כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    לייקה

    91 תגובות   יום שני, 3/3/08, 01:28

    מה אני זוכרת מלייקה?
    נפגשנו פעם ראשונה כשהייתי בת שנתיים. לא שאני זוכרת. אני התרוצצתי בין הרגליים של אבא. רק אחרי שנים שהיא המשיכה לבקר אותנו התחלנו להתידד באמת.
    לייקה עבדה עם אבא שלי, והורי קצת אימצו אותה. היא היתה תל אביבית. רווקה. כל החיים בקינג ג'ורג' 33. חוץ ממש מהשנים האחרונות כשעברה לגור עם בן זוגה. גם בקינג ג'ורג', אבל במספר אחר.

     

    בתור ילדה ידעתי רק שהיא מאוד נחמדה, ותמיד, אבל תמיד, היה לה משהו בתיק בשבילי, וגם בשביל אחי (לא שהוא חשוב).
    דבר ראשון כשבאה נתנה לנו את התיק הגדול שלה שנחטט. תיק ההפתעות.
    לא מתנות גדולות, אבל תמיד משמחות.
    פעם היא הביאה לי חגורה מעור עם חרוזים. חגורה אינדיאנית. וסיפרה לי שצ'יף אמיתי נתן לה במתנה באמריקה! כמובן האמנתי לה (גם עכשיו קצת). צ'יף של שבט קאונאוואגה. ככה כתוב בחרוזים הצבעוניים. וואוו!

    לייקה אהבה ילדים.
    בעצם לייקה אהבה אנשים. לקח לי שנים להבין שזה לא כל כך רגיל.
    בחופשות הייתי נוסעת באוטובוס מרחובות לתל אביב והיינו עושות יום כיף. פעם גן חיות ומכוניות מתנגשות, פעם שיטוטים בג'נקיאדה כמו שהיא קראה לשוק בצלאל ("אם את רואה משהו שאת אוהבת באיזו חנות, חכי קצת זה כבר יגיע לג'נקיאדה בגרושים").

    "יש לך כרטיסיית ביקורים אצלי. בכל ביקור ננקב חור"
    "ומה יקרה כשתגמר הכרטיסיה?"
    "נשיג חדשה!"

    באחד הביקורים לייקה הכירה לי את יפו. הסתובבנו שעות בסמטאות העיר העתיקה ולקראת השקיעה, אכלנו ב'אלאדין' הצופה מלמעלה על הים וקו החוף של תל אביב (היום מסתיר את הנוף בניין מכוער). אני הייתי מוקסמת. מתל אביב, מיפו ובעיקר מלייקה.

    היו לה עיניים ירוקות כהות, שיער שחור חלק, תמיד בקארה, ועור לבן. חלבי. הכי יפה!
    קירות הבית שלה היו מכוסים בציורים מעניינים. כל מיני. אבל הרבה מהם נקנו מציירים צעירים בתחילת דרכם.
    "יש לי הסכם איתם" היא סיפרה לי "אני קונה את הציור, וברגע שהם צריכים אותו, אולי לתערוכה, מיד הם מקבלים אותו בחזרה".
    ואת הציורים שהיא הכי אהבה, שמה בשירותים. יחד עם תעודות ההוקרה שלה וכמה עציצים. (וגם גלויות שציירתי לה במשך השנים, כבוד גדול, שתתדעו).

    גם בגדים מעניינים היו לה. היא בחרה את הבדים ויחד עם התופרת שלה תכננו את הבגד. בבגדים היו משובצות ריקמות שהזמינה אצל הבדואיות. בכלל לייקה אהבה להמציא סיבות לתת עבודה לאנשים אחרים. כאלה שלא שפר גורלם.
    לא שגורלה שפר עליה. בבית חיה עם אביה הנכה בכיסא גלגלים. לא נישאה מעולם, ולא ילדה ילדים. שזה ממש בזבוז עם כל האהבה שהיתה בה. כל כך הרבה חום ויופי והומור מיוחד ואהבה לכולם. אהבת אדם תמימה.

    הייתי צריכה להזהר שלא להתפעל מדברים אצלה בבית (היו לה דברים מיוחדים וכל כך יפים!), כי אם הייתי אומרת "איזה יפה!" מיד היתה נותנת לי במתנה. שאלתי אותה פעם למה היא נותנת הכל, אז היא אמרה לי "אם לא נותנים במתנה, אז בשביל מה צריך את זה? אני הרי אמצא משהו אחר שיחליף". וככה יש לי חרוזים הכי מיוחדים, וקערת קרמיקה ירוקה עם תפוחים אדומים מצויירים עליה. ושרשרת עינברים שהשאירה לי בצוואה.

    לייקה תמיד דיברה איתי כאילו היינו חברות. סיפרה לי הכל (ואולי לא). נתנה לי להרגיש שווה. ומיוחדת. באמת שלא הגיע לי. הייתי ילדה מפונקת ולא באמת יכולתי להבין את המורכבות של חייה. בכל זאת הפרידו בינינו 30 שנים.
    לה זה לא הפריע. תמיד עודדה אותי לצייר ובכלל עודדה.

    אני הערצתי אותה. בגיל 15 רציתי לעבור לתל אביב לגור אצלה וללמוד בתלמה-ילין. הורי אמרו עד כאן. (אני רציתי שהיא תאמץ אותי וזהו).

    אחרי זה גיל ההתבגרות וצבא וחיפה. לא כל כך ראיתי אותה. התרחקתי. דברים אחרים תפסו את תשומת ליבי. למרות שאני זוכרת מכתבים ארוכים שכתבתי לה להתייעץ. וביקורים תמיד מלאי אור אצלה בתל אביב. והיא עם שיער שחור שאף פעם לא הלבין וגם לא נשר מהטיפולים (בזה היא היתה גאה), תמיד סיגריה בהישג יד. ומחרוזות צבעוניות על צוארה. וחיוך.

    בשלב מאוחר בחייה, אחרי 50, מצאה אהבה טובה. הוא היה אלמן וחולה לב והיא כבר חולה שנים בלוקמיה. וכמה שהם היו מאוהבים! היא היתה מתרגשת לידו ומסמיקה, והוא הסתכל עליה בעיניים הכי מאוהבות שיש. וגם על זה היא צחקה. על הפטנטים שהיא מוצאת לעזור לו לקום מהמיטה אחרי ניתוח הלב, ועל המאכלים המיוחדים שהוא מכין לה בשביל הברזל. והילדים שלו מאשתו המתה, כמה הם נהדרים!

    אני הייתי עסוקה בלחגוג את חיי הצעירים והיא היתה מבקשת שאבוא לבקר. כבר המצב לא משהו עם הבריאות. והייתי באה, אבל לא מספיק. ורגע לפני שעברתי לתל אביב היא מתה. ולא סלחתי לעצמי על האטימות, השאננות ושהפסדתי זמן יקר איתה. וגם עכשיו כשאני כותבת את זה לא עוזבת אותי המחשבה איזה הפסד נוראי זה שלייקה איננה. החברה האהובה (וגם קצת אחות גדולה) שלי. לייקה.

    (מצורפים ציורים שציירתי [ © כל הזכויות שמורות] לפי תמונת לייקה בת השש עשרה שנתן לי אהובה, אחרי מותה. אפשר לראות אותה בגלריית התמונות )

    דרג את התוכן:

      תגובות (91)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/5/08 12:04:

      תודה לימיסן.

      הרבה פעמים אני תוהה איך חיי היו נראים אם הייתי מתעקשת על לעבור לתל אביב בגיל 15 וללמוד בתלמה ילין. אפילו הייתי מחזיקה חצי שנה, זה היה הישג מבחינתי. חיזוק של המערכת החיסונית.

      תודה. 

        7/5/08 00:45:

      אמור לי מי הדמויות הנערצות עליך ואומר לך מי אתה

      היא אכן נשמעת אחת יחידה ומיוחדת. ברכה.

      אבל לא פחות ממנה, את שנתנת לה משמעות כזו בחייך.

      העולם מלא בקנקנים את התוכן רק את יכולת ליצוק.

      ומעבר לשורשים הירושלמים המשותפיםשל שתינו  והיצירה כדרך חיים, גם לי לא הרשו לנסוע וללמוד בתלמה ילין על אף מחאותיי כי רבו.

        15/4/08 19:33:
      וירצי הרבה תודה על ההתיחסות וגם על תגובתך שם שבאה לי ממש טוב!
        15/4/08 18:00:

      לדעתי היה נחמד לראות בפוסט הזה גם את לייקה האמיתית (ראיתי את תמונתה בגלריה שלך).

      חבל שאי אפשר לככב פעמיים.

        18/3/08 03:01:
      תודה לשניכם, נעמתם לי בתגובתכם.
        17/3/08 22:24:

      קראתי אותך ומאוד נהניתי מתיאורך את לייקה.

      כל אחד היה רוצה לייקה כזו בנוף ילדותו.

      הציורים נהדרים והחיוך שלה נראה מדָבֵּר.

      אשריך שזכית.

        16/3/08 10:11:

       

      לכולנו יש איזשהי לייקה כזו או אחרת

      רובנו חוטאים בלא מספיק...

      תודה!

        14/3/08 10:39:
      התמונה שלך? בהחלט!
        14/3/08 09:36:
      איזה יופי.
        12/3/08 17:09:

      כבר יש תור של טרולים בדלת שלך מאז שהפצת את השמועה? (:

      צטט: מחוברת 2008-03-11 15:20:06

      נו, אם ככה אז נשרה גם ההצעה.

      אחפש איזה טרול לאמץ 

       

        11/3/08 15:20:

      נו, אם ככה אז נשרה גם ההצעה.

      אחפש איזה טרול לאמץ 

        11/3/08 13:35:

      לא כדאי לך.... אני לא ממושמע.. מעביר מחלות... ומתכרבל בלי סוף...

      לא תעמדי בזה....  אה ונושר לי השיער

      צטט: מחוברת 2008-03-11 10:07:14

      אני לא עומדת בזה!

      אתה מוזמן להצטרף לחבורה העליזה אצלי. רק כיופים 

       

        11/3/08 10:07:

      אני לא עומדת בזה!

      אתה מוזמן להצטרף לחבורה העליזה אצלי. רק כיופים 

        11/3/08 09:44:

      אני כבר לא מגרגר... ואוכל שאריות....

      ומקווה שיאספו אותי(:

      צטט: מחוברת 2008-03-10 00:13:35

      אוי יוי אז מי מאכיל אותך? ומלטף אותך עד שאתה מגרגר?

       

        10/3/08 14:56:

      תודה לך קשת בענן, שמחתי שהתגלתי לך.

      תבואי לחגוג בפוסט החדש... 

        10/3/08 14:49:

      הסיפור מרגש

      הציורים מקסימים

       

      ובכלל, מצאתי שאת מוכשרת ומיוחדת.

       

      שמחה לגלות אותך.

       

       

        10/3/08 00:13:
      אוי יוי אז מי מאכיל אותך? ומלטף אותך עד שאתה מגרגר?
        9/3/08 19:46:
      עדיין אין לי "בעלים"
        9/3/08 18:16:
      אותך היא היתה מאמצת מיד! או לפחות מחזירה לבעליך...
        9/3/08 18:03:
      אני גם רוצה לייקה!!!
        8/3/08 21:00:

      תודה לך ריקי.

       

      אני שמחה שכל כך הרבה אנשים פה בקפה נהנו מלייקה ולו במעט.

      מקווה שיש אינטרנט שם, איפה שהיא נמצאת, והיא קוראת ורווה נחת.

      אני עדיין מתגעגעת אליה... 

        8/3/08 20:46:

      איזה פוסט מחמם לב

      איזו אישה נפלאה

      פשוט תענוג לעיניים וללב.

        8/3/08 20:34:
      גם את שי"ל. תודה על הביקור.

      הענקת לה את החסד לו היא ראויה

      בזכות הזכרונות המתוקים

      והשיתוף עימנו, הקוראים.

       

      ללא ספק, פוסט ואשה מעוררי השראה.

        8/3/08 02:22:

      מרגש מאוד. מפגש כזה מצייד אותך באימון באדם. וזה מעבר לכל.

      כיכבתי.

        7/3/08 23:08:
      תודה יקירי הרגשי והצבעוני. נעמת לי.
        7/3/08 22:59:
      סיפור אנושי נוגע ללב- יש אנשים כאלה שנכנסים ללב ולנשמה ולא יעזבו אותנו לעולם.
        7/3/08 21:49:
      תודה עדנה על ההזדהות. ואגש ואקרא. תתחדשי!
        7/3/08 12:26:
      יופי של כתיבה. רגיש ונוגע. אהבתי גם את הציורים. נגעתי בתחושה הזאת של ההחמצה - אמנם ממקום אחר - אשמח אם תקראי (הסיפור "פרוסמת לחם וחמלה" , בבלוג חדש שפתחתי כאן).
        6/3/08 22:29:
      תודה לשניכם!
        6/3/08 20:47:
      נפעמתי.
        6/3/08 14:14:

      מקסים

      וכיכבתי אותך כמובן

       

      יעלי

        6/3/08 11:04:

      איתן זקצר, ראיתי שכיכבת ותודה!

      וחכה אני בדרך אלייך כבר זמן, נמצאת רק בפרק 15, ועוד מפנימה.

      אתה מרתק ועוד לא מצאתי מילים. 

        6/3/08 10:58:

      צטט: יפעת פלד 2008-03-06 09:31:48 

      היא בטח יודעת כמה אהבת אותה.

       יפעת, שמחה שהגעת אלי, כבר עוקבת אחרייך איזה זמן.

      וכן, היא ידעה, ופירגנה. 

        6/3/08 10:56:

      צטט: darmelitz 2008-03-06 08:17:34

      כמו ציור אחד לא יכול להכיל 

      סמדר, אשה יפה שאת! תודה

      ואכן ציור אחד לא יכול להכיל

      כל הציורים יחד הם לייקה, וגם זה לא מספיק.

      אנחנו מורכבים, לא? 

        6/3/08 09:31:

      יש לנו נטייה לעשות זאת, בעיקר כשאנחנו צעירים ולא מבינים.

      ה"מבוגרים" נראים לנו עול כזה שקשה לנו איתו ואנחנו בורחים..

       

      את יכולה לסלוח לעצמך.

       

      היא בטח יודעת כמה אהבת אותה. ובשנים שביליתן יחד היא היתה מאושרת לא פחות.

       

       

      יפעת

        6/3/08 09:08:

       

      צטט: מחוברת 2008-03-05 10:03:24

      'רוח לייקה' חלפה בך. הרווחת!

      :)

        6/3/08 08:17:

      סיפורך ממלא אותי אהבה אל לייקה ואלייך

      מרגשים זכרונותייך, מרגשות נגיעותייך בלייקה

      באמצעות הציורים, כמו ציור אחד לא יכול להכיל,

      לבטא, ואת שוב ושוב משחזרת את דמותה,

      נוצרת אותה.

       

      (ויתורך על ההופעה של מרסדס סוסה

      בשל מאורי כמו סוגרת מעגל)

       

      נוגע ומחמם את הלב.

       

        5/3/08 16:38:

      צטט: דני ססלר 2008-03-05 14:52:40

       מצד שני, אולי אני כבר מספיק גדול כדי לשים את המבוכות בצד.

       זה בטוח.

      ותמצא ותביא ונשמע. 

        5/3/08 14:52:

      זה כל-כך כיף שיש חבר/ה גדולים כשאנחנו קטנים - ואנחנו תמיד קטנים מהבחינה הזאת - לי היה אחד כזה והוא חיי ואני אחפש אותו, רק להגיד לו שלום.

      הוא הסביר לי למה משמש ה"שליץ" (חנות) המכנסיים הקצרים-החדשים שקנו לי. הבנתי שקיבלתי הסבר על אחד מסודות החיים - וממנו...

      האמת, אני קצת נבוך למצא אותו...  מצד שני, אולי אני כבר מספיק גדול כדי לשים את המבוכות בצד.

        5/3/08 13:11:

       

      צטט: מחוברת 2008-03-05 13:05:50

      אתה יודע, כמעט הייתי בהופעה שלה בנורווגיה. אבל נשארתי לעשות בייבי סיטינג לבן של חברה (הני) שהכרתי שם. לא כל כך בגללה, בגלל שהילד שלה בן השנתיים (מאורי) היה מדהים.

       

      אני רואה שאין ברירה חיבים להביא את סוסה, אחרת עוד אחת תנפח ח"ו נשמתה.קורץ

        5/3/08 13:05:
      אתה יודע, כמעט הייתי בהופעה שלה בנורווגיה. אבל נשארתי לעשות בייבי סיטינג לבן של חברה (הני) שהכרתי שם. לא כל כך בגללה, בגלל שהילד שלה בן השנתיים (מאורי) היה מדהים.
        5/3/08 12:30:

       

      צטט: מחוברת 2008-03-05 11:26:11

      תודה. (למה נפח את נשמתו?). זה לא אני זו היא.

      מרב אכזבה, כי הוא רצה לשמוע את מרסדס סוסה, ולא הצליח.קורץ

        5/3/08 11:26:
      תודה. (למה נפח את נשמתו?). זה לא אני זו היא.
        5/3/08 11:12:
      הרבה קראתי על אהבות כאן, אך זו המרגשת והאמיתית.
        5/3/08 10:29:
      זה הכל אנשים.
        5/3/08 10:14:

      זה תמצית החיים

      אנשים טובים באמצע הדרך..

      אותם אנו זוכריםקורץ

        5/3/08 10:03:
      'רוח לייקה' חלפה בך. הרווחת!
        5/3/08 07:07:

       

      צטט: מחוברת 2008-03-04 16:46:49

      מנורית - אני מודה מודה מודה

      ובלאק סמארה - תודה גם לך, אבל למה מצמרר? להיפך, משמח 

      התכוונתי פשוטו כמשמעו.

      קראתי את הפוסט וחלפה בי צמרמורת.

        4/3/08 21:13:

      הו בייבי הו

      בחיי... אל תתחילי איתי. עכשיו גרמת לי לחשוב על סבא שלי האלוף.

      איי... קראמבה

      נו, אני אומרת לכם הדור הולך ופוחת הולך ופוחת... 

        4/3/08 21:04:

      על מה לככב:

      על כך שלכל אורך הסיפור חשבתי על סביי וסבותיי, שאותם החמצתי באיוולתי?

      או על העבודה, שעומדת גם בזכות עצמה?

        4/3/08 16:46:

      מנורית - אני מודה מודה מודה

      ובלאק סמארה - תודה גם לך, אבל למה מצמרר? להיפך, משמח 

        4/3/08 16:18:

       

      צטט: בלאק סמארה 2008-03-04 16:18:05

      טקסט מצמרר ומבכה.

      טקסט כלבבי.

      כיף לך שהיתה לך לייקה כזאת

      אנסה לככב.

      הצלחתי.

        4/3/08 16:18:

      טקסט מצמרר ומבכה.

      טקסט כלבבי.

      כיף לך שהיתה לך לייקה כזאת

      אנסה לככב.

        4/3/08 00:15:

      יפה.

      האשה שמצטיירת מתוך מילותיך.

      גם הציורים שציירת אותה.

      תודה.

        3/3/08 23:39:

      צטט: ננס אדום 2008-03-03 22:29:32

      קראתי ללא נשימה.
      אפשר להרגיש את כאב הגעגוע.

       אכן כאב הגעגוע. תודה

        3/3/08 23:38:

      צטט: לי-את 2008-03-03 22:17:21

      מקסים נקי אחזור לככב ולהתעמק!

      מי זה מר מקסים נקי?

      ותחזרי מאיפה? 

        3/3/08 23:36:

      צטט: מיכל האחת והיחידה 2008-03-03 20:17:49

      מאד מרגש!

      כל כך הרבה פעמים אנחנו נזכרים מאוחר מדי...

       במקרה הזה אני חושבת שהייתי צעירה מדי. לא בשלה להתמודד עם בריאותה הרופפת. מצד שני אולי בגלל זה רק באתי ושמחתי אותה בסיפורים נו-רא מעניינים מחיי הצעירים. ואולי גם זה טוב.

        3/3/08 23:32:

       

      צטט: טקסטואלית 2008-03-03 19:58:55

      סיפור מאוד מרגש

      תמונות מקסימות.

       תודה טקסט'לה. נעמת לי

        3/3/08 22:29:
      קראתי ללא נשימה.
      אפשר להרגיש את כאב הגעגוע.
        3/3/08 22:17:
      מקסים נקי אחזור לככב ולהתעמק!

      מאד מרגש!

      כל כך הרבה פעמים אנחנו נזכרים מאוחר מדי...

        3/3/08 19:58:

       

      סיפור מאוד מרגש

      תמונות מקסימות.

        3/3/08 18:49:

       

      צטט: irmi 2008-03-03 18:15:38

      אנחנו מפספסים אנשים טובים בדרך - וההפסד, בדרך כלל, כולו שלנו. תודה

       בהחלט הפסד שלי. אבל חשבתי על זה, איך היא היתה מתמודדת עם המציאות הצינית והקפיטליסטית של היום. היא שבאה מדור התמימים והאמינה באדם (נפטרה לפני 20 שנים).

        3/3/08 18:40:

      צטט: kobi345 2008-03-03 17:51:16

      אמיתי ומרגש וכוכב

       קובי מה שלומך?

        3/3/08 18:39:

      צטט: פ. השקד 2008-03-03 16:19:40

      הציורים יפהפיים. עדינים, נוגעים, מעבירים כל כך יפה את הצבעוניות והמורכבות שבה.

       באמת בציורים האלו ניסיתי להכניס את איך שהיא נראתה ואת מה שידעתי עליה וזכרתי מהסיפורים שלה. התחלתי מהתמונה התמימה של בת השש עשרה הנחמדה עם דש החולצה השביל בצד והחיוך, והגעתי עד האשה הבשלה עם הסיגריה בזווית הפה והעיניים החכמות/חמות. שגם היתה תמימה כמובן. יש 30 כאלה, בחרתי קומץ.

      ותודה תודה תודה... 

      מיכל, איזה סיפור יפה ורגיש, וציורים מקסימים. ונגעת גם בנקודה הכואבת, שבה, במירוץ החיים, אנחנו מפספסים אנשים טובים בדרך - וההפסד, בדרך כלל,  כולו שלנו. תודה
        3/3/08 17:51:
      אמיתי ומרגש וכוכב
        3/3/08 17:45:
      (אנחה) ...מה אני יגיד...
        3/3/08 16:46:
      נבוךתמים
        3/3/08 16:19:

      אשה נפלאה. אהבה ועניין משותף בין שתיכן. זכית בה, והיא בך.

       

      הציורים יפהפיים. עדינים, נוגעים, מעבירים כל כך יפה את הצבעוניות והמורכבות שבה. 

       

      ציירת נפלאה את.

       

      כוכב ממני אלייך.

        3/3/08 14:37:

      טמבורין, אם התרגשת, אז גם אני.

      וירצי, בואי עוד.

      לילי, טוב אותך אני עוד אפגוש בסיבוב...מוכשרת את בעצמך

      דני ססלר, לך תישן (עם וויסקי או בלעדיו), תתעורר, תעשה שיעורים ותחזור עם איזה נתח עסיסי ומטפטף...

      גרובי, תביא בפנטזיה...

      וטאקילה, תענוג. 

        3/3/08 14:07:

      מקסים כתבת, נהנתי מאוד.

       

      תודה.

        3/3/08 13:37:

      מיכל חזרו לי הראשון שלך ושל ליקה

      עכשיו אני מתחילה לספור אותם שלא ירמו אותי פה עם כל החלוקות כוכבים הללו שלהם

      ממש גנבה לאור יום...

        3/3/08 13:35:

      צטט: פשגון 2008-03-03 13:04:46

      איזה יופי

       גיורא, 10 קבין של יופי ירדו לעולם. גון לקח שניים ופש האנטיפת לא רצה בכלל, הוא לא מאלה...

        3/3/08 13:33:

      מיכל כישרון שאת!

       

        3/3/08 13:33:

       

      צטט: casiopea_s 2008-03-03 13:00:46

      פשוט עונג צרוף.

       

      אישה גדולה ואת כותבת נפלאה וציירת בחסד.

       

      תודה גדולה.

       תענוג את! והתגובות שלך גם. מחממת לב תמיד.

        3/3/08 13:19:

      מקסים. יש אנשים כאלה שאתה מתחבר אליהם ללא קשר לגיל, דת, גזע ומין.

      לא כל אחד זוכה לכזה קשר ואת הקשר שלך איתה היטבת לתאר.

       

      כוכב כמובן!

        3/3/08 13:04:

      איזה יופי

        3/3/08 13:00:

      פשוט עונג צרוף.

       

      אישה גדולה ואת כותבת נפלאה וציירת בחסד.

       

      תודה גדולה.

        3/3/08 12:48:

      צטט: טמבורין 2008-03-03 12:38:11

      הכרת התודה שלך עוברת על גדותיה ומרגשת אותי עד דמעות.

       אין לך מושג איזו החמצה אני מרגישה שלא הספקתי להגיד לה כמה היא מדהימה וכמה השפיעה עלי. אני רק מקווה שהיא ידעה...

        3/3/08 12:45:

       

      צטט: דני ססלר 2008-03-03 12:31:49

      אפשר וויסקי?

       דני, וויסקי אפשר לשתות עם טאקילה על הבר, ולצחוק

        3/3/08 12:44:

      אהבתי מאוד. *

        3/3/08 12:43:

      צטט: כש-רונית 2008-03-03 02:35:09

      עכשיו גם אני אוהבת את לייקה שלך

       רונית, אם היית פוגשת אותה, בטוח הייתן נהיות חברות.

        3/3/08 12:42:

       

      צטט: סלים השלישי 2008-03-03 08:32:56

      שאני קורא, אני מתאהב בה.

      גם איתך צריך להזהר לא להגיד 'איזה יפה', ישר אתה נותן במתנה. (קופסה מעץ, הלו! כל אלו עם הראש כחול, להרגע...) 

        3/3/08 12:40:
      נופל'קה גם בלי כוכבים אתה מוזמן. תודה רבה. ואיפה אתה מסתובב בימים אלו? לא רואים אותך...
        3/3/08 12:38:

       

       

      מיכל יקרה. נשמות תאומות מוצאות זו את זו בעולם. איזו ברכה. אהבה גדולה. הכרת התודה שלך עוברת על גדותיה ומרגשת אותי עד דמעות.  

        3/3/08 12:33:
      יפה מאוד מאוד. אין לי כוכבים, והאמת שרוב הפעמים שאני רוצה לככב אין לי, אז נשבר מהשיטה. אבל הפוסט הזה שלך הוא מהשווים.
        3/3/08 12:31:

      עבדתי כל הלילה. אני עייף, הפוסט ארוך לי. אחזור בערב לקרא.

      אפשר וויסקי?

        3/3/08 08:32:
      שאני קורא, אני מתאהב בה.
        3/3/08 02:35:

       

      איזה יופי של סיפור סיפרת פה

      מרגש

      נפלא

      עכשיו גם אני אוהבת את לייקה שלך

       

      רונית (חסרת הכוכבים)

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין