0

1 תגובות   יום שבת, 7/1/17, 22:15

''

 

 

 

לפני עשרים שנה עוד כשהייתה בי הרכות התמימות,

החזון ההשראה,

הייתי חולמת בהקיץ,

מציירת ליצנים 

מייחלת לשמחתם

ותוהה האם והאומנם.

תהיתי לעצמי אם גם אני אהיה

כזאת כשאהיה גדולה,

שבורה מצחוק ומהחיים שמחייכת ללא סוף,

האומנם ? יהיה סוף?

והלב יחייך? 

מהמקום שליצנים במהלך השנים,

ליצנים עצובים רשעים מבפנים רצחו שמחתי 

כי הם בעצמם כבויים.

חדר סגור,

חלון לעבר הירוק,

ואני?

אני מביטה איכשהו,

אבל איכשהו,

לרחוק....

דרג את התוכן: