כותרות TheMarker >
    ';

    הכוכבות החלוצות של הטלוויזיה הישראלית: מחיר התהילה,סקסיזם, ציפיות ל"רכות ועדינות"

    0 תגובות   יום חמישי, 15/12/16, 14:37

    תוכניות המחווה ל-48 שנותיה של הטלוויזיה הישראלית הרצות עתה על מסכינו, ספוגות געגועים,כאב פרידה,גם קריצות עכשוויות,אירוניות. "לא למסיבה הוזמנו הצופים, אלא להלוויה" כתב מבקר טלוויזיה צעיר בעקבות חידוש התוכנית "סיבה למסיבה". עוד לא ברור אם אכן זאת הלוויה.כי עדיין לא תם הקרב הפתלתל על החלופה-תאגיד השידור הציבורי. ובינתיים נמשך המסע הנחמד במנהרת הזמן, מחזיר אותנו אל רגעיו הגדולים של הערוץ שהיה לפס-קול של חיינו ונהייה מבוזה ונידח למדי. 

    הכתבה שלהלן-על מגישות החדשות הראשונות וקרייניות הרצף-פורסמה בספר השנה של העיתונאים 1982. {מגישות הרצף היו מכריזות על התוכנית הבאה בלוח השידורים}. הכתבה נכתבה על סף המעבר מטלוויזיה שחור לבן {עם שידורים מיוחדים-בודדים בצבע, בשיטת "הצבע הזוחל"}-לשידורי צבע מלאים. הטלוויזיה הישראלית,אז בת 14, עדיין נתפסה במקומותינו כחידוש מסעיר.העם התרגל בהדרגה לראות את הקולות. מינויים,תככים והדחות בערוץ הבלעדי נתפסו כמעט כאירוע לאומי. הנשים החלוצות באולפן החדשות נתפסו כנכס הציבור. אבל הסקסיזם שלט על המרקע.הכוכבות הראשונות היו תמיד מספר שניים.

     

     

    בפינתה השבועית-"פינת הבנאליה"-המשודרת ב"גלי צה"ל, בתוכנית "שעתיים משתיים, סיפרה פעם כרמית גיא על חווייה פרטית,שכיחה ובנאלית למדי. בהיכנסה למשרד ציבורי זיהתה אותה פקידת הקבלה וקראה לה להיכנס מחוץ לתור. עוד לפני שכרמית הספיקה לדחות את ההצעה, הוסיפה אישה מקהל הממתינים: "אוי,את באמת נהדרת.גם בעלי חושב כך. ואני לא אחת מאלה שנותנות מחמאות סתם"...

    ה"תודה רבה" של כוכבת הטלוויזיה לא הניחה את דעת המעריצה. היא המשיכה להחמיא,בקולניות. "וכבר ננעצו בי עשרות עיניים כאילו צמחו לי קרניים-המשיכה כרמית את הסיפור- אנשים מסביב החליפו דעות ודיברו עלי בגוף שלישי.היא יפה יותר,או פחות, מאשר בטלוויזיה.היא מתלבשת כך וכך. והאישה ממשיכה בשלה. "תרשי לי להגיד משהו לטובתך. אל תעשי פוני. בעלי ואני חושבים שזה באמת לטובתך". כרמית חתמה את פינתה במוסר השכל: "גם נכס ציבורי הוא בנאדם. ואל תעשה לחברך מה שלא היית רוצה שיעשו לך".

    שבועות אחדים לאחר שידור אותה שיחה החלה פרשת צמצום הופעותיה של כרמית גיא ב"מבט לחדשות" והוכיחה שהציבור אכן מתייחס אל השדרית כמו אל נכס ציבורי. עורך "מבט", מיכה לימור, החליט לצמצם  הופעותיה על המרקע משתיים לאחת בשבוע, "לטובת" עמיתותיה דליה מזור וענת שרן. הנימוק המוצהר שבפי לימור- "הן נראות יותר טוב ממך"-פגע בנקודה רגישה אצל כל אישה, קומם פמיניסטיות ואוהדי כרמית. תגובותיהם של עיתונאים {ובעיקר עיתונאיות] ושל חברות-כנסת הפכו את העניין ל"פרשה". הסערה {בכוס מים...} חזרה והוכיחה איך ארצנו הופכת מדי פעם למעין טלוויזיה-לנד:מינויים בצמרת התחנה היחידה או הכנסת כוכבים למקרר חשובים לציבור לא פחות ממינויים והתפטרויות בממשל.

          "התגובה ההמונית" אומרת כרמית "הייתה מדהימה ומהממת." מאות צופים טילפנו לביתה או שיגרו אליה עותקי מכתבים אל הנהלת רשות השידור."לא שמעתי מילה אחת של תמיכה במיכה לימור.הפליא אותי להיווכח כמה כל זה אכפת לאנשים. כאילו פגעו באחות הקטנה שלהם. אני רגילה להמון תגובות. ובכל-זאת נדהמתי מעוצמת הרגשות שאנשים השקיעו בעניין. מה שהקפיץ את רובם היתה ההעדפה של יופי על אינטליגנציה פתאום נוכחתי שאנשים מבחינים באישיות של הקריין. רוב הכותבים אלי טענו בערך כך:י את לא בובת חרסינה. אפשר להרגיש שאת מבינה מה שאמרת, כאילו כתבת את הטקסט בעצמך".

           הנערה עם הצמה

    כרמית גיא היתה האישה הראשונה שהוצנחה אל "מבט" מבחוץ, היא באה מהרדיו ומאולפן קריינות הרצף, לפני יותר מעשר שנים. באותה תקופה התיישבה באולפן ההגשה של "מבט" גם שרי רז, מי שהייתה אז כתבת החדשות היחידה.במשך תשע שנים היו גיא ורז מגישות החדשות היחידות. בנובמבר 1980 קיבל לידיו טוביה סער את ניהול מחלקת החדשות והנהיג חידושים בצורת ההגשה.סער קבע שאת "מבט" יגישו מדי ערב  גבר ואישה.המניע  לחידוש הזה היה  אסתטי,לא הייתה  שם אידיאולוגיה סמויה. אל צוות המגישים צורפו דליה מזור וענת שרן.

           דליה, שהייתה אז וותיקת מגישות הרצף הביאה איתה ניסיון של 11 שנות הגשה. ענת הייתה בעבר  מגישת רצף במשך תקופה קצרה. כמו כרמית היא עושה בטלוויזיה רק עבודת שעות נוספות. הרדיו היה ועודנו הבסיס של שתיהן. ענת מקפידה בעקשנות שהופעה על המסך לא תהפוך אותה ואת פרטיותה לנכס הציבור. היא מסרבת בהתמדה להתראיין בעיתונות ונמנעת מצילומים.גם בקשתי לראיין אותה נענתה בסירוב מנומק.

    ענת מנסה "להינצל" ממטרדים כמו אלה הנגרמים לדליה ולכרמית . לאחר שכרמית גיא נפרדה סופית מדמות "הנערה עם הצמה", היו צופים מאוכזבים ששילחו אליה ברחוב תגובות כעס ותרעומת. "אבל אני לא התנדבתי להיות סמל חינוכי ולא לדבוק בתדמית שכפה עלי איזה עיתונאי", התרעמה אז כרמית. התגובות שרדפו אותה לאחר ששינתה את תסרוקתה, הביקורת ולעתים גם המחמאות שביטאו יחס רכושני, "העלו לה את לחץ הדם". באותה תקופה היא סיפרה: "אנשים זרים מרשים לעצמם לפסוק בחוצפה: מה עשית? אני לא אוהב{ת} פוני. מה זה בכלל עניינם? הסתפרתי-כי רציתי להסתפר. המראה שלי בראי עייף אותי, לא התמונה שעל המסך".

                           מחיר התהילה

    "למחיר התהילה, אומרת כרמית, לא מתרגלים אף פעם". היא לא מנסה, כעדותה על עצמה, להיכנס למשבצת של זוהר, ולא להיות אשת חברה אופנתית "מחוץ לשעות הקבלה". אבל העיתונות שאינה מרפה מחייה הפרטיים, דירגה אותה פעם בין עשר נשות הציבור המתלבשות רע {הדירוג הופיע ב"העולם הזה"]. כרמית טוענת שאין פער בין סגנון הבגדים שהיא שואלת מבוטיק ירושלמי לפני כל שידור לבין סגנון הופעתה ב"גודל טבעי", בבגדיה הפרטיים. הקו הסולידי, לפעמים קצת בוהמי, נשמר אצלה כאן-וגם שם.

    גם בעת הופעתה מול המצלמה היא מעדיפה נינוחות על אופנתיות. היא למדה מניסיונה שבגד לא נוח גורם לה להיראות לחוצה. היא מזכירה מה שאמר חיים יבין בהיותו עורך "מבט": "אינני רוצה שתיראו כאילו יצאתן מסלון יופי. אתן נשים שעוסקות בחדשות".

    עיתונאים וצופים כבר טענו כלפי כרמית שלבושה באולפן מרושל. היא מחזירה את הכדור אל הנהלת הטלוויזיה שאינה מחזיקה יועץ אופנה ומספרה בגלל חסרון כיס ולא במלאי חיוני של אביזרים ופריטי לבוש , כנהוג בכל תחנה במערב. "סידור העבודה שלי {רדיו, טלוויזיה} דחוס מכדי שאקדיש זמן רב לחיפושים נרחבים בבוטיקים".

     היא שומעת מעמיתיה תגובות שונות ומשונות בנוגע ללבושה ותסרוקתה. ומאחר שהטעמים כל-כך שונים, כדבריה, לא נותר לה אלא להסתמך על טעמה האישי. "יש כלל אחד ברור:קריינות חדשות אינה אירוח כמו הגשת רצף. אסור לנו להיות זוהרות מדי, להתקשט בזהבים ונוצצים שמסיחים את דעת הצופה מהטקסט".

     

    דליה מזור:להיפטר מהדימוי

    ואילו דליה מזור אינה נפרדת מתכשיטיה,גם לא באולפן החדשות. בגדיה הפרטיים מתאימים בדרך כלל לשמש אותה גם כ"בגדי שרד,. גם אצלה אין פער בין הדמות הזוהרת הנראית על המסך לבין הופעתה האלגנטית ברחוב, או במסדרונות הדחוסים של בניין הטלוויזיה ברוממה. שלא כמו כרמית היא חושבת שהמעמד מחייב: "הופעה לא הולמת משרת לצופה זלזול וחוסר אחריות. מי שמופיעה על המסך חייבת לשמור על סטייל. את זאת למדתי גם מתגובות הציבור".

    היא מגדירה את סגנונה כספורט אלגנט די שמרני. היא מתייחסת אל תפקידה באולפן הרצף כאל תפקיד של מארחת. שם עליה להיות חביבה, הדורה ואסתטית, לא זוהרת מדי. באולפן החדשות, כדבריה, הקו שלה שונה,קצת יותר סולידי. שם היא נמנעת  ממחשופים, מרבה ללבוש בלייזרים. דליה מזור כבר שמעה את הטענה שהופעתה ב"מבט" נוצצת מדי, שהיא מסיחה את דעתנו מהטקסט עם נצנוצי אצעדות ועגילים. "זה מגוחך, היא מגיבה. כמה נשים לא עונדות בכלל תכשיטים? זה עניין של נשיות. בסך הכול אני  מקפידה על הופעה מכובדת ואסתטית. בחו"ל כולן מופיעות כך. ואולי רוצים שאצבע את הבלונד שלי לשחור, בגלל שבעיני מישהו הוא נראה יותר מדי זוהר?"...

          השינוי שבמעבר לקריינות חדשות משמח אותה.היא שמחה להוכיח לעצמה ולצופים שבכוחה לעשות גם את זה. היא מקווה לחרוג מהדימוי של אשת זוהר ואופנה. התווית של קריינית רצף בלבד דבקה בה למרות שעשתה בטלוויזיה גם דברים אחרים {מדי פעם הגשת תוכניות, כתבות למהדורה הלילית "כמעט חצות"}. עכשיו היא מקווה לחזור להכנת כתבות על נושאי איכות הסביבה וכך גם להתנער מהתיוג המופרך.  

        אימונים במעגל סגור

    במהלך האימונים במעגל סגור, לפני ,העלייה לאוויר", לומדים שדרי הטלוויזיה כמה כללי "לא תעשה":צבעי השחר והלבן לא עוברים על המסך השחור-לבן.המצלמה אינה סובלת אותם והתאורה ממסמסת את הלבן, עושה אותו בוהק. את השחור היא מבליעה ברקע. גם משבצות קטנטנות לא עוברות. הן נראות על המסך כמשטח חלק. בגדים צבעוניים ופרחוניים נראים מצוין.

        השדרים גם לומדים לדעת איך מיתרגמת קשת הגוונים למסך שחור-לבן. הורוד-תכלת-צהוב, למשל, יוצרים בצירופם משטח חלק. כל עוד לא יגיע "הצבע הזוחל" גם אל אולפני ההגשה והחדשות, אפשר להסתדר איכשהו בלי מדריך צמוד. וזהו, אומרים כיום קריינים, היתרון האחרון של השידור בשחור-לבן.

       כדי להביא את הצבע אל "מבט" ואל אולפן הרצף. יש להתאים לכך את כל אמצעי ההפקה, את מצלמות האולפן והתאורה.

            שרי רז:הקול המזוהה

    שרי רז,הכתבת היחידה בין קרייניות החדשות, הייתה רוצה שהצופה יזכור אותה קודם כל בזכות כתבותיה. שיקשר את שמה לכתבות שעסקו בנושאים חברתיים חשובים כמו אלימות כלפי קשישים,חשיפת מעלליה של השדכנית הלנה,אתרים בתל-אביב הקטנה. אבל הצופה, כדרכו, זוכר לה בעיקר את הופעותיה על המרקע. הקריינות פותחת לה דלתות גם בצאתה לשטח, ככתבת. "מה, את תבואי בעצמך?" משתאים אנשים כשהיא מתקשרת אליהם כדי לקבוע פגישה. אנשים ברחוב מזהים את שרי בעיקר לפי קולה. היא אומרת מילה בקול האלט הנהדר שלה, ומייד מפנים אליה ראשים.[מבין ארבע הקרייניות רק דליה מזור נראית על המסך ממש "כמו בחיים"}.

    שרי רז, קריינית לשעבר כחיילת ב"גלי צה"ל" וב"קול ישראל", הגיעה לטלוויזיה עם היווסדה והשתתפה בקורס כללי לטלוויזיה. היא נזכרת בשאלתו של פרופסור שלמה אהרונסון שניהל אז את מחלקת החדשות:"קוראת עיתונים? יותר מעיתון יומי אחד? אם כך,את במחלקת החדשות". בשנים הראשונות הסתובבה בכל רחבי הארץ ועשתה כתבות כמעט על כל נושא, למעט צבא ובטחון. "למדנו הכול מההתחלה והתגלחנו על זקנם של הצופים. אז עוד לא גילו בטלוויזיה את שיטת הדסקים, הצמדת כתבים לתחומי סיקור מוגדרים. מגישי "מבט" לא ידענו אף פעם בביטחון אם נעלה בכלל לשידור. כול תוכנית שעברה בשלום ומהדורת חדשות בלי תקלות נראו אז כמעשה ניסים".

    מאז האטה שרי את הקצב. כאם לשניים יש לה כיום סדר עדיפויות ברור.היא מוותרת על הכנת כתבות שוטפות שמתפרסת על פני כל היום, ומסתפקת בכתבות לפורמטים מגזיניים כמו "מבט שני", "השבוע יומן אירועים".רק כך היא יכולה לעבוד בלי לחץ מטורף, בלי לוותר על חיי משפחה קונבנציונליים. המשפחתיות, לדעתה, היא הסיבה העיקרית לנדירותן של נשים כתבות.

              הכסא הימני-רק לגברים

    שרי לא מתייחסת בדבריה לסיבות נוספות כמו סקסיזם ושוביניזם גברי. הנשים שחדרו אל החדשות כקרייניות לא ישבו עד היום על הכסא הימני באולפן. זה כסא הכבוד השמור לקריין הראשי של "מבט". הנשים באולפן החדשות הן תמיד מספר שתיים.

    לפני ששרי וכרמית החלו לקריין חדשות, הניחו רוב עמיתיהן במחלקה הגברית שאישה-קריינית אינה מקרינה סמכותיות ואמינות.שקריינים גברים עדיפים גם משום שרובם אנשי חדשות מעורבים מאוד באקטואליה. לאחר ששתי הנשים התגלו כהצלחה, עדיין יש מי שטוען:אם אישה תהייה הקריינית הראשית, המשמיעה את עיקר החדשות ומודיעה לאומה על דברים קשים ואלימים, אז נשיותה תיפגע. היא תאלץ  לוותר על תכונות כמו רכות ועדינות. כך אמר לי חיים יבין.

    כרמית גיא סבורה שעמיתיה הגברים לא יודו שבמחלקת החדשות נותרו שרידי שוביניזם גברי. היא מניחה שרובם מחזיקים עדיין בדעה קדומה לא מוצהרת: "כאישה-את טובה עד כאן". העובדה שגבר הוא הפותח את "מבט" משתלבת, לדעתה, בסטריאוטיפים מיניים שטבועים בכולנו.

    לדעת כרמית, אין אפלייה מכוונת, אבל ההתייחסות מגדרית. כולנו מבדילים בין שני מחנות:קריינים-וקרייניות. גם מבקרי הטלוויזיה נכנסים למלכודת הזאת. "הדה בושס לא תשווה אותי אף פעם לאחימאיר, לחיים יבין. תמיד מעמידים אותי מול דליה,שרי וענת. ובדרך כלל קובעים: זאת ולא אחרת היא השדרנית המתאימה. כאילו אין מקום לסגנונות ולטיפוסים שונים: לענייניות, לזוהר, לריחוק המסוים.על המסך יש, מקום לכולן!"

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין