כותרות TheMarker >
    ';

    הרחבה מתמדת של תחום ההתנגדות

    הכל על פוליטיקה, כלכלה, נשים, סיפרות, אומנות, פילוסופיה ושליטה - ובעיקר הסצינה ההזויה והמטורללת של יחסי גברים-נשים

    ארכיון

    אני חושב לפעמים על כל הנשים בחיי...

    1 תגובות   יום שלישי, 20/12/16, 17:09

    אני חושב לפעמים על כל הנשים בחיי. אסור כמובן לטעות בדברים לא מתוך ממשות הזיכרון שלהן אני חושב עליהן, אלא דווקא מהיעדרו של זה, כלומר מהקלות הבלתי נסבלת שבה ממשותן של אלו התפוגגה לה. רגע הן היו כאן, נושמות פוסעות לצידי, נרדמות לצידי במיטה הזוגית , ובמשנהו, הן התפוגגו כאילו היו בועות סבון אווריריות ושקופות שצפו ועלו מעלה ופקעו להן מבלי להשאיר סימן וזכר.

     

    מובן שאני כותב את הדברים הללו לא בכאב לא בתוגה אלא במין השלמה כזאת, כאילו היה זה סדר הדברים מתחילתו, בוודאי שאני כותב את הדברים הללו ללא שמץ של גאווה נוכח מספרן הרב של הנשים הללו, שהרי גם בגילי, מביך אותי המספר הרב הזה. אכן זו היא התחושה הנכונה שבה נכתבים הדברים הללו - מבוכה. מבוכה לא רק נוכח המספר הרב הזה, או הקלות הזאת, שבה הן הוחלפו זו ברעותה עוד טרם הצטננו סדיני המשי במיטתי מנוכחותה של אלמונית וכבר פלונית השתובבה ביניהן, אלא גם מבוכה נוכח העדר הסלקציה שלי, כלומר בתקופות מסוימות בחיי, תקופות ארוכות מידי, הנשים שהיו לצידי לא היו משהו שראוי להתפאר בו. לא אז ובוודאי שלא היום כשאני חושב על כל זה.


    ואל תטעו בדברים: לא שהן לא היו מצודדות או כעורות מידי, נדמה לי שעל זה הקפדתי תמיד. כמו איזה אתגר שנועד להוכיח משהו לגבי סגולותי במשחק החיזור הזה, דווקא אני. דווקא אני והאופן שבו שפטתי את עצמי בחומרה ביחס לחזותי החיצונית, תמיד התעקשתי על נשים יפות. על זה אני לא מתלונן. אבל בכל מה שנוגע לתרומתן האינטלקטואלית של אלו, כאן אני ניצב בפני משפט ההיסטוריה בוש ונכלם. בוש ונכלם ובעיקר נטול מילים כדי להצדיק את חרפתי. כשאני חושב מה הן הותירו בי אינטלקטואלית מיד אחרי שהן התפוגגו לכל רוח, ואני שב ומאמץ את מוחי ומוגיע אותו שוב ושוב בשאלה הרת הגורל הזאת, מה נותר בי מנוכחותן בחיי, אני חייב להודות שהתשובה היא כלום, אפס, שום דבר. 


    לא רק שהתשובה היא כאמור: אפס, כלום , שום דבר אלא שהביטוי הממשי לאותה תחושת חידלון ואפסות היא העובדה שאני לא מצליח להיזכר בדמותן, אפילו בדל זיכרון לא מהלך בי מנוכחותן בחיי, כלום, ממש שום דבר. וחמור מכך: החידלון האינטלקטואלי הזה שליווה אותן גרם לכך שאפילו משהו מחזותן החיצונית לא נותר בזיכרוני, כלום. ממש כלום. אפילו לא זיכרון קלוש של משהו מהעונג המיני שהן גרמו לי לא נותר בי. הכל התפוגג כאילו מעולם לא היה. דומה שאפסותן האינטלקטואלית של אלו עיכלה כמו חומצה קטלנית גם את זיכרון חזותן המצודדת או סגולותיהן המיניות...


    ומובן מאליו כשאני זוכר את הסקנדלים האינטרנטיים שליוו את הפרידות שלי מהן, וכאן חייבים להדגיש, אינני זוכר את הסיבות לפרידות הללו, אלא רק את הסקנדלים והשערוריות שליוו אותן. תמיד ביוזמתן כמובן, ואשר היום נראים לי כבר כמו איזה רעש צורמני אחד ארוך ומתמשך, כמו איזה גנרטור מטרטר שהוצב מתחת לחלון ביתי והרעיש לא הפסק או עד שתש כוחן של הללו, והן הואילו להסתלק סופית מתחום הווייתי, מותירות בי תמיד סימן שאלה ניצחי: מה בכלל יש בי שמוציא מהן טירוף כזה...?

     

    כיום כשאני חושב על כך, רחוק כל כך מכל השערורייה הבלתי נתפסת הזאת, נדמה לי שכל אחת מהן לא היתה אלא בבחינת הדומן שעליה צמחה זו שבאה אחריה, כמו שפעם כתבתי, כמו איזה מירוץ שליחות שבו כל אחת מהן העבירה לרעותה את מקל השליחים שהמחזיק בתוכו את הזכות המפוקפקת להתגולל בין סדיני המשי הללו של מיטתי לפרק זמן כזה או אחר...

     

    מתי כל זה פסק  או יותר נכון, למה כל זה פסק ? יש כמובן רצון עז לקשור את התשובה לנוכחותה של אישה כזאת או אחרת בחיי שאיתה , או בגללה, פסק הבולמוס הזה, אבל האמת היא אחרת. האמת נטועה כמובן בהליך תבוני שכולו נטוע בתוכי של ההכרה בחשיבות מימד העבודה בזוגיות, העבודה היום-יומית , המאמץ הסזיפי הזה של בניית הזוגיות שמלווה בהנאות הקטנות של טעם החיים המתלוות אליו וההכרה שזה לב הענין ולא הבוקי סרוקי הקרוי - אהבה. דומני שזה היה הרגע המכונן שהפסיק את כל מחול השדים (או השדות ) הזה שליווה את חיי...


    לא זוגיות כזו או אחרת הביאה להכרה הזאת, אלא ההכרה הזאת הביאה עימה זוגיות מוצלחת, בבחינת התודעה שהקדימה את ההוויה..


    וכיום כשאני משקיף על כל שנות הטירוף ההם, הסקנדלים הבלתי נמנעים, "ההתאהבויות" לשבוע וחצי, כל זה נראה לי כאילו מדובר בחייו של מישהו אחר, ולא בי עצמי, והנשים ההן, נו כבר אמרתי - מהן לא נותר דבר בזיכרון המתפוגג שלי. בועות סבון אווריריות שצפו ועלו מעלה-מעלה ופקעו מבלי להשאיר קול וזכר כלשהו. רגע הן היו פה ורגע לאחריו - כלום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/18 21:33:
      התבגרת.