מצאה עצמה ישובה באוטובוס, על הספסל הנוקשה, ממש מעל הגלגלים האחוריים, נוסעת בטיול שאורגן בשכונה לקברי צדיקים . עיניה תקעה בנוף, צבע המדבר חום בהיר התחלף לירוק בגוון שדות השלף המוריקים של קיבוצי צפון הנגב, ואיתם התחלפו פניה של גב' מרסל אף הם לירוק . בחילה נוראית אוחזת בה, ומיצי הקיבה עולים מעלה מעלה בכל עיקול, "מה הייתי צריכה את הטיול הזה עכשיו" –חושבת ותוהה איך לעזאזל הסכמתי להפצרותיה של פאני לצאת אליו. -"יום טיול לקברי צדיקים, קצת מנוחה מהילדים, מהבעל, נעשה חיים" –אמרה לה פאני ולא העלתה בליבה שמשהו במרסל אינו כשורה , או שחלילה מרסל הרה.
ומדוע שתחשוד? הן רק לפני חודשים מעטים ילדה את בנה השביעי, ועד לא מזמן עדיין הניקה, והיא כבר לא כה צעירה.
הקבס מציף אותה שוב וכועסת על עצמה, ומה הייתה עושה? מגלה צפונותיה לפאני? עוף השמיים יוליך את-הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר! ומה אם פאני אינה בעלת כנף, הלוא תוך דקות כל השכונה הייתה מודעת לדבר הריונה .
שמא לא הייתה צריכה להסתיר? שמא דבר הסמוי מן העין שורה בו ברכה ? והרי סופו להתגלות וכדי בזיון וקצף. כעת הקצף היחידי הוא זה העולה מקיבתה.
הנהג לוקח שוב את העיקול בכביש ללא רחם. הקולות באוטובוס נשמעים לה עמומים, זיעה קרה מבצבצת על מצחה של מרסל. רק גרפס קל ותשתחרר המועקה, מעט הקלה .
היא מוציאה ומשחררת, ואז לפתע זה תוקף אותה בתנועה בלתי נשלטת, כל מה שהיה עצור בתוכה משתחרר, שאריות ארוחת הבוקר של יהונתן שלא כל כך רץ בבוקר אל הגן, והרגליים הזעירות של יהויקים שטופפו על כרסה ועשו לה השכמה, והשוקו של יהויכין שבעלה יהוידע לו הכין, ואף שיהוידע אותה כבר ידע , לא בטוחה אם על הריונה ידע, והערתה על הכתמים בבגדו של יהורם נענו מצדו בהברות בלתי ברורות ובקול רם , ורק שלא יתחיל עתה לריב עם אחיו הנער יהויריב.
שאריות ארוחת הבוקר מטנפות את רצפת האוטובוס, חלונות נפתחים לאוויר , והנהג תר אחר שולי הדרך לעצירה . פניה לבנות כסיד ,היא מוצאת אחר כבוד לצדי הדרך. מישהו מביא לה בקבוק מים לשטוף את פניה. פאני ממהרת לשטוף את פני חברתה מרסל ונוטלת פיקוד על הגשת העזרה. שלושת הגברים שמקדימה רוטנים ומלמלים בינם לבין עצמם באידיש על הפרענקית המסריחה, בעוד נשותיהם יורדות מהאוטובוס לשאוף אוויר צח , שותפות לבחילות שתקפו אף אותן, ומגלות סימני חיבה לאחותן לצרה. שבה לאוטובוס , מתכנסת בתוך מושבה.
מבטי השטנה שנעצו הווזווזים במרסל לא נעלמו מעיניה הרגישות של פאני, האם אחת מהן התנדבה לעזור בשטיפת הקיא? לא! זה לה מכבודן. שומעת בעברית הביטוי "לשון הרע" מבינה שבאידיש ה"לשון הרע" על חשבונה. אף היא אינה טומנת ידה בצלחת, ומשערת על אזנה של אליס שלדעתה מרסל בהריון. אליס עונה לה בצרפתית מהולה במרוקאית ועברית – "נה אסט פאס פוסיבלה -הייא וולדת לא מזמן", שתיהם מגניבות מבטי חמלה במרסל. שתיהן חוזרות להביט אחת בשנייה ומסכימות שכנראה שוב מרסל נקלטה. "בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך "- פוצח מאן דהוא בפזמון, ומצרף אליו את חבריו להנעים בקולם בית אחר בית. קולות בס גבריים מתגברים למקהלה לא מתוזמרת , ומוישה מנסה לכוון את התנועה, אך שיודע שכוחו אינו יפה במנעד האנדלוסי. נשים בשביס פרחוני גוזרות על שפתן שתיקה, אמונות על קול באישה ערווה. לעומתן נשים שסרט רחב מעטיר את ראשן ומבדיל בין הנשואות לרווקות מפטפטות בנחת , קול באישה ערווה זר להן. מרסל , מודה בליבה למוישה שבפקחותו הצליח להסיט העניין והמבטים ממנה, מפשפשת בסל הפלסטיק שארזה בערב הקודם למצוא בו מעט מים להשיב מעט גוון לפניה שהחיוורון נצבע בהן וחוט של ירקרקות נסוך עליהן. משב של אוויר צח מרענן , וכבר מרגישה הרבה יותר טוב. תוהה בינה לבין עצמה האם באמת היא הרה ? ואולי המחזור סתם איחר או אינו סדיר, אמנם תמיד הוא דייק להופיע לה כמו שעון שוויצרי. שמעה את אחיותיה מספרות שקרו מקרים ואולי לא. גמלה החלטה בליבה ללכת מחר למרפאה בשיכון ג', במקום בו לא מכירים אותה להיבדק אצל רופא נשים, שוקלת הפלה. |