החיטה שוב תצמח
החיטה שוב תצמח רגבי האדמה השתוקקו כבר למחרשה שתנעץ בהם את מתכתה הקהה ותפרק לגושים קטנים את האדמה שהיובש פשה בה. שמע את הרגבים מלחשים זה לזה:"אימתי יבוא אדונינו, וינער את חוצננו" החריש שננעץ בבשר האדמה הפיח אוויר קר לתוך הרגבים והם ניעורו מתרדמתם. זה שבועות שלא בא אליהם לחלוחית כלשהי, והשקט החרישי הופרע רק ממשק כנפיהם של העורבים האפורים שנחתו מדי פעם למנוחה קצרה אף שלפעמים החלו ללחוש זה לזה "הנה שאון המחרשה, הוא לא שכח אותנו", אך התאכזבו בראותם טרקטורונים שעטו במשובה לצדי השדה החרוש, מחפשים לעצמם שבילים וקיצורים. גם הם זוכרים איך בסוף הקיץ התפלאו לשמוע שאון מוכר, קול המון. אך למגנתם היו אלה דחפורים וטרקטורים שעלו בעקבות מכוניות אמריקאיות גדולות מהן יצאו קבלנים, בסיור שטח, מחפשים קרקעות להרחבת המושבה. קרקע כזו בסמוך למושבה מציאה. לאן הם התנדפו, לא ידעו רגבי האדמה.  עתה הם התמסרו לפלדה שפילחה בהם בחדווה, ריח הלחות בקע ועלה מהם, ומשך כמו פרפר לאש את הסיקסקים, שעגו במחול מוטרף מעל השדה. עננים שחורים כיסו את עין השמיים, והטילו אפלה בצוהרי היום, המחרשה נאלצה להדליק את פנסיה, לאפשר לבעלה לראות את השדה טוב יותר. הוא מיהר לבצע בשדה את זממו והיא התמסרה אליו בעונג רב, נמאס לה מכל הנובורישים שלוקחים אדמה כה יפה מלאה ועסיסית, ובשמות של אהבה מקימים עליה צימרים, ובחוצפתם עוד קוראים להם בשמות כמו "גן עדן של רוני" "בשדה אצל רינה" , והיא רק רוצה כל כך להצמיח שוב את החיטה. הם קראו לו "מלח הארץ" והוא בכלל הרגיש סוכר, והם נתנו לו הרצאה שלמה על סוף עידן החקלאות, ושהעתיד הוא בנדל"ן, והם בכלל לא מבינים למה הוא מתעקש לעבד את האדמה, השחורה. "כל החברים שלך כבר נטשו אותה לטובת בניית צימרים או הרחבת אחוזה. אפילו העורבים צוחקים לך, והעתיד לא נראה ורוד(,) הרפה, לטובתך!" והא דחה אותם בשאט נפש, "ככה לא בוגדים באהבה הישנה". כשחזרו העבים להתקדר בשמים, שוב עלה על המרשה והתמסר לאהבתו הישנה. והחיטה תצמח שוב. |