כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חוכמת אנשי האוטובוסים

    אני קלישאה, אולי לא שווה לאמר את זה כי אתם תראו את זה כשתתחילו לקרוא פה דברים, אבל אני די קלישאה. אני בן 18 לפני צבא שלא יודע מה לעשות עם הזמן שיש לו, אני סטודנט שהלך ללמוד נושא לא כול כך שימושי, הכרזתי על עצמי כסופר אחרי שכתבתי שתי ספרים (אף אחד מהם לא פורסם) ואני מובטל. אני קלישאה, אולי במיוחד כי אני רוצה לעשות משהו טוב עם הכתיבה שלי. אז אני מניח שהבלוג הזה זה המשהו הטוב שלי, אולי כדי שאני לא אשתגע גם.

    פוסטים אחרונים

    אהבה

    0 תגובות   יום חמישי, 22/12/16, 13:09

    ורק לרגע קט, האהבה, אותו הסם אליו אנו מתמכרים, בכזו קלות, נותן לנו לנשום. להרים ראשינו אל על, מבעד לשכבה העבה של מים ולכלוך המכסים את גופינו. נחת, ולו אם רק לרגע קט, נחת. השלווה הבלתי נגמרת של אותו רגע היא כמעט אינסופית, חסרת גבולות. תחושה כה משכרת שלא אלכוהול ולא הסם החזק ביותר יגברו עליה. אך בו זמנית זוהי מעין תחושה של חוסר אונים, תמימות חסרת מעצורים או ציניות. מעין רגע של אובדן חושים המוביל לאובדן ידע, אובדן ידע המוביל לאובדן כול תחושת סכנה או בדידות. רוב חיינו אנו רודפים אחרי כול אשר ניתן לרדוף, ללא הפסקה או מנוח. אך באותו הרגע, אותו רגע קט של שנייה או שתיים, אנו מאבדים לחלוטין את כול אשר חיפשנו ונופלים לתוך משהו חדש לחלוטין. איזה מדהים זה, שאנו באותו רגע שוכחים את הכאב, את הצער, את האובדן, את הכול ולו רק לאותה שנייה בה היא מכסה אותנו בידיה, כאלה המתפללת לשלומו של אדם. עזבו את אלוהים, זוהי אלה אשר ביופיה המלא מגלה ומראה יותר מאשר כול אליל אחר, גם אם רק לרגע קט. ואולי אותו הכאב הוא הקורבן הראוי, לאלה בעלת כוח כה רב, אשר יכולה לקחת ולתת את כול אשר אי פעם ביקשנו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עידופילץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין