צטט: nonikatz 2007-02-19 16:32:00

אני חושב שהרעיון מצוין, והתירוץ קלוש. הבלוג זה לא מה שיעודד את הבוחרת להתאהב. להפך הבידוד והריחוק מאפשרים להם לבנות מיתוס מסביב לאסירים, משהו שאינו ניתן להשגה ולכן קל לפנטז עליו. שקיפות תמיד יצרה איזון ובידוד והסתרה יוצרים עיוות. אסור לקבור את הרעיון הזה.  

מסכימה איתך לגמריי

רעיון נפלא!!

לגבי הפתרונות שהוצעו כאן, אני חושבת שמניעת פרטי המפרסם זה פתרון בעייתי בדיוק בגלל חוסר לקיחת האחריות. ברגע שהכתיבה אינה אנונימית, הכותב חייב להתחשב בקוראיו, עליו ללמוד את גבולות חופש הביטוי, עליו לקחת אחריות ולחשוב על תוצאות כתיבתו, ואלו הדברים שלטעמי מייחדים את הפרויקט הזה ככלי שיקומי לעומת שאר הכלים השיקומיים הקיימים (או כתיבה אנונימית על כל יתרונותיה).

לגבי הפיקוח- אין ספק שיש צורך בפיקוח, ויתכן שיהיה צורך גם בצנזורה על דברי הכותב (אם הכתיבה פוגעת, הוצאת דיבה וכו'). אך ניתן מתחילת הפרוייקט להסביר על הצורך במנגנון זה כחלק מלימוד לקיחת אחריות (ניתן לשתף את האסיר בחלקים הבעייתים ולבקש ממנו לשכתב וכו' וכו')

ואגב החששות שילדות צעירות יתאהבו באסירים  , צריך לזכור שלא כל האסירים הם פדופילים מסוכנים, אפשר להתחיל כפיילוט עם אסירים "קלים" יותר ולאט לאט להתפתח.

 בכל מקרה, הרבה הצלחה ואל תוותרו על הרעיון!!

אחלה בן אדם! שמח שאולי יש משהו בכיוונים שזרקתי.

אני באופן אישי אשמח לעדכון בנעשה. טיפול בכתיבה ... זה חזק. במיוחד לאנשים שהסביבה שלהם מצומצמת והחברה שמסביבם כפויה עליהם. המון אינטראקציות ייחודיות מתרחשות שם והמון משקעים. שווה לעשות משהו עם רעיון הבלוגים. אל תוותר ו .. אם לא קשה, תעדכן!

בוקר מעולה !

נראה לי שפתרון הסינון יכול ללכת טוב.

  אל תזנחו את הרעיון! תלכו על סינון!

תודה על העצות.

ראשית, אני חושב שברמה העקרונית - אין למנוע מאסירים גישה לאינטרנט לקריאה וכתיבה (בפיקוח, לא איך ליצור פצצות מדשן ופסטרמה).

 באופן טבעי, כשזכויות נרמסות, אני מיד נזעק  - אבל אני גם מבין שזה לא דיון בפעולה של השומר הצעיר, אלא  מצב מסוים שהוא בעיה אמיתית. עמדת הרשות, היא לא על מנת לפגוע באסיר אלא על מנת להגן על הנערות התמות.

לגבי העצות

1. מניעת תגובה תוציא הרבה מן הטעם בבלוג. אז אפשר לכתוב יומן במחברת. הפלטפורמה האינטראקטיבית, המגע הסטרילי והמאובטח עם החברה שבחוץ והדיון וגם קבלת ביקורת מהקוראים יש להם, לדעתי, ערך גדול מאד.

2. סינון פרטי המגיבים. נראה לי נכון ואפשרי. בכלל, פיקוח מלא על הבלוג. בלי מתכונים לפצצות מדשן. אבל זה לא ימנע באופן מלא את יצירת הקשר.

3. מניעת פרטי המפרסם. אחלה. מצד אחד, כתיבה אנונימית אין בה לקיחת אחריות וזה לא מסר שהיינו רוצים להעביר. מצד שני, כתיבה אנונימית יש בה פתח לכיוונים טיפוליים של כתיבה בתור דמות בדויה שלדבר זה יש ערך בפני עצמו. משום מה, אפילו לא חשבתי על אפשרות זו.

4. מניעת גישה לבלוג באופן עצמאי, גם נכון. כפי שאמרתי, פיקוח מלא, לא צנזורה אבל פיקוח.

בכל אופן, הרעיון להעביר לאסירים משוקמים הוא אפשרות אחת מתוך מגוון של אוכלוסיות. אני רואה בזה אתגר וענין, אבל גם מרכז לנשים מוכות, מרכזי תמיכה וטיפול אחרים יהיו לא פחות חשובים.

אהלן. מאוד מעניין הנושא בהקשר לאסירים.

פתרונות אפשריים:

1. מניעה כוללת של אפשרות תגובה על בלוג של אסיר (כך, לא יידע האסיר מה חושבות עליו הנערות וכפועל יוצא, לא יוכל לנצלן).

2. מניעת תגובות חלקית - סינון פרטי המגיבות שיהיה באחריות הנהלת בית הסוהר (כל לא יידע האסיר מי הן המגיבות ולא יוכל ליצור עימן קשר).

3. מניעת פרסום פרטיו האישיים של כותב הבלוג (כך לא יוכלו הנערות ליצור קשר עם בחיר ליבן העבריין).

4. מניעת גישה ישירה למחשב בהקשר לבלוג - האסיר לא יוכל לפרסם בעצמו את הבלוג אלא יעביר את הבלוג בפורמט דיגיטאלי לגוף שלישי שיהיה אחראי על פרסומו (כך לא יוכל האסיר לבצע פעילות שתוגדר "אסורה" באופן אוטומאטי).

משהו מהנ"ל עשוי לקדם את הנושא?