כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על חדש, על ישן ועל "שירת הברבור של העולם הישן"

    50 תגובות   יום חמישי, 29/12/16, 23:42

    אני כותבת פחות ופחות, אין לי השראה, אין לי פנאי, טרדות היום יום משתלטות ועומדות לבלוע אותי, אני מזדקנת, מאיטה קצב, העולם  לא יפסיד דבר אם לא אכתוב ועוד. לא אלאה אתכם ואת עצמי בסיבות  ובאמתלות. 

     ואף על פי כן, כשמשהו, גם אם אינו ברור לגמרי, דוקר בתודעה וחוזר ודוקר, לפעמים דקירה כהרף עין, כמעט בלתי מורגשת, נשכחת מיד, אבל חוזרת ומטרידה. לפעמים רצף של דקירות, שוב ושוב, כמו נימוּל בכף רגל, בעור, בראש ושוב חולף הזמן וכלום, ושקט. התודעה נרגעת. ואז פתאום, כמו חתול שארב לחרק, היא קופצת עלי, התודעה, עם המשהו ההוא ששכחתי והוא צץ ועולה כאילו בכלל לא שקע, אז אני מוכרחה לתפוס שקט, לבדוק מה דוקר, מה מתדפק על התודעה, לכתוב.

     

    אז מה מתדפק לי?

    מתדפק לי, "עולם חדש". ולמה הוא מתדפק, כי גדלתי עליו ולתוכו.  

    נולדתי בפולין, מספר שנים אחרי מלחמת העולם השניה. היה עוני, היתה מהומה של אובדן, השורדים התאבלו עדיין על מי שלא הצליחו לשרוד, העבר המזוויע היה בכל, הרים ראש, זעק, אי אפשר היה לעכל אותו, אי אפשר היה להשכיח, אי אפשר היה לקבור. בכל מקום, בערים, בכפרים ובדרכים, בחצרות, ברחובות ובראשי האנשים התגלגלו חורבות, חורבותיו של העולם הישן, אבל היתה אופוריה באוויר, היתה תקווה, היה דחף, צורך לעשות הכל כדי שהעבר המזוויע לא יישנה,  הכל כדי לבנות "עולם חדש".

     

    נכתבו אין סוף ספרים על העולם החדש, נהגתה פילוסופיה חדשה, שבבסיסה הטראומה ומטרתה איכשהו ללמוד את הלקח, ללמד מוסר, לחנך להפנים: לא עוד! ליצור עולם טוב יותר.

    היתה אמנות חדשה, והיתה ספרות חדשה, היה קולנוע חדש והיה "הגל החדש". שמות רחובות שונו לרחוב "העולם החדש", ברחוב כזה ממש, ששמו היה "העולם החדש" באתי לעולם. נכרתו בריתות, נחתמו חוזים בינלאומיים, אמנה כזו ואמנה אחרת, להגנת זכויות האדם, להגנת פליטים, לאי פגיעה בנשים, בילדים, בשבויים. קמו ארגונים לאומיים ובין לאומיים, הכל ובלבד ליצור "עולם חדש".

     

    אף  שהעולם החדש הזה היה לא אחת גם סיסמא ריקה, אבל סיסמא, כשהיא חוזרת שוב ושוב, ובודאי כשאתה ילד רך בשנים, איכשהו היא נכנסת לראש, וגם לראשי ההמונים היא חודרת. והיא חדרה.

     

    נדמה לי, שהאופוריה, המניע  ליצור עולם חדש, עולם אחר, עולם טוב יותר, עולם  שמאיר פניו אל הזולת, עולם סובלני יותר, עולם שמקבל את האחר, שמוכן לבלוע את שונותו בלי להקיא אותו, נמשכה בעוצמה זו או אחרת כשישים עד שבעים שנה מאז מלחמת העולם השניה. הצורך בעולם משופר יותר נבע מהטראומה של מלחמת העולם השניה.

    צורך שבסופו של דבר הפיל את הקומוניזם על עוולותיו הרשעות, צורך שהפיל את חומת ברלין, צורך שגמל את המערב (במידה מסוימת, כמובן) מהקולוניאליזם ומעוד כמה "איזמים", צורך שהביא להקמת המדינה היהודית, צורך שבזכותו קם האיחוד האירופי, צורך לאחד ולא להפריד, צורך לגשר על הבדלים, על שוני, צורך בסובלנות.

     

    לפני מספר ימים ראיתי את סרטה של מריה שרדר, "שטפן צוייג, שלום לך אירופה", על שנותיו האחרונות של שטפן צוויג בגלותו בברזיל,  אחרי שברח מאירופה. בכנס בינלאומי של סופרים בברזיל, (אינני זוכרת אם זה היה בשנת 1934 או 1936) צוויג, סופר נערץ, שראיונותיו ורעיונותיו היו מבוקשים, לא היה מוכן לגנות את גרמניה ולא הודה שפניה למלחמה, הוא כן דבר על  חזון "אירופה החדשה" אירופה נאורה יותר, חסרת גבולות ותעודות מעבר, פתוחה, סובלנית ושוויונית לכל.

     

    מי יודע, אולי עשרות שנים אחר כך, בקברו,  שמח לראות את חזונו קורם עור וגידים עם הקמת האיחוד האירופי. ועכשיו עם ה"ברקזיט" יציאת בריטניה מהאיחוד, אולי ראשית הסוף של האיחוד, הוא מתהפך בקברו, הפעם מעצב.

