כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    הקופים יכולים למות ! תודה אורנה, ולא תודה ל זאב אלקין !

    3 תגובות   יום שני, 9/1/17, 19:47

    הקופים יכולים למות !  תודה אורנה, ולא תודה ל זאב אלקין !

     

    תודה אורנה, ולא תודה ל זאב אלקין Zeev Elkin ולמשרד שלו, שמסרב להעניק עזרה גם  לאחר שהתבקש לעשות זאת על ידי בית המשפט. עושה רושם שאם הצלחנו להציל את הקופים הללו מידיהם האכזריות של הנסיינים, זה הגב הקר של הממשלה הזו שיהרוג אותם. את הכתבה הזו, את המידע שמספרת שמורת הקופים - חיים חדשים לקופי חוות מזור לגבי  המשבר הזה, את כל אלו צריכים להפיץ ועל כל אלה, על כל המידע הזה ועל כל הקופים הללו, צריך לזעוק, להצביע, להאשים ולדרוש פעולה לטובתם.


    אתם אנשים חושבים, יש לכם שם בחזה לב פועם. תשתמשו בו. תכתבו לאלקין, תצעקו ברחוב, תסתכלו להם בעיניים ואל תתנו להם להישכח.


    הקופים יכולים למות הארץ, אורנה רינת (9.1.17)

     

    מאות פעילים הגיעו ביום שישי לפני שבוע לחוות מזור. הם הביאו עמם כטונה וחצי של ירקות ופירות, שכן מאז 1.1 נגמר הכסף בקופת "שמורת הקופים", החברה שקנתה את הקופים מבעלי החווה.


    כ–20 שנה ראינו את קופי מזור בצילומים, שוכבים בפיות פעורים בצעקה קפואה על שולחנות הניסויים, יושבים בכלובים זעירים, גולגלותיהם מנוסרות, בוהים בחלל במבט כבוי. ביום שישי ראינו אותם — את השרידים שנותרו מהם — לראשונה באמת, חיים, מתקבצים ובאים ומסתכלים עלינו בסקרנות. ולא ידענו אם יינתן להם להמשיך לחיות.


    במשך יותר מ–20 שנה אישרה מדינת ישראל סחר פרטי בקופי מזור לצורכי ניסויים. ב–2013 החליטה להפסיק זאת. בחוות מזור נותרו 1,250 קופים, וענת רפואה, מובילת המאבק למען הקופים, פנתה בעזרת יובל רון לאביו עמוס רון, שהקים את חברת "שמורת הקופים". זו גייסה את עדי גיל, שתרם שני מיליון דולר לפדייתם. מאז פנתה החברה, המממנת את הטיפול בקופים זה שנתיים, אינספור פעמים למשרד להגנת הסביבה כדי לקדם פתרון לקופים, אך לא נענתה.


    ב–5 בדצמבר נערך בבג"ץ דיון בעתירה שהגישו עורכי הדין ידין עילם ושגיא אגמון, בשם "שמורת הקופים", נגד המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים. החברה דרשה מהמדינה לקבל אחריות על הקופים (ולטווח ארוך לקלוט אותם במקלט הקופים בבן שמן), והסבירה כי הכסף בקרן שהעמיד גיל אזל, וכי גם תוקף החוזה על השטח שבו נמצאים הקופים פג. תגובת המדינה, באמצעות עו"ד רועי שויקה, שייצג את השר להגנת הסביבה זאב אלקין, היתה, שאם לעותרת לא היה כסף לממן את אחזקת הקופים, היא לא היתה צריכה לקנות אותם. השופטים לא חלקו על כך, אך הדגישו כי עתה יש לדאוג לקופים.


    אבל אם הצדק הוא פקטור בדיון, האם לא צריכה לעלות בו סוגיית האחריות המוסרית של המדינה על הקופים, מעצם העובדה שהיא זו שאישרה את כליאתם במזור ואת שליחתם לניסויים? גם אם עשתה זאת מתוך הנחה שמוצדק להקריבם, האם לאחר שהחליטה כי אין להקריבם עוד, מותר לה להפקירם למותם? שהרי זה מה שהיה קורה לו היו העותרים מאמצים את תביעתו של עו"ד שויקה (בשם המדינה) ולא קונים את הקופים.


    האם ראתה "המדינה" את המקומות שאליהם שלחה את הקופים? את תינוקות הקופים נצמדים אלה לאלה בכלובי המתכת הזעירים? את הגור שעפעפיו נתפרו והוא נרדם כשלחיו צמודה לשק ישן, וידיו הקטנות מחבקות אותו? קור נורא, בדידות מצמיתה, ובעיקר העדר גמור של רחמים, שולטים במקומות האלה.


    הקופים הללו, שעונו בכל העינויים שאפשר להעלות על הדעת (כן, גם אם נניח שלצורכי המין האנושי — עדיין, הם עונו), הוגדרו על ידי מדענים כבעלי תודעה עצמית ויכולת לאמפתיה. הנחת המוצא של חלק מהניסויים בהם היתה, שהם סובלים מדיכאון ומטראומות מאותן סיבות שבעטיין בני אדם סובלים מהתופעות הללו. וכדי להוכיח את זה הוחלט לבנות להם גיהנום: להמית אותם לאט לאט, לשמוט מתחתיהם כל אחיזה בעולם ולנתח בדקדקנות את אימת האובדן, שעיוותה את פניהם למה שאצל תינוקות אנושיים היינו קוראים בכי.

     

    כל זה כונה מדע. פטמות של אמהות כוסו והן סוממו, וגוריהן תועדו צועקים ומטלטלים אותן בייאוש, והאמהות מנסות לחבקם ונופלות, והגורים מרימים פנים מבועתים ומסתכלים בתחינה שמאלה וימינה, אבל שם ישבו האנשים שגרמו לזה ורשמו איך הם נשברים.


    ואכן הוכח (לא שזה היה מפתיע), שהמנגנונים הנפשיים שלהם דומים במהותם לאלה האנושיים, ובאותו היבט הנחשב ליקר ביותר בעיני בני אדם, והוא למעשה הקריטריון העמוק לטיעון בעד שוויון ביניהם: קיומה של נפש, שאובדנו של מה שחשוב לה יכול לגבור על יצר ההישרדות.


    "העותרים", שהמדינה טוענת כי לא היו צריכים לפדות את הקופים אם לא היה להם מספיק כסף, פדו אותם כי המדינה, שהיתה צריכה לעשות זאת, לא עשתה את הדבר. ועכשיו היא עוד טוענת שגם אחרים לא היו צריכים לעשות זאת. כי לחיי הקופים יש ערך בעיניה רק אם אפשר להקריב אותם לצרכינו; אז למורכבות הנפשית שלהם, להיותם מסוגלים לאהוב ולסבול מדיכאון ומבדידות יש ערך, כי הם הופכים את הניסויים בהם לכדאיים. אבל כל הרגשות הללו אין להם שום ערך כשלעצמם בעיני המדינה אם הם לא יכולים להביא לנו תועלת. והרי כמובן שזוהי בגידה ברגשות האלה עצמם וזלזול מוחלט בערכם.


    כחודש לאחר אותו דיון בבג"ץ, שבו הבטיחה המדינה לבסוף לשופטים, באי־רצון, לחפש פתרון לקופים — שָבוּ נציגי המשרד להגנת הסביבה והתנערו, בפגישתם עם נציגי "שמורת הקופים", מאחריותם.

    ביום חמישי האחרון הגישה "שמורת הקופים" בקשה לדיון בהול בבג"ץ. מבחינת העותרת ומבחינת הקופים, כתבה, כלו כל הקצים.


    כמה טרגית העובדה, שהקופים האלה ,שסבלו כל כך מידי בני אדם אף שלא עשו מעודם רע לאיש, ושאנשים נלחמו למענם עשרות שנים — מחכים עכשיו, כפי שחיכו שנים, שוב למותם.

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/17 13:34:
      המשרד להגנת הסביבה!!! רגע, הגנת הסביבה... ה...ג...נ...ת...ה..ס....ב..י..ב...ה, מה בדיוק תפקידם. אולי צריך להזכיר להם יותר ויותר. כתבה חשובה, הלוואי שישתנה המצב. (לצערי אין לי כוכב לתת אך מגיע בהחלט, יישר כח על הכתבה ועל האכפתיות).
        10/1/17 19:53:

       

       

      ברוטוס:   לחשוב כמה קופים ניתן היה להציל ולכמה זמן מתקציב שוחד הסיגרים והשמפניות של ביבי


       

      נטוס:      כל הכבוד לכם על המאבק הצודק הזה, אל תוותרו. בתקציב החוגים של התנחלות בשומרון ניתן להציל את הקופים, שהם יותר נחמדים מהרבה בני אדם

       

       

      ..

        10/1/17 13:20:
      נושא חשוב. והמדינה וספציפית המשרד להגנת הסביבה צריכים לעשות את המעשה הראוי , האנושי. זה פשוט.