כותרות TheMarker >
    ';

    הרחבה מתמדת של תחום ההתנגדות

    הכל על פוליטיקה, כלכלה, נשים, סיפרות, אומנות, פילוסופיה ושליטה - ובעיקר הסצינה ההזויה והמטורללת של יחסי גברים-נשים

    ארכיון

    ההיית או חלמתי חלום.....????!!!

    4 תגובות   יום ראשון, 18/12/16, 21:23

    בתוכנית יום העיון נאמר בפירוש שאת אמורה לתת הרצאה על המשורר הנידח ההוא שהשנים האחרונות זימנו לו עדנה מחודשת. שמך מעורר בי זיכרון כלשהו. זיכרון הסטודנטית הצעירה במיטת הסטודנטים הצרה שלי במעונות הסטודנטים באוניברסיטה העברית לפני...למעלה לארבע עשורים. אני מנסה להיזכר במיתאר פניך, אבל הכל דהה בי, עכשיו לצד שמך מצוין התואר "פרופסור". אני מחליט לשים נפשי בכפי ולנסוע לכנס הזה, ממילא מנין הימים לשהותי במולדת הדוויה הזאת כבר עלה על עצבי. כל יום מביא עימו תחושת מיאוס חדשה. הפאשיזם המתלווה לצחנת הכיבוש לא מותיר אוויר לנשימה...
    וכך אני מוצא עצמי בוקר אחד נוסע לאוניברסיטה הזאת בעיר הדרומית הזאת המאובקת תדיר כדי להיות בכנס הזה, לא ממש לכבוד המשורר הזה, אפילו לא לזכר השירים האהובים עלינו שהיינו מקריאים זה לזו בהפסקות המעטות שבין הזיונים שלנו אז בימים ההם כשהיינו סטודנטים צעירים באוניברסיטה העברית שגם היא , כמו כל המדינה הזאת, כך למדתי בימים האחרונים מקרטעת אל סופה, אלא בעיקר כדי לראות אותך, ואת מה שעוללו לנו השנים הרבות הללו שחלפו להן מאז...


    באולם הזה, או יותר נכון בחדר המוארך שבו מתקיים הכנס אני לא מזהה אותך, אני עובר על הפרצופים הלא-רבים ומנסה נואש לאתר משהו ממך שאולי יציץ מהם אלי. שום דבר. כלום. לרגע אני חושש שאולי לא הגעתי לכנס הנכון, או שאולי את בחרת מסיבות כאלו או אחרות, אולי מחלה, אולי סתם ביטלת את הרצאתך...אבל הכל מתנהל למישרין, ואז יושבת ראש המושב שבו את אמורה ליטול חלק מכריזה על שמך, וממש לידי את קמה וניגשת לקידמת שולחן המרצים למיקרופון...

    אלוהים אדירים. לעולם לא הייתי מזהה אותך. אני מביט בך, אישה בלה מזוקן, אפורה, אני מנסה נואשות למצוא ולו שרידי יופי קמל ולא מוצא דבר, אני מחפש נואשות בך את הנערה-סטודנטית צעירה שלא הפסקתי לזיין בחדרי במעונות הסטודנטים, ולא מוצא דבר, הילוכך המהדס לא מזכיר דבר מהניע הסקסי שלך בימים הרחוקים ההם. הלם ועצבות יורדים עלי, אינני מסוגל לשמוע ולו מילה אחת מדבריך, אני מביט בך ומבכה את נעורינו שאבדו. לפתע אני קלוט שרק חיתוך הדיבור שלך, רק הניב האמריקאי הזה של עברית שנרכשה במאמץ רב הוא מה שנותר בך מהימים ההם, חוץ מזה כלום. ממש כלום. כאילו הגוף הבשרני העבה ונטול הצורה שלך בלע בתוכו את הסטודנטית הצעירה ההיא, כמו אותך ואת כל הנשים שבאו אחריך לתוך חיי ולא הותירו בי אלא זיכרון קלוש שגם הוא הולך ומתפורר מידי יום...

    כשאת מסיימת את דבריך, ויושבת ראש המושב מכריזה על ההפסקה המקווה וכולם עושים דרכם למיחם התה, לעוגיות, לבורקסים, אז את חולפת מולי ממש, לרגע מבטינו מצטלבים, אני מחפש משהו בעיניך שיעיד על ההיכרות שלנו. כלום. ממש כלום. דבר לא מבזיק במבטך. מבטך אטום לחלוטין. אני תוהה ביני לבין עצמי האם את נושאת איתך את אותה ערווה, אותן שדיים ואותו פה שעינגו אותי כל כך לפני ....ארבעים ושלוש שנים. כן. ארבעים ושלוש שנים. עכשיו במהירות כשאני עושה את חשבון הימים הנורא הזה אני מגיע למסקנה. אין ספק. ארבעים ושלוש שנים. אלוהים אדירים. איך הזמן הזה חלף כל כך מהר. ואיך כולם סביבי השתנו כל כך ורק אני נותרתי כפי שהייתי...מסרב להתבגר. לפחות ברוחי. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/12/16 23:00:

      צטט: נחרצה 2016-12-19 21:35:35

      למען האמת כתוב מעניין.
      מופתעת :)

      לרוב ציניות מהדרת את מילותך.


      אתה חוטא לאמת... כי כולנו משתנים.
      כולנו "מרוויחים" קמטים.
      כולנו עייפים לפעמים מהדרך.
      כולנו גם אט אט מתבגרים... כן כן יודעת - הנפש צעירה.
      גם שלי - אז מה !
      תכלס' כשאנחנו מביטים במראה - נגלית לנו אותה דמות מוכרת משכבר הימיים, ונדמה כי מעולם לא בגרנו, אבל אלו שזמן רב לא פגשנו בנו - יבחינו בהבדל.

       

      המראה של כולנו ורודה !

       

      על זה נאמר - לשרוק בחושך.

        19/12/16 21:35:

      למען האמת כתוב מעניין.
      מופתעת :)

      לרוב ציניות מהדרת את מילותך.


      אתה חוטא לאמת... כי כולנו משתנים.
      כולנו "מרוויחים" קמטים.
      כולנו עייפים לפעמים מהדרך.
      כולנו גם אט אט מתבגרים... כן כן יודעת - הנפש צעירה.
      גם שלי - אז מה !
      תכלס' כשאנחנו מביטים במראה - נגלית לנו אותה דמות מוכרת משכבר הימיים, ונדמה כי מעולם לא בגרנו, אבל אלו שזמן רב לא פגשנו בנו - יבחינו בהבדל.

       

      המראה של כולנו ורודה !

        19/12/16 19:08:

      "אשליית המתבגרים" - בני 16-17 רוצים להיות "גדולים", ובני 50-60 נהנים לחשוב שהרוח איתם.

      חלק גם מצליחים לשמור על זה :)

        18/12/16 21:52:
      ומי המשורר הנידח?