     

    אם נחזור שוב לשישים-שבעים השנים שלאחר מלחמת העולם השניה,  השנים הולידו את תורת המוסר של עמנואל לוינס, את ספריהם של ז'אן אמרי, מרטין בובר, חנה ארנדט, רובר אונטם, אפשרו לזרמים הפמיניסטים להתפתח (בימים אלו נפטרה ורה רובין, אסטרונומית ומדעית אמריקאית ויהודיה, שתרמה להוכחת קיומו של החומר האפל, תארו לכם שבשנת 1975 היא לא התקבלה לפרינסטון, כי נשים לא התקבלו למסלול כזה אז. בצרפת נתנה זכות הבחירה לנשים רק ב-1944 ובשוויץ רק ב-1971! המצאת הגלולה גם היא האיצה את שחרורן של הנשים.) לשחורים  לתפוס עמדות ממשלתיות, להומואים לצאת מארונות. לא הכל תוקן, עוולות נעשו ויעשו, (אבל בושה היתה לעשותם). באופן המכליל ביותר, אפשר לומר, שכמו היה כיוון לעולם, כיוון ששאף אל הטוב יותר, נטה לקבל את האחר, את השונה. נדמה היה, שלפעמים גם המוסר יכול להניע איזה גלגל במרכבת ההיסטוריה.

     

    לא עוד!

    הרוב בעולם המערבי מאס בכיוון הזה,. מוראות מלחמת העולם השניה והלקח האוניברסלי שלה רחקו מהזכרון הקולקטיבי ומשמשים חומר למניפולציות.  הרע, הקיצוני, האלים, הגס, הנבער, המרושע הם מטבע עובר לסוחר, זמינים לכל עין צופיה ברשת ובמדיה. קול מנהיג כקול המון, מנהיגים מתחרים על תשומת הלב והאוזן בהצהרות  ילדותיות, בוטות, חסרות אחריות, גסות ולא אחת מרושעות וחסרות כל בסיס מוסרי..

     

    המוסר נבעט החוצה, נהיה בזוי, נלעג, טרחני. לא עוד רצון לטוב, לא עוד אחריות כלפי האחר.

    רוחות אחרות מנשבות באירופה – "ברקזיט" בבריטניה, אבל האחראי על הברקזיט לא לוקח אחריות, הולך הביתה, משאיר לאחרים את העבודה המלוכלכת, מרקל פַסֶה בגרמניה, סיכויה לנצח בבחירות מתמעטים, לה-פן מאיימת לנצח בצרפת. בארה"ב -  טראמפ נבחר לנשיא, ואצלינו - אותן רוחות פרצים. בררר... קר.

     

    ביום שישי, ה-23.12.201 העבירה מועצת הביטחון של האו"ם (שמו"ם) החלטה,  (14 מדינות תמכו בה, ארה"ב נמנעה) שעיקריה: גינוי להרחבת התנחלויות, להפקעת קרקעות, להריסת בתים ולעקירת אזרחים פלסטינים וקריאה להבדיל בין שטחה של מדינת ישראל לבין השטחים הכבושים  ב-1967, כדי להציל (אם אפשר להציל עדיין) את מתווה  שתי מדינות לשני עמים.

     

    מיד החלה ההיסטריה הלאומית, הצדקנות הרימה ראש, כאילו היה איזה דבר בהחלטה שלא היה ידוע עד כה, שלא היה מקובל על מרבית מדינות העולם (וברובו גם על ממשלות ישראל) שאילולא חוסר המעש של מדינת ישראל בשנים האחרונות לא היה צורך להעלותו כלל.

    כל מי ומה בפוליטיקה הישראלית, חייבים היו להגיב, להצהיר, בלי לחשוב תחילה, כמובן. דיפלומטיה, לא במקומותינו. כמו פתחו האלו שבצמרת בתחרות. התחרו מי טיפש, מי גס, מי חסר טקט, מי ילדותי יותר. אגוצנטרים שהתחפשו לפטריוטים ונביאים. לא בחלו בכל דבר הבל, באיומים בעונש על שגרירים, על מדינות, כאילו בלי היחסים אתנו לא יתקיים העולם. "בעידן החדש יש מחיר גבוה למי שמנסה לפגוע בישראל..." , הגיב נתניהו. אכן, גאווה לאומית.

     

    בנט ושקד בער להם להצהיר על סיפוח מעלה אדומים ושטח סי, מה איכפת להם להיות אור הסיפוח לגויים!

    ליברמן כמו ליברמן, פיל בחנות חרסינה, השווה את החלטת האו"ם למשפט דרייפוס, קרא ליהודי צרפת לעלות מצרפת הרשעה לארץ, והעמיד את קהילת היהודים שם במבוכה, אבל מה איכפת לו, זכה בכותרת, עוד מעט  יושיב את שגריר צרפת נמוך נמוך על השרפרף ואנחנו נשלם. אפילו, משה ארנס, הפך את עורו, התחפש לחוזה עתידות: "טראמפ כבר יתקן" כתב ב"הארץ" בתגובה להחלטה. איך הוא יודע, איך טראמפ יהיה.

     

    "זוהי שירת הברבור של העולם הישן", נצח נתניהו על מקהלת קהי החושים, שם יהבו "על העולם החדש", על עולמו של טראמפ נשיא ארה"ב הנבחר, שאם יש מה שידוע עליו הוא המשתנה, הבלתי יציב, הפרוע, הלא ידוע והספק מוסרי.

     

    כך קבר ראש הממשלה את העולם הישן, שהיה העולם החדש שלי.

    יתגדל ויתקדש שמי רבא...

     

    כתבה: באבא יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/17 20:17:

      צטט: נומיקן 2017-01-05 10:39:26

      אוי אוי, בדיוק כשהחלטתי להפסיק מחשבות כאלו... ויש לי חברות שדווקא אופטימיות שהעולם מתקדם איכשהו למקום טוב...
      תקשיבי לחברות ותתעודדי, אני רואה תופעות הפוכות. הייתי רוצה להתבדות. שנה טובה
        5/1/17 23:17:

      צטט: שחר י 2017-01-04 22:57:41

      ועדיין הרבה יותר חיילים נפלו בזמנו של העידן החדש של ה- Good old boys מאשר בעידן החשוך.

      הרבה יותר אזרחים נרצחו ברחובותינו בחסות העידן החדש עם רוחות הסובלנות והסבלנות.


      ולא שאני חסיד של ביביהו, אבל עוד לא ראיתי איך הסיסמא שתי מדינות לשני עמים קורמת עור וגידים והופכת למציאות מלבלבת.

       

      וגם זוכר שבאמצע שנות השמונים נסעתי לחגוג את ראש השנה בבית לחם בככר כנסית המולד ואיך שבשבתות נסענו לעשות שם שוק, ביקורים שהופסקו באיבחה אחת כאשר זוג סטודנטים נרצחו ב- 84 תחת אותו עץ ואותו בקבוק יין שאני שתיתי שבוע קודם.

      זה בדיוק מה שעשו הפוליטיקאים שלנו, הפכו את רעיון שתי המדינות לסיסמא. ואכן היום זו סיסמא ריקה, שאין לה סיכוי להתגשם, בגלל השותפים שלנו ובגללינו. אבל עליהם אינני אחראית, אני רוצה שתהיה מדיניות לממשלה, מדיניות כלשהי, הצהרת כוונות, יוזמה, אבל נאדה. במקום זה מרחיבים התנחלויות  ומנסים לרצות את ההמון. לחרדתי הגדולה, או  שתהיה פה מדינה דו לאומית וישראל לא תתקיים כמדינת העם היהודי. או שייכפה עלינו פתרון, עדיף היה בעיני לחתור בכל דרך לפתרון ולא שהוא ייכפה עלינו . (גם אינני יודעת בניגוד לנביאים שבראשות השלטון אם טראמפ  ייטיב אתנו). שתהיה לכולנו שנה טובה

        5/1/17 10:39:
      אוי אוי, בדיוק כשהחלטתי להפסיק מחשבות כאלו... ויש לי חברות שדווקא אופטימיות שהעולם מתקדם איכשהו למקום טוב...
        4/1/17 22:57:

      ועדיין הרבה יותר חיילים נפלו בזמנו של העידן החדש של ה- Good old boys מאשר בעידן החשוך.

      הרבה יותר אזרחים נרצחו ברחובותינו בחסות העידן החדש עם רוחות הסובלנות והסבלנות.


      ולא שאני חסיד של ביביהו, אבל עוד לא ראיתי איך הסיסמא שתי מדינות לשני עמים קורמת עור וגידים והופכת למציאות מלבלבת.

       

      וגם זוכר שבאמצע שנות השמונים נסעתי לחגוג את ראש השנה בבית לחם בככר כנסית המולד ואיך שבשבתות נסענו לעשות שם שוק, ביקורים שהופסקו באיבחה אחת כאשר זוג סטודנטים נרצחו ב- 84 תחת אותו עץ ואותו בקבוק יין שאני שתיתי שבוע קודם.

        5/1/17 01:44:

      צטט: שולה ניסים 2017-01-04 18:02:24

      ה"החדש" לא בהכרח מבשר טוב, מסתבר.
      תודה שולה, תלוי מה אנחנו מכניסים לסל של "החדש", ברור שלא מדובר בתורה מסיני
        5/1/17 01:42:

      צטט: עצבן 2017-01-04 17:07:28

      לפני שהתבררו תוצאות הבחירות בארה"ב, כאשר התנעות הגזעניות בארה"ב (kkk, המפלגה הנאצית...) יצאו מהארון והחלו לשתף את מסריו של המעמד (שנבחר), הייתי בהרגשה די דומה. רק 70 שנה חלפו מהשואה, וכבר הפקנו לשכוח. ההרגשה הזו התחדדה אל מול הגל האירופאי (באוסטריה מנהיג המפלגה הלאומנית פספס באחוזים בודדים את השלטון, בצרפת החזית הלאומית הפכה לתנועה השנייה בגדולה (ואולי תזכה בנשיאות)ת בהולנד מפלגת החירות, באיטליה החזית הצפונית (המעלה על נס את מוסוליני), ביוון המפלגה הנאו נאצית (השחר המוזהב) ועוד כולם הפכו לשחקנים לגיטימיים שהמרחק בינם לשלטון מאוד קצר.

       

      אבל חשוב לזכור שרוע אנושי היה קיים עוד לפני מלחמת העולם השנייה. במקרה אני קורא כעת על העבדות (תופעה שקשה להעריך את מספר קורבנותיה - אבל הממעיטים מצביעים על 20 מיליון, והמפריזים על 100 מיליון), ועל הילד שלה - ההפרדה הגזעית. מי שמסתכל על הרוע הזה בציר הזמן מגלה שקיימות בו עליות ומורדות. ב-1215 נחקק המסמך המכונןן - המגנה כרטא - שהוציא את העבדות מחוץ לחוק (אנגליה), מאה שנה מאוחר יותר האפיפיור הכריז על העבדות כבלתי חוקית - ובכל העבדות וסחר העבדים פרחו (כשמדינת הדגל של העבדות היא ארצות הברית) עד תום מלחמת האזרחים 1683. המלחמה הביאה לא רק לביטול העבדות אלא לחוקים הרואים בשחורי ארה"ב אזרחים שווי זכויות. ולמרות זאת פרחה האפליה הגזעית (ובין היתר מניעה משחורי הדרום להצביע) עד 1967, בו חוקק לינדן גונסון את חוק זכויות האזרח וביטל את האפליה הגזעית. כשמים זכוכית מגדלת (דרך אגב עד ימינו אנו) רואים המון עליות וירידות - אבל נדמה לי שהכיוון ברור. לכן למרות הרוח המאוד לא מעודדת שנושבת בימינו אנו הרשה לי לצטט את השיר הנפלא של פיט סיגר we shall overcome.

       

      יש לא מעט רוע בגל האחרון שעיקרו שנאת האחר. מתלווה אליו נטייה לבדלנות וחשש מהסדר העולמי הגלובלי. יכול להיות שעדיין לא נמצא איזון בין שתי המגמות (בינלאומית מול לאומית) - ובמקרה הזה אני לא בטוח שהמאבק הוא בין "טוב" ל"רע".

       

      לגבי הסכסוך שלנו - מסתמן שבשנים הקרובות אנחנו נכנסים ל"עידן הבריון" - שבו כוח יהווה תחליף מרכזי להסכמות בינלאומית. למאמיני הסיפוח מדובר בתקופת פריחה שבה נוכל לממש את הכוח הצבאי הישראלי לטובת החלטות חד צדדיות. ההנחה שלי של"עידן הבריון" יהיה תאריך תפוגה - השאלה היא מתי ואיך יראה העולם בסיומו.

       

      זוכרת היטב, שרוע אנושי היה קיים עוד לפני מלחמת העולם השנייה, הרבה הרבה לפניה. חוץ מזה אין משפט בדבריך שאינני מסכימה איתו. גם אני חושבת שבסופו של דבר יבוא הקץ על "עידן הבריון" אמלינו כפי שאתה קורא לו, חבל רק שבסופו של דבר ייכפה עלינו הסדר על ידי אחרים תודה רבה, עצבן.

        5/1/17 01:35:

      צטט: שושנה13 2017-01-04 14:58:02

      טוב, התגובה הזו שלה היתה כאשר דאעש הלכה והתחזקה, והחשש היה ממה שמחכה לעולם... הרי איש לא חזה מראש את מלחמת העולם השניה, אפילו כאשר היה ידוע מה קורה בגרמניה.
      ברור, לחזות אי אפשר דבר, רק הפוליטיקאים שלנו נביאים

       

        4/1/17 18:02:
      ה"החדש" לא בהכרח מבשר טוב, מסתבר.
        4/1/17 17:07:

      לפני שהתבררו תוצאות הבחירות בארה"ב, כאשר התנעות הגזעניות בארה"ב (kkk, המפלגה הנאצית...) יצאו מהארון והחלו לשתף את מסריו של המעמד (שנבחר), הייתי בהרגשה די דומה. רק 70 שנה חלפו מהשואה, וכבר הפקנו לשכוח. ההרגשה הזו התחדדה אל מול הגל האירופאי (באוסטריה מנהיג המפלגה הלאומנית פספס באחוזים בודדים את השלטון, בצרפת החזית הלאומית הפכה לתנועה השנייה בגדולה (ואולי תזכה בנשיאות)ת בהולנד מפלגת החירות, באיטליה החזית הצפונית (המעלה על נס את מוסוליני), ביוון המפלגה הנאו נאצית (השחר המוזהב) ועוד כולם הפכו לשחקנים לגיטימיים שהמרחק בינם לשלטון מאוד קצר.

       

      אבל חשוב לזכור שרוע אנושי היה קיים עוד לפני מלחמת העולם השנייה. במקרה אני קורא כעת על העבדות (תופעה שקשה להעריך את מספר קורבנותיה - אבל הממעיטים מצביעים על 20 מיליון, והמפריזים על 100 מיליון), ועל הילד שלה - ההפרדה הגזעית. מי שמסתכל על הרוע הזה בציר הזמן מגלה שקיימות בו עליות ומורדות. ב-1215 נחקק המסמך המכונןן - המגנה כרטא - שהוציא את העבדות מחוץ לחוק (אנגליה), מאה שנה מאוחר יותר האפיפיור הכריז על העבדות כבלתי חוקית - ובכל העבדות וסחר העבדים פרחו (כשמדינת הדגל של העבדות היא ארצות הברית) עד תום מלחמת האזרחים 1683. המלחמה הביאה לא רק לביטול העבדות אלא לחוקים הרואים בשחורי ארה"ב אזרחים שווי זכויות. ולמרות זאת פרחה האפליה הגזעית (ובין היתר מניעה משחורי הדרום להצביע) עד 1967, בו חוקק לינדן גונסון את חוק זכויות האזרח וביטל את האפליה הגזעית. כשמים זכוכית מגדלת (דרך אגב עד ימינו אנו) רואים המון עליות וירידות - אבל נדמה לי שהכיוון ברור. לכן למרות הרוח המאוד לא מעודדת שנושבת בימינו אנו הרשה לי לצטט את השיר הנפלא של פיט סיגר we shall overcome.

       

      יש לא מעט רוע בגל האחרון שעיקרו שנאת האחר. מתלווה אליו נטייה לבדלנות וחשש מהסדר העולמי הגלובלי. יכול להיות שעדיין לא נמצא איזון בין שתי המגמות (בינלאומית מול לאומית) - ובמקרה הזה אני לא בטוח שהמאבק הוא בין "טוב" ל"רע".

       

      לגבי הסכסוך שלנו - מסתמן שבשנים הקרובות אנחנו נכנסים ל"עידן הבריון" - שבו כוח יהווה תחליף מרכזי להסכמות בינלאומית. למאמיני הסיפוח מדובר בתקופת פריחה שבה נוכל לממש את הכוח הצבאי הישראלי לטובת החלטות חד צדדיות. ההנחה שלי של"עידן הבריון" יהיה תאריך תפוגה - השאלה היא מתי ואיך יראה העולם בסיומו.

        4/1/17 14:58:
      טוב, התגובה הזו שלה היתה כאשר דאעש הלכה והתחזקה, והחשש היה ממה שמחכה לעולם... הרי איש לא חזה מראש את מלחמת העולם השניה, אפילו כאשר היה ידוע מה קורה בגרמניה.
        3/1/17 22:00:

      צטט: שושנה13 2017-01-03 09:41:44

      כתיבה יפה. אנו הולכים ושוקעים... לפעמים אני מסכימה עם מישהי שכתבה - "טוב שהחיים שלי מתקרבים לסוף"...
      אוי, עכשיו צריך לעודד אותך, תתעודדי. שושנה ותודה רבה לך

       

        3/1/17 09:41:
      כתיבה יפה. אנו הולכים ושוקעים... לפעמים אני מסכימה עם מישהי שכתבה - "טוב שהחיים שלי מתקרבים לסוף"...
        1/1/17 22:50:

      צטט: sbhsport 2017-01-01 19:37:13

      כתבת נכון, והאבחנה המדהימה היא שככל שהדור הנוכחי מוצף במידע נגיש וכל ההיסטוריה האנושית על קצות אצבעותינו, כך יודעים פחות ועוד פחות רוצים לדעת. והכי מדהים, אלו הם אותם מנהיגים שמרוממים את ספר התנ"ך שואבים ממנו את סמכותם. מצטטים מתוכו אך לא רואים איך ההיסטוריה עוד מעט חוזרת, בדיוק כמו בתנ"ך, אסון כבד עומד בפתח. אסון בשל יהרות, גבהות לב, התאכזרות לגר ליתום ולאלמנה. אסון בשל טיפשות וזוהמה של המנהיגים. מענייון איפה הם יהיו כשהאש תפרוץ. שנה אזרחית טובה
      להם אני לא דואגת, לא למנהיגים, האמריקאים אולי יכולים להרשות לעצמם את טראמפ, לא בטוח שאנחנו יכולים להרשות לעצמינו את הנהגתם של מי שעומדים בראשינו. אף שהם מתחפשים למייצגי היהדות, המדיניות הנוכחית לא תואמת לערכי המוסר היהודי ובכלל 
        1/1/17 19:37:
      כתבת נכון, והאבחנה המדהימה היא שככל שהדור הנוכחי מוצף במידע נגיש וכל ההיסטוריה האנושית על קצות אצבעותינו, כך יודעים פחות ועוד פחות רוצים לדעת. והכי מדהים, אלו הם אותם מנהיגים שמרוממים את ספר התנ"ך שואבים ממנו את סמכותם. מצטטים מתוכו אך לא רואים איך ההיסטוריה עוד מעט חוזרת, בדיוק כמו בתנ"ך, אסון כבד עומד בפתח. אסון בשל יהרות, גבהות לב, התאכזרות לגר ליתום ולאלמנה. אסון בשל טיפשות וזוהמה של המנהיגים. מענייון איפה הם יהיו כשהאש תפרוץ. שנה אזרחית טובה.
        1/1/17 09:34:

      צטט: נירית גלעד 2017-01-01 06:02:38

      החדש והישן, התקווה והאכזבה, כמו גלגל בלי סוף ובלי התחלה. אני רוצה כל כך לשמור על אופטימיות, באמת משתדלת ומקווה. תודה, קראתי בעניין רב והסכמתי.
      שמרי על אופטמיות, זה משמר ומדבק

      תודה רבה, נירית

        1/1/17 06:02:
      החדש והישן, התקווה והאכזבה, כמו גלגל בלי סוף ובלי התחלה. אני רוצה כל כך לשמור על אופטימיות, באמת משתדלת ומקווה. תודה, קראתי בעניין רב והסכמתי.
        31/12/16 23:13:

      צטט: א ח א ב 2016-12-31 21:50:27

      מצטרף לביקורת הנוקבת על מי שמנהיג את מדינתנו היחידה.
      שאין לנו אחרת

       

        31/12/16 23:11:

      צטט: גילהסטחי 2016-12-31 13:56:38

      חבל שמילים רגישות וטעונות כמו אלו שמשמיע קולך שמנסה למצוא את מה שנכון בתוך התוהו ובוהו, ולמצוא את הממשות, לא מגשרות על הפערים והמרחקים בתפישות עולם. אני מוצאת שאת אישה מרתקת ומסקרנת.
      לצערי, נכון הרישא, לא למלים שלי וכפי הנראה  למלים בכלל אין הכח, שהייתי רוצה שיהיה להן, ועל הסיפא אני מודה ומוחמאת. שתהיה לנו 2017 טובה, גילה 

       

        31/12/16 23:08:

      צטט: עמי100 2016-12-31 12:35:04

      כתבת מתוך חדרי ליבך הכואה והדואג לעתיד המדינה..גם אני שותף לדאגותייך..אם כי לא הייתי מתיחס ברצינות יתרה לציוצים של טראמפ..מה שרואים מפה לא רואים משם..
      עמי, לטראמפ, אין לי מושג איך להתייחס, אין לי מושג  מיהו ומה הוא יהיה. והוא שכתבתי
        31/12/16 23:06:

      צטט: עמנב 2016-12-30 23:39:06

      דברייך כואבים, אך כתובים יפה, למרות סערת הרגשות. חנוכה שמח, עמוס.
      שנת 2017 טובה, עמוס

       

        31/12/16 23:05:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-12-30 19:47:52

      אוי. ותודה לך, אכן העולם משנה פניו לנגד עינינו, ואין לדעת מה ילד יום. כתשובה אני ממליצה על סרטו החדש של דה פרדייה "טור דה פראנס" המציג זוית מרעננת (למרות כמה קטעים לא ממש נעימים)
      תודה, מכבית, אראה את הסרט
        31/12/16 23:04:

      צטט: bonbonyetta 2016-12-30 18:50:16

      *

      איזה סיום הרבצת, כמו אגרוף בבטן.

      יחד עם זאת אדם כמו שמי שאמרת בפיסקה אחרונה לא מייצג את העולם, לא מייצג אף אחד מאתנו, בודאי לא אותי משום בחינה.

      אנשים הם אלה שמרכיבים את העולם, ולא חייבים להישמע לתכתיבים.

      תודה רבה, בונבון. הלואי שהאנשים לא יישמעו לתכתיבים, הלואי, יארת, יארת

       

        31/12/16 23:03:

      צטט: צוריאל צור 2016-12-30 18:37:13

      אנו חיים בתקופה רוויה תהפוכות. בריתות בין מנהיגים ועמים נכרתות ומיתבטלות חדשות לבקרים.
      שום דבר לא ידוע או צפוי מראש.
      בכל רגע נתון, יכול איזה שליט מגאלומן להבעיר את העולם או שלא.
      רואי השחורות תמיד מנבאים סופים מרים ובעיקר מדברים מהפוזיציה שלהם.

      הרבה אינטרסים וצביעות משמשים בעירבוביה במשחק הפוליטי.

      התהליך ההרסני היחיד שאני מזהה כמאיים על יציבות אותו סדר חדש של העולם הנאור והמערבי לכאורה , הוא נסיון האיסלם הקיצוני לכפות את עצמו בכוח הטרור בכל מקום אפשרי

      אבל היי, את מי זה מעניין, הרי "הביבי" האיום אשם בכל הצרות במדינה ובעולם.

      חנוכה שמח ושנה אזרחית טובה שתהייה לכולנו.

      תודה, צוריאל, אני לא חושבת ש"הביבי" אשם בכל, קודם כל מפני שבחרו בו, אז אם כבר, בוחריו "אשמים", הטרור האיסלמי מאיים ומערער על העולם המערבי, זה נכון, מנסה לכפות את עצמו בכח, נכון, אבל לעמערביש חלק גדול ביצירתו. זה לא אומר שלא צריך להילחם בו. חובה היא.

      שנת 2017 טובה

       

        31/12/16 22:57:

      צטט: דוקטורלאה 2016-12-30 16:32:07

      "טיילת" בעולמנו מסוף מלחמת העולם השנייה ועד היום. לא אוסיף על כך. ראינו עליות ונחיתות בעולם כולו. ישראל אינה חפה מתהליכים אלה. אבל יש כאן הישג ענק - עם שהיה מפוזר בעולם כולו, שב למולדתו ההיסטורית. לו היה קשוב יותר לנעשה בעולם, ומגיע לארצו בתקופה הקולוניאליסטית, הרי היה היום כמו ארצות הברית, וארצות אחרות. אבל ראשית הציונות נבעה מפורענות קשה במה שהיה רוסיה וסביבותיה, ובעידודו של עיתונאי בינוני בעל חזון. (הרצל). על האיחור הזה אנחנו משלמים ועוד נשלם. התנאים בארץ מרחיקים את היהודים החיים בעולם כולו. הפזורה הזאת לא השתנתה. במיוחד שהמצב בארצנו אינו מזמין עלייה רבתי...אני טוענת כי לאחר שהוכרזה המדינה היהודית, היו צריכים כל היהודים, מכל העולם להגיע לכאן עם ממונם ועם מקצועותיהם השונים. הם לא עשו זאת. מדינת ישראל משלמת על כך ותמשיך לשלם...ולך - חג חנוכה שמח וכל טוב!
      אני מסכימה שהקמת מדינת ישראל הוא הישג אדיר, אני מאוכזבת מדרכה הנוכחית וחוששת שהדרך הזאת מאיימת על קיומנו.  "לאחר שהוכרזה המדינה היהודית, היו צריכים כל היהודים, מכל העולם להגיע לכאן עם ממונם ועם מקצועותיהם השונים. הם לא עשו זאת. מדינת ישראל משלמת על כך ותמשיך לשלם.." על זה אני חולקת, התפוצה  תורמת בכספים ובתמיכה פוליטית, 

      שתהיה לך ולכולנו 2017 מוצלחת

        31/12/16 22:48:

      צטט: rossini 2016-12-30 16:03:24

      האבולוציה הביאה איתה גם דברים טובים, אבל גם להם יש מחיר...

      גרמניה נסחבה בעיקבות עינייני מצפון...

      אמריקה הצביע להחזרת כבודה...

      אצלינו בונים תקוות  כמו הבניה של גינדי...

      כרגע ניראה רע מאוד. ימים יגידו...

      הלואי שיגידו רק טוב, תודה, רוסיני

       

        31/12/16 22:47:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2016-12-30 13:43:29

      ניתוח חשוב ומענין. אתייחס למה שקורה באירופה וברשותך, מנקודת המבט הגרמנית. העולם החדש אותו את מתארת קיבל תפנית כבר מזמן. זה החל במהומות הסטודנטים של 1968 שרצו את העולם החדש, אבל בהגזמה. האירועים הללו הניעו פה תהליכים איטיים מאד, אבל בעלי שורשים עמוקים. זה היה תהליך ממושך, אבל הביא למעשה לכך שמרקל, הנחשבת ימין מתון, ניהלה בפועל מדיניות שמאל מתון ואפילו לא כל כך מתון. ופה הבעיה. אין כיום , למעט במפלגות שוליים, פוליטיקה ימנית מתונה שהיא נסבלת, מתחשבבת ובכל זאת נותנת מענה לצרכי מיליונים שאינם רוצים פתרונות של השמאל הגרמני, אבל האלטרנטיבות קשות ובעייתיות. חוסר האלטרנטיבה יוצר את העולם ממנו גם את וגם אני חוששים. אגב, הפוסט שלך מזכיר לי את "צל עולם" של ניר ברעם. מעולה.
      תודה רבה, יורם. "אין כיום , למעט במפלגות שוליים, פוליטיקה ימנית מתונה שהיא נסבלת, מתחשבבת ובכל זאת נותנת מענה לצרכי מיליונים שאינם רוצים פתרונות של השמאל הגרמני ", מסכימה עם מה שכתבת. ואת "צל עולם" התחלתי לקרוא וקצת נתקעתי איתו. העדפתי את ספרו הקודם "אנשים טובים". אולי עוד אחזור ל"צל עולם" נראה.

       

        31/12/16 21:50:
      מצטרף לביקורת הנוקבת על מי שמנהיג את מדינתנו היחידה.
        31/12/16 13:56:
      חבל שמילים רגישות וטעונות כמו אלו שמשמיע קולך שמנסה למצוא את מה שנכון בתוך התוהו ובוהו, ולמצוא את הממשות, לא מגשרות על הפערים והמרחקים בתפישות עולם. אני מוצאת שאת אישה מרתקת ומסקרנת.
        31/12/16 12:35:
      כתבת מתוך חדרי ליבך הכואה והדואג לעתיד המדינה..גם אני שותף לדאגותייך..אם כי לא הייתי מתיחס ברצינות יתרה לציוצים של טראמפ..מה שרואים מפה לא רואים משם..
        30/12/16 23:39:
      דברייך כואבים, אך כתובים יפה, למרות סערת הרגשות. חנוכה שמח, עמוס.
      אוי. ותודה לך, אכן העולם משנה פניו לנגד עינינו, ואין לדעת מה ילד יום. כתשובה אני ממליצה על סרטו החדש של דה פרדייה "טור דה פראנס" המציג זוית מרעננת (למרות כמה קטעים לא ממש נעימים)
        30/12/16 18:50:

      *

      איזה סיום הרבצת, כמו אגרוף בבטן.

      יחד עם זאת אדם כמו שמי שאמרת בפיסקה אחרונה לא מייצג את העולם, לא מייצג אף אחד מאתנו, בודאי לא אותי משום בחינה.

      אנשים הם אלה שמרכיבים את העולם, ולא חייבים להישמע לתכתיבים.

       

        30/12/16 18:37:

      אנו חיים בתקופה רוויה תהפוכות. בריתות בין מנהיגים ועמים נכרתות ומיתבטלות חדשות לבקרים.
      שום דבר לא ידוע או צפוי מראש.
      בכל רגע נתון, יכול איזה שליט מגאלומן להבעיר את העולם או שלא.
      רואי השחורות תמיד מנבאים סופים מרים ובעיקר מדברים מהפוזיציה שלהם.

      הרבה אינטרסים וצביעות משמשים בעירבוביה במשחק הפוליטי.

      התהליך ההרסני היחיד שאני מזהה כמאיים על יציבות אותו סדר חדש של העולם הנאור והמערבי לכאורה , הוא נסיון האיסלם הקיצוני לכפות את עצמו בכוח הטרור בכל מקום אפשרי

      אבל היי, את מי זה מעניין, הרי "הביבי" האיום אשם בכל הצרות במדינה ובעולם.

      חנוכה שמח ושנה אזרחית טובה שתהייה לכולנו.

        30/12/16 16:32:
      "טיילת" בעולמנו מסוף מלחמת העולם השנייה ועד היום. לא אוסיף על כך. ראינו עליות ונחיתות בעולם כולו. ישראל אינה חפה מתהליכים אלה. אבל יש כאן הישג ענק - עם שהיה מפוזר בעולם כולו, שב למולדתו ההיסטורית. לו היה קשוב יותר לנעשה בעולם, ומגיע לארצו בתקופה הקולוניאליסטית, הרי היה היום כמו ארצות הברית, וארצות אחרות. אבל ראשית הציונות נבעה מפורענות קשה במה שהיה רוסיה וסביבותיה, ובעידודו של עיתונאי בינוני בעל חזון. (הרצל). על האיחור הזה אנחנו משלמים ועוד נשלם. התנאים בארץ מרחיקים את היהודים החיים בעולם כולו. הפזורה הזאת לא השתנתה. במיוחד שהמצב בארצנו אינו מזמין עלייה רבתי...אני טוענת כי לאחר שהוכרזה המדינה היהודית, היו צריכים כל היהודים, מכל העולם להגיע לכאן עם ממונם ועם מקצועותיהם השונים. הם לא עשו זאת. מדינת ישראל משלמת על כך ותמשיך לשלם...ולך - חג חנוכה שמח וכל טוב!
        30/12/16 16:03:

      האבולוציה הביאה איתה גם דברים טובים, אבל גם להם יש מחיר...

      גרמניה נסחבה בעיקבות עינייני מצפון...

      אמריקה הצביע להחזרת כבודה...

      אצלינו בונים תקוות  כמו הבניה של גינדי...

      כרגע ניראה רע מאוד. ימים יגידו...

        30/12/16 13:43:
      ניתוח חשוב ומענין. אתייחס למה שקורה באירופה וברשותך, מנקודת המבט הגרמנית. העולם החדש אותו את מתארת קיבל תפנית כבר מזמן. זה החל במהומות הסטודנטים של 1968 שרצו את העולם החדש, אבל בהגזמה. האירועים הללו הניעו פה תהליכים איטיים מאד, אבל בעלי שורשים עמוקים. זה היה תהליך ממושך, אבל הביא למעשה לכך שמרקל, הנחשבת ימין מתון, ניהלה בפועל מדיניות שמאל מתון ואפילו לא כל כך מתון. ופה הבעיה. אין כיום , למעט במפלגות שוליים, פוליטיקה ימנית מתונה שהיא נסבלת, מתחשבבת ובכל זאת נותנת מענה לצרכי מיליונים שאינם רוצים פתרונות של השמאל הגרמני, אבל האלטרנטיבות קשות ובעייתיות. חוסר האלטרנטיבה יוצר את העולם ממנו גם את וגם אני חוששים. אגב, הפוסט שלך מזכיר לי את "צל עולם" של ניר ברעם. מעולה.
        30/12/16 13:30:

      צטט: ד. צמרת 2016-12-30 13:15:46

      אני מתלבט מחד אני מייחל שתחל נדידת עמים של האיסלם שיתקוף וינסה לכבוש את אירופה. מאידך אם האירופאים יצליחו להעיף חזרה את המוסלמים על מי הם יפלו? עלינו. מדינת ישראל חייבת לגדול למסה של 30 מיליון אזרחים תוך עשור. רק זה ישאיר אותנו על החוף המזרחי של אגן הים התיכון. נ.ב יש לגייס כל דוס.

      מדינת ישראל חייבת לגדול למסה של 30 מיליון אזרחים תוך עשור. - למה אתה מתכוון, איך עושים את זה, על ידי סיפוח שטח C וגיור של הערבים מגניב  עם הדוסים אין בעיה, הם כבר מגוייסים...
        30/12/16 13:15:
      אני מתלבט מחד אני מייחל שתחל נדידת עמים של האיסלם שיתקוף וינסה לכבוש את אירופה. מאידך אם האירופאים יצליחו להעיף חזרה את המוסלמים על מי הם יפלו? עלינו. מדינת ישראל חייבת לגדול למסה של 30 מיליון אזרחים תוך עשור. רק זה ישאיר אותנו על החוף המזרחי של אגן הים התיכון. נ.ב יש לגייס כל דוס.
        30/12/16 12:24:

      צטט: דניאלה אמהג. 2016-12-30 11:30:18

      חשה כמוך ומצטרפת לטון הקודר ולמשמעות הטראגית של תיאור המתרחש.

