מדוע קיצורי-דרך משפטיים נפוצים דווקא בפסיקת מזונות?

כאחד האדם, גם מבין השופטים יש שמתפתים ללכת בדרכי קיצור אל ההכרעה, מבלי להתעכב על ההנמקה. מטבען של דרכי קיצור, שהמתהלך בהן יעשה כן שפוף ראש, ויש בהן מתוחכמות ועקלקלות שלא תתגלינה במבט ראשון, אך בהחלט גם כאלה שאינן משום מלאכת מחשבת. המשפטן נתקל לא אחת בכאלה: "לטענת המתנגד, היה יותר משמח לסייע בטיפול באמו הקשישה, אלמלא היה הדבר מנוגד לתפיסתו הניהילסטית, לאורח חייו האקזיסנטציאליסטי ולרגישותו לנפטלין. טענה זו לא נסתרה". וכיו"ב...

התופעה בולטת בתיקי מזונות קטינים; דרך קיצור מוכרת אחת היא הקביעה כי "בנסיבות העניין יש להותיר על כנם את המזונות הזמניים (שנפסקו כשהילד נגמל מטיטולים) ולהפכם למזונות קבועים (הילד חוגג בקרוב בר-מצווה...)". דרך קיצור אחרת היא "חור התולעת", הקיצור האולטימטיבי שכורך דיון ומסקנה יחדיו במשפט בודד: "בפסיקת הסכום האמור נלקחו בחשבון הכנסות הצדדים ורכושם, הפרשי ההשתכרות, האחריות ההורית, חלוקת זמני השהייה, צרכי הקטינים, גילם, מינם, דתם וחיבתם למתוקים".

פסיקת מזונות קטינים – פיתוי רב לקיצורי דרך;

אחת הסיבות לשגשוג התופעה של העדר הנמקה בתיקי מזונות נטועה בעבר, שכן עד לפני עשור לערך, אכן לא נדרשו בתי המשפט לנמק חיובו של אב במלוא מזונות ילדיו לפי צרכיהם, בהתעלם מהכנסות האם ומחלוקת זמני השהייה – שכן זה היה הדין המצוי, והדיון התרכז בגובה צרכי הקטינים. כיום הפסיקה המקובלת בדיני מזונות קטינים מכירה למצער בפרמטרים נוספים הרלוונטיים לשיעור המזונות, הנתונים כידוע במחלוקת עמוקה. הוא הדין גם ביחס של ערכאות הערעור לתופעה, אשר לרוב נמנעת מהתערבות בשיקול דעתו הרחב של בית המשפט לענייני משפחה, גם אם חטא בהעדר נימוק של ממש.

כבוד השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוא יוצא מן הכלל, ולמן מינויו לערכאת הערעור מקפיד להקפיד על חובת ההנמקה. שני קיצורי דרך קלאסיים הונחו על שולחנו וגישתו רחוקה מלהכיל.

במסגרת תביעה ובקשה למזונות זמניים, עבור שני ילדים בני 8 ו-12, טענה האם כי משתכרת סך של 13,000 ₪ בעוד האב משתכר "עשרות אלפי שקלים לחודש בממוצע, לכל הפחות". כבוד השופטת שפרה גליק קבעה כי הואיל והאב לא הגיש "הרצאת פרטים" (עוד טופס מיותר הנטוע בעבר), אזי "אני יכולה לקבל את גרסת האם". לפיכך חויב האב במזונות ומדור בסך 7,000 ₪. כבודה הוסיפה כי "הסכום שנקבתי לעיל הביא בחשבון גם את שהות הקטינים אצל אביהם המשיב". האב הזדעק כי הגיש גם הגיש הרצאת פרטים, וצדק, ועלה ממנה כי משתכר סך של כ-14,000 ₪. כבודה התנצלה, אך קבעה באותה נשימה כי מהרצאת הפרטים עולה כי "אכן למבקש הכנסות גבוהות כפי שטענה האם בתביעתה" (כזכור, "עשרות אלפי שקלים לחודש בממוצע, לכל הפחות"). לפיכך "בנסיבות אלה, פסיקת המזונות הזמניים תישאר בעינה חרף ההנמקה השונה".

שלב המזונות הזמניים הוא מועד לפורענות; הטעם לכך היא ההלכה כי בשלב זה בית המשפט אינו נדרש להיכנס בעובי הקורה ולדקדק בראיות, כי אם לפסוק מזונות זמניים, לרוב על דרך האומדן ולשם שמירה על המצב הקיים. זירה זו מביאה לעיתים לפריקת עול מצד היושב בדין.

כבוד השופט שוחט סבור כי המקרה חריג מספיק להצדיק את התערבותו "נוכח העדר הנמקה מספקת". כבודו אינו "קונה" את קיצור הדרך לפיו סכום המזונות "הביא בחשבון גם את שהות הקטינים אצל אביהם". ביהמ"ש ציין אמנם כי הביא בחשבון, "אך לא נתן כל הסבר כיצד בא הדבר לידי ביטוי בסכום שפסק". כבודו סבור עוד כי "לא ברור" כיצד הסיק ביהמ"ש מהרצאת הפרטים כי הכנסות האב גבוהות "כפי שטענה האם בתביעתה", שעה ששם ייחסה לאב הכנסות "בסדר גודל למעלה מכפול". האם טענה בפני המחוזי כי לאב להכנסות עליהן לא הצהיר, המגיעות לסך 30,000 ₪ מידי חודש, ועוד טענה כי נושאת בעול גדול יותר בגידול הילדים. כבודו השיב כי "אף אחד מהנימוקים הללו לא מצא את ביטויו בהחלטת בית המשפט קמא", ואין בכוונתו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת כבודה. לפיכך יוחזר התיק לאחר כבוד לביהמ"ש קמא על מנת שינמק החלטתו (רמ"ש (ת"א) 65279-05-16 ג.ג.מ. נ' ש.ד.מ., מיום 3.11.16).

על קיצור דרך צופה פני עבר;

במקרה אחר, בית המשפט (כבוד השופט ארז שני) אימץ לפסק הדין הסופי את ההחלטה למזונות זמניים, וחייב את האב במזונות שני ילדים בסך 5,450 ₪ (כולל מדור), ובנוסף במחצית ההוצאות המיוחדות לרבות צהרון. אלא שבעוד שהאם כלל לא עבדה בעת פסיקת המזונות הזמניים, בעת פסק הדין הסופי היא עובדת ומשתכרת כ-9,000 ₪. קיצור הדרך הפעם היה ה"קביעה" כי ממילא ההחלטה למזונות זמניים, כבר "לקחה בחשבון פוטנציאל השתכרות של (האם) לאחר שובה לעבודה". על פניה, טענה לגיטימית, אך היא אינה נטועה ביסוד העובדתי. כבוד השופט שוחט תוהה "לאיזה פוטנציאל כיוון בית משפט קמא וכיצד נלקח פוטנציאל זה בחשבון". תמוה עוד כיצד נלקחה בחשבון השתכרות האב כאשר מן הראיות עולה כי לכאורה, האם משתכרת פי 3 ממנו. ועוד מוסיף כבוד השופט שוחט כי אין להתעלם מקצבת הילדים ומענק הלימודים השנתי המשולמים לאם ושווים 510 ₪ מידי חודש.

גם במקרה זה בית המשפט לענייני משפחה אמנם "הזכיר" כי יש לתת משקל להסדרי השהייה הרחבים בין האב לבין הילדים "אלא שבחר שלא ליישם הלכה זו, ברמה כזו או אחרת". טענות האם העולות כעת, בניסיון לספק נימוק לפסק הדין, כי האב אינו שוהה עם הילדים אלא מותיר אותם בידי אמו, כלל לא נטענו בפני בית המשפט קמא, בעוד עדויות האב על סדר יומו עם הקטינים כלל לא נסתרו. בית המשפט המחוזי מקבל אפוא את הערעור, מעמיד את שיעור המזונות על סך 4,700 ₪ (כולל מדור), ובנוסף השית על האם 65% מסך הוצאות הצהרון, החוגים ושיעורי העזר (עמ"ש (ת"א) 40404-04-15 ר.ב. נ' א.ב., בפני כבוד השופטים יהודית שבח, שאול שוחט ויונה אטדגי, ניתן ביום 13.9.16).

העדר הנמקה – פגיעה קשה בשני הצדדים;

מבין השורות יש לחדד; אין לטעות ולסבור כי העדר הנמקה פוגע אך בצד שטענותיו נדחו. הפגיעה היא חמורה לא פחות אף בצד הזוכה, הואיל ובשלב הערעור יידרש להתעמת מחדש עם כל טענות הנתבע, שנדחו ללא נימוק, ולהצדיק ולהגן על ההכרעה לטובתו ללא נימוק להיאחז בו. ועוד; לדברי כבוד השופט שוחט, "ההנמקה היא חלק מהותי ובלתי נפרד מכל החלטה או פסק דין. ההנמקה נועדה לסייע לשופט לבחון את טענות הצדדים ולגבש החלטתו, נועדה לאפשר לצדדים להבין את היסודות עליהם עומדת ההחלטה, וכן לאפשר במידה הצורך, לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה". ויהיו שיוסיפו כי ההנמקה היא לפני הכל, מתן כבוד לבעלי הדין העולים לשערי בית המשפט, מי ברצון ומי בכפיה, מצד מי שמונה על ידי הציבור למשרה רמה, חייב באמון הציבור ומוחזק מכספי משלם המיסים.

נ.ב; "שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא" (במדבר רבה, נשא, פרשה יא). ואידך זיל גמור.

ניתן לאתר את פסקי הדין כעת באתר בתי המשפט:

http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/html/piskey_din.htm