יש בני זוג רבים, אשר נישאים בנישואין אזרחיים במדינת ישראל. אך מהם נישואין אזרחיים? האם הם מוכרים במדינת ישראל? כבר בתחילת המאמר נעיר, כי במדינת ישראל אין אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים, אך ניתן להינשא במדינה זרה ולאחר מכן לחזור ארצה ולהירשם כנשואים במשרד הפנים. אך אפשרות זו מעלה לא מעט שאלות משפטיות ובירוקרטיות. בכל אלו, נדון במאמר שלהלן.

כיצד ניתן להתחתן רשמית במדינת ישראל?
נישואין וגירושין בישראל נערכים על פי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כך קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. דהיינו: נישואין וגירושין ייערכו על פי "דין תורה". המשמעות היא, שבני זוג במדינת ישראל יכולים להינשא בהתאם להוראות הדין הדתי-אישי שחל עליהם. כך גם לגבי בני דתות שונות (כגון: מוסלמים, נוצרים ודרוזים). באשר לבני דתות שונות בישראל, חל חוק הנקרא "דבר המלך במועצתו לארץ ישראל", המהווה דבר חקיקה מימי המנדט הבריטי. חוק זה מקנה לעדות הדתיות בישראל את הסמכות לעסוק באופן בלעדי בשפיטה בענייני "אישות". 

המסקנה היא, כי בני זוג יהודים יכולים להינשא בישראל לפי הדין הדתי. אך מכיוון שהדין הדתי הוא ה"קובע" באשר ליכולתם של בני הזוג להינשא, אזי זוגות רבים בארץ אינם יכולים להינשא. לדוגמא: כהן וגרושה (שאסורים לחיתון לפי הדין הדתי), ממזרים, בני זוג מאותו המין ובני זוג בני דתות שונות (למשל, אזרח ישראלי-יהודי ואזרחית ישראלית-נוצרייה אינם יכולים להינשא, משום שלא ניתן לערוך נישואי "תערובת" בהתאם לאף אחת מהדתות הרלוונטיות). 

לאור כל זאת עולה השאלה: מה הפתרון העומד לרשות בני זוג המבקשים להינשא כדין, אך אין ביכולתם לעשות, כן עקב הדין הדתי החל על דיני נישואין וגירושין במדינת ישראל? 

התשובה כדלקמן: בני הזוג יכולים לא להינשא ולחיות יחדיו כידועים בציבור. האפשרות השנייה היא, להינשא (לכאורה) בנישואין אזרחיים, כפי שנסביר בהמשך. 

מהם נישואין אזרחיים?
בישראל אין נישואין אזרחיים, שכן אין שום חוק המאפשר לערוך נישואין אזרחיים. כלומר, כאשר אנו משתמשים במונח "נישואין אזרחיים" במדינת ישראל, אנו מתכוונים לסיטואציה הבאה: בני זוג שהם אזרחים ישראלים, מתחתנים כחוק במדינה זרה ובחזרתם ארצה נרשמים במשרד הפנים בתור זוג נשוי. 

במהלך השנים קבע בית המשפט העליון, כי רישום במשרד הפנים הוא אקט פורמאלי ולא מהותי. לכן, יש לאפשר רישום של זוגות נשואים במרשם של משרד הפנים. בד בבד, במהלך השנים קבע בית המשפט, כי גם זוגות מאותו מין רשאים להינשא במדינה זרה ולהירשם במדינת ישראל בתור זוג נשוי. 

עם זאת, נישואין במדינה זרה צריכים להיערך כחוק במדינה הזרה. כלומר, אם הנישואין שנערכו במדינה זרה אינם מוכרים באותה מדינה, אזי הם לא יוכרו גם במדינת ישראל. כמו כן, לצורך רישום במשרד הפנים, יש להציג תעודת נישואין רשמית. נעיר כי במהלך השנים וגם כיום, זוגות רבים (אזרחי ישראל) עורכים את חתונתם במדינות כגון: צ'כיה, קפריסין וגם קנדה (שבה ניתן גם לערוך נישואין חד מיניים). כמו כן, זוגות רבים נישאים במדינות זרות לא רק בשל חוסר אפשרות להינשא בישראל, אלא גם מסיבות אידאולוגיות. דהיינו: חוסר רצון להינשא בהתאם להוראות הדין הדתי, שבמקרים מסוימים הוא גם ארכאי ופוגעני. 

מה החיסרון בנישואין אזרחיים?
החיסרון האקוטי ביותר בנישואין אזרחיים (דהיינו: בנישואין הנערכים במדינה זרה) הוא: האופן בו ייערכו הגירושין. נסביר: בני זוג שנישאו במדינה זרה ונרשמו במדינת ישראל כנשואים, יצטרכו להתגרש במדינת ישראל בהתאם להוראות הדין הדתי שחל עליהם. במילים אחרות, במידה ומדובר בזוג יהודים ישראלים שנישאו במדינה זרה, אזי הם יאלצו להתגרש בהתאם לדין הדתי, כלומר באמצעות תביעה לבית הדין הרבני. בניגוד לסברה רווחת, נישואין במדינה זרה לא בהכרח "עוקפים" את הדין הדתי החל בישראל, שכן הגירושין במדינת ישראל יערכו על פי הדין הדתי. 

עם זאת, במידה ומדובר בבני זוג שאינם יכולים להינשא במדינת ישראל (כמו בני זוג בני דתות שונות), אזי הגירושין יערכו במסגרת הליך הנקרא "התרת נישואין". מדובר בתביעה, שהסמכות לדון בה מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה. האחרון, לאחר קבלת חוות דעת מבתי הדין הדתיים הרלוונטיים לגבי לכל אחד מבני הזוג, יורה על הפסקת הנישואין. כך שניתן לומר, שנישואין במדינה זרה הם אומנם דבר חיובי, אך בבחינת "אליה וקוץ בה". 

לסיכום:
כאשר אנו משתמשים במונח "נישואין אזרחיים" במדינת ישראל, אנו מתכוונים לנישואין הנערכים במדינה זרה. בני זוג המבקשים להינשא במדינה זרה, רשאים להירשם כנשואים במרשם האוכלוסין של משרד הפנים. מצד שני, במידה ובני הזוג מבקשים להתגרש, אזי יהיה עליהם להתגרש בהתאם להוראות הדין הדתי החל עליהם. אנו ממליצים לערוך בירור עם עו"ד משפחה, כדי לברר את זכויותיכם בכל הנוגע לנישואין במדינה זרה.