כותרות TheMarker >
    ';

    יומן סיפורים

    תמיד אהבתי לכתוב, זה החל במכתבים והמשיך בסיפורים, זיכרונות, הדי פנטזיות מדליקות. הסיפורים נולדים מאוחר בלילות או מוקדם בבקרים, תמונה, תסריט או רעיון. ציור מילים על מסך מחשב, מפיח בהם חיים אחרים, לפעמים מפתיעים, גם אותי.

    הנץ דואה © כל הזכויות שמורות

    0

    קוראים לי דיאנה

    1 תגובות   יום שבת, 24/12/16, 14:08

    היא ממלצרת במסעדה הבוליביאנית שליד המכונאי שלי.  יוצא לי לראות אותה כל כמה חודשים כשאני מכניס את המאזדה לטיפול, וגם כשמשהו בלתי צפוי קורה.  ראיתי אותה לראשונה כשהכנסתי את המכונית לטיפול יחד עם חבר ושנינו הלכנו למסעדה, קפה ומשהו קטן לאכול עד שהמכונאים יסיימו עם המכוניות. 

                "זה הטבע שלהם לשרת בחיוך" חברי אמר לי כשהתלהבתי מהחיוך המקסים של המלצרית.

    לא אהבתי את התגובה, העדפתי לחשוב שהחיוך מיוחד עבורי.   

     

    בפעמים הבאות הקפדתי להגיע לבד, ישבתי ליד השולחן במרכז כי כך ראיתי אותה יותר, מטפלת בשאר הלקוחות.  גם אליהם היא חייכה, אבל חשבתי שהחיוך שנועד לי היה יותר מיוחד.  בביקור השני שלי במסעדה שאלתי לשמה בספרדית, האנגלית שלה הייתה קלושה. 

                "דיאנה" היא אמרה ואני הרמתי גבה, לא חשבתי שזה שם נפוץ בארצות לטיניות.  אולי זה היה שם הבמה שלה לצורך העבודה.  קשקשתי משהו על אלת הצייד, אבל עיקר השיחה הייתה במבטים שהחלפנו.  היא האדימה קלות כך שידעתי שהיא הבינה אותי.

     

    צעירה ממני בהרבה שנים ומה שמושך אותי בה אינו גופה היפה, עגלגל מעט עם שדיים מלאים וירכיים נפלאות שמצטיירות בשמלה מידי פסיעה, גוף מקסים ומלא חן בתנועה.  הוקסמתי מפניה  ומהחיוך שלה אבל מה שהכי מצא חן בעיני זו הסומק שעלה בה לשנייה, רמז החיוך המיוחד שאני מקבל והידיעה כי יש בינינו משהו ראשוני וקטן שעשוי לצמוח לכדי יצירה נפלאה.  בכל זאת, אני לא חושב שאפתה אותה. 

     

     

    נזכרתי במישהי שהכרתי לפני שלושים שנה, גם היא הייתה מלצרית במסעדה לטין-אמריקאית קטנה בניו-יורק שם גרתי אז.  אני לא זוכר את שמה, אבל גם איתה זה התחיל בחיוך והרבה פחות דיבורים, כי היא לא ידעה מילה באנגלית והספרדית שלי אז הייתה כמעט אפסית.

     

    אספתי אותה מהמסעדה לבית קפה בו ישבנו, פליטים מהחום ודיברנו בעיניים ובכפות ידיים חמות.  לאחר מכן הייתה לי פגישה עם מישהו בדירה שלי שהייתה למכירה ולקחתי אותה לשם.  הלקוח לא הגיע, אבל לנו זה לא הפריע, הושבתי אותה על הקאונטר במטבח הקטן, הצבעים סביב היו בגוונים נעימים וקרירים, ממש ליד הכיור התנשקנו.  כבר מהשנייה הראשונה בה נגעו שפתינו ידעתי שהיא מושלמת עבורי.  הנשיקות שלה היו מתוקות, חמות, רכות, מכילות ואני נמסתי.

     

    בלי למהר התנשקנו עוד ועוד, מגלים מנעד של נועם ותשוקה שעולה ומתגברת.  לאט התפשטנו.  לא את כל הבגדים, רק את מה שהפריע לנו להעמיק את החיבור שלנו.  היא הייתה חמה ורטובה גם למטה, החלקתי לתוכה ללא מאמץ ועצרתי.  ממלא אותה ואנחנו ממשיכים להתנשק.  אני לא יודע מה ריגש יותר, החיבור שלנו למטה או הנשיקות המופלאות הללו.  היא החלה לזוז, ירכייה פועמות ומתהדקות סביבי, תנועות קטנות שהגבירו בנו את התשוקה ויצרו בנו דחיפות למשהו בלתי מוסבר.  נתתי לה להוביל.  התנועות שלה העצימו בנו את התשוקה, נשימות מהירות, הרגשתי את ליבי הולם בעוצמה.  לרגע התנתקתי משפתיה והבטתי, היא חייכה אלי והסומק בצווארה הפעים אותי.  הרגשתי את התשוקה אליה גואה בי בסערה.  חפנתי את אחוריה והצמדתי אותה אלי, ננעץ בה עד כלות והיא המתה באוזני, גומרת באנחות קטנות שגרמו גם לי לגמור.

     

    נשארנו חבוקים לעוד זמן מה מעכלים את מה שחווינו וממשיכים להתנשק נשיקות רגועות של אחרי.. עונג צרוף.

     

    נפגשנו עוד פעם, אחרי ארוחת ערב הלכנו לסירת מגורים שחלקתי עם חבר ובפעם השנייה שכבנו במיטה נורמלית.  אני לא יודע אם זו הייתה הסיבה, אבל אחר כך לא ראיתי אותה יותר.  במסעדה לא ידעו לאן הלכה ואני, אפילו את שם המשפחה שלה לא ידעתי, שלא לדבר על כתובתה.  היא שמרה את הסוודר שנתתי לה כי היה קר בסירה.  זה היה סוודר יקר ומיוחד שאהבתי מאוד, שמחתי שהוא נשאר אצלה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/16 19:20:
      דיאנה שם גניח-כבוד

      ארכיון

      פרופיל

      הנץ דואה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין