האם הסתייגות מכתיבה אלימה רצופת ביטויי שינאה מחלישה או מחזקת את התקשורת החפשית? ועוד יותר כך – כאשר היא באה משורות מקצוע העיתונות עצמו או אלה האמורים או מתיימרים להגן עליו?

תקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע בסעיף המהותי הראשון שבו  כי "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדוייק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות".

מה הוא פרסום הוגן של דעות? הפרשנות מן הסתם רחבה מאד.

האם ניתן לאכוף סעיף שכזה?

המציאות מוכיחה שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית.

המתון אינו "מוכר". האלים מוצא כותרת. ועדיין, זהו המצפן העיתונאי שמאיר לפחות את דרכם של אלה הרואים בעיתונות מקצוע עוצמתי אך מחייב איפוק, ריסון, הוגנות.

שלא במפתיע, דוקא נוכח ירידת השפעתה וכוחה הכלכלי של העיתונות המקצועית בעידן השיימינג הפרוע ברשת, מנהלים עתה איגודים מקצועיים באירופה מסע של קריאה להימנעות מביטויי שינאה.ׁ (הכרזה למעלה - מתוך אתר הפדרציה האירופית של איגודי העיתונאים).

המגמה היא לייצר ולהטמיע את ההבדל המהותי בין כתיבה אישית מתפרצת בפייסבוק, ברשת או בבלוג לבין דיווח מקצועי או הבעת דיעה בעיתון שיש בו מסורת עריכה, בדיקת עובדות, לשון שאינה מביאה להסתה.

הקריאה לאיפוק בניסוח באה בימים בהם מהגרים, השונה, האחר בלבושו ובצבע עורו  - הופכים למטרה חשופה וקלה יותר. היכולת להצית אש זרה הגוררת אלימות - הולכת וגוברת. השיח ברשת פתוח למסר של "אנחנו והם" – ואנחנו אמורים לפעול כדי ש"הם" יחזרו או יוחזרו לפינתם.

המסר העיתונאי מקצועי הוא שיש צורך אמיתי ודמוקרטי גם בעידן השיח הזה בעיתון, אתר חדשות מקצועי ברשת, תחנת שידור או ערוץ טלוויזיה השומרים בקפידה על דיווח הוגן ומרוסן. כך בהבעת דעה או בהבאת תמונת מצב מן השטח.

לא רק כדי ליצור בידול. כדי לשרוד כמקצוע שנתפש ברשת – ומצא את קולו מחדש. כזה שמושך אל שורותיו דור צעיר של עיתונאים המאמין בחשיפה, בהסרת מסכות, בקריאה לילד בשמו – בצד בדיקת נתונים והודעות לתקשורת.  בקבלת תגובה ועוד יותר כך ממי שעלול להיפגע מדיווח, בהשוואת מקורות, בשמירה והגנה על מקורות, בחשיפת שחיתות או הצבעה על מחדל.

כך לגבי הטאלנטים ובעלי הטורים האישיים. כך לגבי הרפורטר המדווח מן השטח. גם כאשר המחיר הוא צינון מפרסמים, התרחקות ממעגל מקורבים בעלי השפעה, אפילו זעם השלטון.

בפולין החליטו השלטונות כי עיתונאים (לא נחמדים) לא יורשו להיכנס לבניין הפרלמנט. כמה נח למחוקק.

האם יפרוץ שם גל מחאה המוני או שרק עיתונאים יפגינו בפתח?

תלוי לא מעט גם בתשובה לשאלה האם הציבור הרחב מעריך  שבעידן המידע ברשת, אפשר גם בלעדיהם.

על עמדתי באשר ליעדי מועצת העיתונות - בתכנית תיק תקשורת (אייטם 2) כאן