אם שירה, הינה, במהותו של עניין, לתת יותר מפחות: הרי שהשקט מעיד על הכול. ואם היא, חריזה, היוצאת מליבו של משורר: הרי שהשקט עם שקט, נחרז. ואם היא, להרגיש, את אותו השיברון, החוזר בדממתו כול ירח: הרי שבמותינו זו הדממה שמהדהדת. ואם, אילו רק יכולתי, אהובתי, בדממה לשתוק, הרי שלא הייתי כותב דבר. איני משורר, איני חורז מילים, איני מביע את אותה הרגשה הנישנת בליבנו: אני אינני דבר, מלבד אסיר הבוכה לחופשי. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה