בשנות ה-60 העליזות, משל במדינת אלבמה בארה"ב מושל כריזמטי בשם ג'ורג' וואלס. במדינת אלבמה כמו ברוב מדינות הדרום, שלט הסדר הישן והטוב באמצעות מה שמכונה הפרדה גזעית. אוסף חוקים, שהדגישו את עליונותו הידועה של האדם הלבן. ביניהם: איסור לשחורים ללמוד בבתי ספר של לבנים, איסור לשחורים לשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס, וכמובן הפרט השולי - אוסף תקנות שמנעו מבעלי צבע עור כהה לממש את הזכות להצביע (זכות שניתנה להם כמאה שנה קודם לכן לאחר מלחמת האזרחים).

באופן מרגיז, הניגרים (כינוי שניתן לשחורים על שום חבל הארץ שסיפק את מנת העבדים העיקרית), התעקשו על השטות הנשכחת מחוקת ארצות הברית: "שוויון זכויות”. ההתעקשות הטיפשית הזו הביאה למתיחות יוצאת דופן, שכן אך טבעי הדבר שבני הגזע הלבן המשובח, ירצו להראות לשחורים הנבערים את מקומם הטבעי. הדחף הטבעי הזה הוביל לשורה ארוכה של מעשי אלימות ורצח. השחור המעצבן מכולם היה כומר בפטיסטי, בעל לשון חלקלקה שבעזות מצח נאם נאומים על חלומות מופרחים כמו:"יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה".

כאן נכנס לתמונה גיבורנו – שניצב כחומה בצורה מול רוחות השינוי. אל מול פסיקת בית המשפט העליון שהכריח אוניברסיטה לקבל לשורותיה סטודנטים שחורים, הוא נעמד בפתח משרד הרישום ומנע מהסטודנטים להיכנס. הוא נחקק בדפי ההיסטוריה בשל נאום קונטרה לנאום החלום של מרטין לותר קינג. בנאום הנחרץ הציג המושל וואלס חלום משלו: “הפרדה גזעית עכשיו, הפרדה גזעית מחר, הפרדה גזעית לנצח”.

בשנת 65 מאמציו של הכומר קינג נשאו פרי והנשיא האמריקאי גונסון (מהמפלגה הדמוקרטית) הצליח להעביר את חוק זכויות האזרח שאסר על האפליה שמנעה מרוב השחורים להצביע. וואלס שהשתייך בעצמו למפלגה הדמוקרטית, פרש ממנה כדי להקים את מפלגת העצמאות – שאיגדה את המאמינים בעליונות הגזע הלבן, את המאמינים באפליה נגד בני גזעים נחותים. וואלס, ומפלגתו התמודדו על ליבו של הבוחר האמריקאי. כ-13.5 אחוז מהמצביעים (שווה ערך לעשרה מיליון בוחרים באותה עת) הזדהו עם המסרים הגזעניים של המפלגה והצביעו לה. התכנית של וואלס הייתה לזכות בכוח פוליטי כזה שיהפוך את מפלגתו ללשון מאזניים. הבעיה שאותם תומכים התפזרו ביותר מדי מדינות. שיטת האלקטורים (על פיה המנצח במדינה מסוימת מקבל את כל האלקטורים שלה) היא שמנעה את מימוש הכוח הפוליטי של אנשי הגזענות הלבנה.

כאן נכנסת לסיפור הנקמה של מיודענו וואלאס. למרות שאנשי הגזענות הלבנה מונים כיום כ-15 אחוז מכלל האוכלוסייה בארה”ב, הם זכו להגשים את החלום של וואלאס: להיות לשון המאזניים. במדינות חגורת החלודה בה יש נטייה לשוויון בין המפלגות הגדולות, הם היו הגורם המשמעותי שהטה את הכף. האירוניה היא שבבחירות הללו הושג ההפרש הגדול ביותר בין התפלגות האלקטורים להתפלגות קולות הבוחרים. כך קרה שאותה שיטת אלקטורים שמנעה מהגזענות הלבנה השפעה פוליטית בשנות השישים, היא זו שאפשרה להם לזכות בבית הלבן. 

ואולי לכך בדיוק כוון המשפט: "להחזיר את אמריקה לגדולתה".