כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    מועדון קרב

    0 תגובות   יום שלישי, 10/1/17, 09:32

     

    אחרי שנים רבות יצרתי קשר עם מישהו מהכיתה. 

     

    אתה בא כדורגל חמש על חמש בפארק הירקון? תבוא, יהיה כיף.

     

    אני לא בכושר.

     

    אנחנו בטטות.

     

    לא רוצה להעליב, אבל אני לא בנוי להתמודד עם קשוחים.

     

    איזה קשוחים בראש שלך, זה עורכי דין חנונים, פקידים בהסתדרות, עובדי ציבור. גם בעבודה בקושי זזים, אז על המגרש?

     

    באתי.

     

    התחיל דווקא בסדר, אבל אחרי עשר שניות נפלה לי שן והרגשתי את העין זזה מהמקום. מרפק בפרצוף ללא אישור נוטריון.

     

    ההוא מהכיתה הניד אצבע לשלילה:

     

    לא, לא, לא, אנחנו לא מרשים עקירת שיניים ו/או עיניים ו/או כל חלק מגופו של הקורבן ללא אישור מראש וחתימה על טופס בידי נוטריון ו/או.

     

    קורבן? אמרת קורבן?

     

    אתה יכול להיות רגוע, הקפיץ בן כיתתי לשעבר את הכדור.

     

    אחרי רבע שעה התקשרתי לבן דוד שלי מהשייטת:

     

    יש לך ציוד?

     

    שוב? נאנח הבן דוד, לא הספיק לך הפעם ההיא מהכדורת?

     

    אבל כבר השתילו לי בחזרה את המוח שעף מהפגיעה, התחננתי. פעם אחרונה, בחיאת.

     

    לא נראה לי שהניתוח הצליח, מלמל בן דודי.

     

    שתקתי כי אני צריך אותו.

     

    טוב, אראה מה אני יכול לעשות.

     

    התאפקתי מלנשק אותו. בסוף נזכרתי שאני לא יכול כי הוא בשייטת ואני באמבולנס.

     

    אחרי חצי שנה חזרתי למגרש. החבר'ה שמחו:

     

    בוא, גבר.

     

    אחי, מה נשמע?

     

    זרקתי את הקביים הצידה, הידקתי את התחבושת על העין שנשארה לי ועליתי לשחק.

     

    בדקה הראשונה עקפתי את המגן הימני של הקבוצה היריבה בתרגיל מחוכם שכלל הטעיה ושימוש ברימון יד. הוא הגיב בצרור מכוון היטב לאחורי.

     

    פאול! צעקתי לפני שנפלתי.

     

    טוב, טוב, יא בכיין, כדור שלך, השיב.

     

    הפרמדיק מהאמבולנס כבר הכיר אותי:

     

    ביטוח פרמיום, יא מנוול, סינן. אתה מפריע לנו לטפל בזקנים, חולים, נכים, ילדים בהריון, כל זה.

     

    התעלמתי ממנו. יש לי כוח איפוק מרשים כשצריך. חוץ מזה, נגמרה לי התחמושת.

     

    כשהחלמתי שבתי לפארק הירקון, מלווה בטייסת מסוקי אפאצ'י בחימוש מלא. ההוא נתן לי צ'יף והמשחק התחיל.

     

    התחלנו כדרור משעמם וממושך כמו הגיהינום אבל אחרי שש שניות נתתי לטייסת אור ירוק והכתישה החלה. מסתבר שלא לקחתי בחשבון את כל האופציות.

     

    מאיפה זה? שאלתי בדרך לאמבולנס.

     

    יש לי בן דוד באמריקה, ענה ההוא, הוא עשה לי טובה קטנה. ביקשתי ממנו להקפיץ את הצי השישי ולשלוח כמה טילי שיוט, בקטנה.

     

    איך?

     

    הוא נתן לי באשראי. עוד שבוע הבן שלו בא עם "תגלית" והבטחתי לו אירוח ספשל.

     

    למה תותחים למה?

     

    מבחן גברות. תבין, אנחנו לא ערסים. אין לנו שטיחי חזה או נהמות בבונים. כולנו מסורסים. אז איך נוכיח גבריות?

     

    אה.

     

    אחרי האשפוז עברתי לדוקים עם הבנות שלי. משום מה אני תמיד מנצח. ככה זה כשיש הרתעה גרעינית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין