מוני חברי כתב על פרשת השבוע "וישלח יעקב מלכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום". פרשת השבוע פותחת בסיפור המפגש של יעקב עם עשו, שמספר באריכות על ההכנות הרבות שעשה יעקב לקראתו, הדיאלוג שהתנהל בין שני האחים ומחוות הגוף שעשה בעיקר יעקב לאחיו עשו. סיפור היחסים בין יעקב לעשו נתפס כטיפוס אב ליחסים שבין עם ישראל לאומות העולם. ככל שמתקרבים לרגע המפגש בין האחים בולטת ההשתדלות של יעקב שלא להרגיז את עשו ואף להתחנף אליו ולהשפיל את עצמו בפניו. על כך יעידו הדורון הגדול שמכין יעקב לעשו, הכינויים בהם הוא נקט "עבדך" ו"אדוני", ושבע ההשתחוויות הרבות שלו לרגלי אחיו. כצפוי, לחז"ל יש מה לומר על הטקטיקה שבה בחר יעקב לקראת המפגש עם אחיו עשו. מצד אחד ישנה ביקורת של חז"ל על ההתרפסות המוגזמת של יעקב, "אמר לו הקב"ה ליעקב: לא דייך שעשית את הקודש חול (שכינה את עשו 'אדון', כשמו של ה'), אלא שאני אמרתי "ורב יעבד צעיר" ואתה אמרת "עבדך יעקב"? חייך, כדברך כן יהיה, הוא ימשול בך בעולם הזה ואתה תמשול בו לעולם הבא". מצד שני, מסופר על ר' יהודה הנשיא שבראש האיגרת שכתב לקיסר אנטונינוס התעקש לכתוב "מעבדך יהודה לאדוננו המלך אנטונינוס", והסביר שלמד זאת מיעקב (בראשית רבה ע"ה ה). כאשר מציע עשו ליעקב להתלוות אליו במסעו דוחה יעקב בנימוס את ההצעה ומפציר בעשו שילך לדרכו והוא יתנהל לאיטו "עד אשר אבֹא אל אדוני שעירה". מדרש מפורסם מסביר שכוונת יעקב היתה לימים שבהם תוכל להתקיים נבואת עובדיה שמדברת על ניצחון של עם ישראל על צאצאי עשו אדום. ללמדנו שהחולשה שהשתדל יעקב להפגין כלפי עשו שיקפה את יחסי הכוחות שהיו ביניהם באותה עת. יעקב הבין שאין לו יכולת להתמודד עם עשו צבאית ולפיכך הרכין את ראשו בפניו. כך הבין את הפרשה הרמב"ן, שכתב בסוף פירושו לסיפור המפגש "שקבלה היתה בידי רבותינו שפרשה זו היא פרשת גלות". בהמשך הפרשה מיד לאחר שנפרד יעקב מעשו ונכנס לארץ מגיע סיפור ישיבתו בשכם ופרשת דינה. בפרשה זו מתנהלת משפחת יעקב בצורה הפוכה מדרך הפיוס והכניעה בה נקט יעקב זמן קצר לפני כן, מול עשו. בניו הורגים באנשי שכם עד האחרון שבהם. יעקב אמנם התנגד להריגה של חפים מפשע, וכפי שמסבירים כל הפרשנים ההתנגדות כוונה רק כלפי ההרג של חפים מפשע, ולא כלפי עצם הפעלת הכוח לשם שחרור דינה. יעקב מעולם לא התכוון להיכנע לניסיון הסחיטה של שכם וחמור והיה בעצה אחת עם בניו לנקוט בתחבולה נגד אנשי שכם על מנת לשחרר את בתו. וזאת, למרות שיחסי הכוחות בינו לבין יושבי כנען לא היו שונים מאלה ששררו בינו לבין עשו, כפי שיעקב אומר לבניו "ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי" (בראשית לד' ל'). אם נתרגם זאת למציאות של ימינו, החזרה לארץ ישראל והקמת מדינה ריבונית מחייבת אותנו לעמוד על נפשנו אל מול אלה הקמים עלינו, ולא בדרך הגלותית של בריחה, שתדלנות, התפיסות והתרפסות, אלא בראש ובראשונה על ידי השבת מלחמה, בתחבולות תעשה לך מלחמה. מצד שני, מלחמה זו צריכה להתנהל על פי נורמות מוסריות הגבוהות בהרבה מהמקובלות בין העמים, הטובחים זה בזה ללא רחם כפי שאנו עדים לתופעה זו במאה השנים האחרונות. 

בפרשה קנג פסוקים 153
גימטריות בפרשה: ויאבק איש=359, זהו האיש המלאך=359. ויזרח לו השמש=9122, ריפוי צליעתו=912. חרפה היא = 305, ערלה=305.
השבוע לפני: 15 דצמ 1966מת וולט דיסני. כ כסלו 1948 מבצע חורב. יט כסלו 18000 שוחרר מהכלא הרוסי מייסד חסידות חבד בעל התניא.