגישו אני שולה ניסים

    שלירה אחר לירה זורמות לה

    בתוך צינורות

     

     

     

    שמצויינים

    בשדרות חברה ישראלית

    בראש מורם בגאון צועדים

    לא יודעים איפה להחביא

    שיירי ציאניד


     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    © כל הזכויות שמורות לשולה ניסים

     


     


     

     

     

     

     

     

    נטע ברזילי הכוכב הבא, נטע ברזילי אירוויזיון, שירה חברתית שולה ניסים, שירה מזרחית, משוררת מזרחית, 

    משוררות מזרחיות, משוררים מזרחיים, יונית נעמן שירים, רחל פרץ שירים,  מיטל ניסים שירים,

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/17 18:38:

      צטט: esty.d 2016-12-30 00:24:26

      טבע לב האדם רע מנעוריו? אולי כן ואולי לא, אך כדי לשלוט ברוע הנעורים נדרש אדם בוגר שיעשה עבודת חינוך. השגחה. הגנה.
      המחשבה שילדים הופקרו לרוע חבריהם ללא שהיה מבוגר אחראי שיגן עליהם, היא לא פחות משוברת לב. 
      לבי עם עלבונך ובמחשבתי אני מלטפת את הצלקות שנותרו בך. 

       

      תודה על התגובה אסתי

        30/12/16 00:24:

      טבע לב האדם רע מנעוריו? אולי כן ואולי לא, אך כדי לשלוט ברוע הנעורים נדרש אדם בוגר שיעשה עבודת חינוך. השגחה. הגנה.
      המחשבה שילדים הופקרו לרוע חבריהם ללא שהיה מבוגר אחראי שיגן עליהם, היא לא פחות משוברת לב. 
      לבי עם עלבונך ובמחשבתי אני מלטפת את הצלקות שנותרו בך. 

        28/12/16 18:20:

      צטט: תכשיט 2016-12-20 19:44:17

      נוקב...
      אם לא יהיה נוקב אין טעם לכתוב.
        20/12/16 19:44:
      נוקב...
        20/12/16 18:13:

      צטט: רחלי בן-צור 2016-12-19 18:46:46

      יישר כוח שולה ניסים. זה השיר שלך וטוב ששוררת אותו לדראון עולם של המנוולים, ולזכותך, אשה טהורה.



      תודה רבה מאוד על התגובה רחלי, זו היתה חווייה שצרבה אותי מאוד.
      אלו אשר חשבו כי אני אמורה לשתוק ולא לדבר על זה ( ועוד באופן פומבי כל כך ) -
      טעות בידם.

        19/12/16 18:46:
      יישר כוח שולה ניסים. זה השיר שלך וטוב ששוררת אותו לדראון עולם של המנוולים, ולזכותך, אשה טהורה.
        14/12/16 15:47:

      צטט: באבא יאגה 2016-12-13 22:16:14

      לא בטוחה שהבנתי את הסיטורציה
      הסיטואציה מתוארת בשיר.
      גמני לא בטוחה שהבנתי את הסיטואציה.
      כלומר - את האכזריות והרוע.

       

        13/12/16 22:16:
      לא בטוחה שהבנתי את הסיטורציה
        13/12/16 16:19:

      אומרים לי : לכולם היה קשה בפנימייה,  ויש אחת פלונית אלמונית שהיה לה רע גם בביית וגם

      בפנימייה, אז  הנה התגובה שלי לנימוק המפוקפק הזה:

      אני באמת מלאת חמלה ואמפתייה כלפי סבל ומצוקה של אחרים, אבל כשעולה לי בראש התמונה של עצמי עם הצ'ק המזוייף וכל הסיטואצייה כולה על כל שלל משמעויותיה קודחת לי חור במוח( פוסט טראומה?) כל החמלה והאמפטייה שלי נעלמות. הצרות של הפוגע לא אמורות לעניין את  האדם הפגוע. צר לי, לא בבית ספרי. קשה לכם? כואב לכם? אמא שלכם  הרביצה לכם? נכשלתם במבחן? תוציאו את העצבים שלכם בדרכים אחרות, לא עלי. תרקמו מפה, תכתבו שירים, תצאו לטיול, תכינו עוגה, תבשלו מרק.  הזולת לא  צריך לשלם את המחיר של הקשה הזה שלכם. לא בא לי לעשות לכם הנחות. ברור???

        12/12/16 12:09:

      האמת? מבחיל. רק נפשות מכוערות ומעוותות יכולות לייצר סיטואצייה כזו.

      חשיבה מעוותת. חולנית.

      "היינו ילדים".... לא קונה את את  התירוץ.

      לא היה שם דבר מלבד רוע ורצון את לראות את הזולת במצב החלש שלו,

      עם המכנסיים  למטה שלו.

      אני גם חושבת על על זה שמי שעשה דבר כזה צריכה היתה להיות לו גישה לאמצעים טכניים

      כדי שיוכל לבצע את זממו. בכל זאת, שנת 1977 ( תחילת כתה ט') .לא כמו היום,

      שכל אחד כמעט יש לו סורק ומדפסת. יש פה משהו פושע, עברייני.

      גועל נפש.

       

       

        7/12/16 18:30:

      צטט: היא ולא אחרת 2016-12-07 18:18:17

      אינספור כוכבים לפרסומך הזה, וכל המלים הטובות, של פיוס, גם חיבוק. כאבתי לקרוא כאן, צובט ועצוב עד לעומק עצם הנשימה. תודה על השיתוף.

      לנפש תהליכים משלה, לא קל היה להגיע לשיר הזה.
      סוף סוף הייתי בשלה להוציא את הסיפור הזה החוצה.
      תודה רבה מאוד.

       

        7/12/16 18:18:
      אינספור כוכבים לפרסומך הזה, וכל המלים הטובות, של פיוס, גם חיבוק. כאבתי לקרוא כאן, צובט ועצוב עד לעומק עצם הנשימה. תודה על השיתוף.