       

      כן, דניאלה, אני יודעת שאינני יחידה בהרגשה הזאת, הלואי שישאר לנו הכח לשנות. תודה רבה וחג שמח

       

        30/12/16 12:22:

      צטט: זונות פוליטיות 2016-12-30 07:24:02

       

       

      ברוטוס:   העולם מאבד את זה. הקפיטליזם החזירי משתף פעולה עם הממשל התאגידי וגונבותנו. כעת חשדות לשוחד של הביבי המכהן כראשממשלה שלנו, ואני מציע לך להעצמת והעמקת הייאוש לקרוא את מה שכותב עליו עו"ד דוד לוי - כאן - שעדיום לא נתבע תביעת דיבה

       

       

      נטוס:      אחרי שהוא ילך, נשאר עם בנט וליברמן והצדיק מכולם אריה דרעי. מדינת אהבתי, חלום. לארוז מזוודות

      ואני חשבתי שכחברים תציעו לי דווקא משהו שמעודד ולא מייאש עוד יותר. מה שנקרא, יש לי דרישות. חג שמח ושנה אחרת

       

       

      ..

        30/12/16 12:19:

      צטט: ד. צמרת 2016-12-30 07:08:30

      חצי מדינה צורכת סמים והחצי השני צורך וואטסאפ ורק החרדים ממשיכים לצרוך דפי גמרא.....
      סמי הזיה בעיקר, תשמע צריך איכשהו ליפות את המציאות...מגניב
        30/12/16 12:17:

      צטט: שולה63 2016-12-30 07:05:50

      באמת עצוב
      ועוד איך, תודה, שולה
        30/12/16 12:16:

      צטט: גלית א' 2016-12-30 01:17:20

      יפה כתבת.

      החטא הקדמון הוא שכל העולם החדש והיפה הזה של אחרי מלחה"ע השנייה קם וצמח רק בעולם הראשון, תוך המשך הניצול, הביזה והביזוי של מדינות העולם השלישי (מהו העולם השני, אגב?). היום אנחנו משלמים על כך בנהרות של פליטים מאפריקה בעיקר, ממדינות שהמערב המליך בהן רודנים והללו התהפכו עליו והחלו טובחים בבני עמם. עמים שנותרו בפיגור התפתחותי בגלל החמדנות של העולם המערבי ושל התאגידים וכשמתרגש עליהם אסון טבע - וזה קורה תכופות - אין להם הכלים והממון להשתקם ממנו.

      ואצלנו  - כל כך הרבה תקוות תולים ראשי הימין בטראמפ. ואני, קטונתי מלהתנבא, אבל יש לי הרגשה שהוא לא מתכוון לרקוד לפי החליל של ביבי ואולי דווקא הוא יהיה זה שיכפה על ישראל ויתורים.

      תודה גלית ובייחוד שהרחבת בענין ההגירה והקולוניאליזם, ברור שאירופה השתלטנית, הנצלנית  והכובשת של פעם אחראית לטרגדיה של נהרות הפליטים, וטראמפ הוא חלק מההאלהה של הקפיטליזם הקיצון, של עולם התאגידים  עוד.

      גם אני ממש לא בטוחה שמדניותו תהיה תואמת מדיניות ישראל.

        30/12/16 12:07:

      צטט: life3 2016-12-30 10:29:48

      חזרתה של שפת האנחנו והם. השינאה והרס המוניטין של האחר. שלטון הרשת. כן את זה אני מבין. אבל לא הייתי איתך כל הדרך. נפרדנו כשביצעת את המעבר החד לפוליטיקה הישראלית - שטחים - התנחלויות - ביבי- טראמפ וכו'. לא הקבלה מתבקשת טבעית כהנגדה לתקווה למחר טוב יותר.
      תודה, טוב שהיינו יחד מחצית הדרך וטוב שנשארנו חברים למרות אי ההסכמה. חג שמח

       

        30/12/16 11:30:

      חשה כמוך ומצטרפת לטון הקודר ולמשמעות הטראגית של תיאור המתרחש.

        30/12/16 10:29:
      חזרתה של שפת האנחנו והם. השינאה והרס המוניטין של האחר. שלטון הרשת. כן את זה אני מבין. אבל לא הייתי איתך כל הדרך. נפרדנו כשביצעת את המעבר החד לפוליטיקה הישראלית - שטחים - התנחלויות - ביבי- טראמפ וכו'. לא הקבלה מתבקשת טבעית כהנגדה לתקווה למחר טוב יותר.
        30/12/16 07:24:

       

       

      ברוטוס:   העולם מאבד את זה. הקפיטליזם החזירי משתף פעולה עם הממשל התאגידי וגונבותנו. כעת חשדות לשוחד של הביבי המכהן כראשממשלה שלנו, ואני מציע לך להעצמת והעמקת הייאוש לקרוא את מה שכותב עליו עו"ד דוד לוי - כאן - שעדיום לא נתבע תביעת דיבה

       

       

      נטוס:      אחרי שהוא ילך, נשאר עם בנט וליברמן והצדיק מכולם אריה דרעי. מדינת אהבתי, חלום. לארוז מזוודות

       

       

      ..

        30/12/16 07:08:
      חצי מדינה צורכת סמים והחצי השני צורך וואטסאפ ורק החרדים ממשיכים לצרוך דפי גמרא.....
        30/12/16 07:05:
      באמת עצוב
        30/12/16 01:17:

      יפה כתבת.

      החטא הקדמון הוא שכל העולם החדש והיפה הזה של אחרי מלחה"ע השנייה קם וצמח רק בעולם הראשון, תוך המשך הניצול, הביזה והביזוי של מדינות העולם השלישי (מהו העולם השני, אגב?). היום אנחנו משלמים על כך בנהרות של פליטים מאפריקה בעיקר, ממדינות שהמערב המליך בהן רודנים והללו התהפכו עליו והחלו טובחים בבני עמם. עמים שנותרו בפיגור התפתחותי בגלל החמדנות של העולם המערבי ושל התאגידים וכשמתרגש עליהם אסון טבע - וזה קורה תכופות - אין להם הכלים והממון להשתקם ממנו.

      ואצלנו  - כל כך הרבה תקוות תולים ראשי הימין בטראמפ. ואני, קטונתי מלהתנבא, אבל יש לי הרגשה שהוא לא מתכוון לרקוד לפי החליל של ביבי ואולי דווקא הוא יהיה זה שיכפה על ישראל ויתורים.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין