כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דוקא בלוג

    למה דוקא - מפני שזאת מילה ישראלית למהדרין והיא הכותרת של הטור הקבוע הראשון שכתבתי.
    למה בלוג - מפני שכל עיתונאי אוהב לאהוב את החרות מעריכה.
    בלוג על תקשורת ופוליטיקה ועל האנשים והנשים שעושים אותן.
    כל הזכויות על תכני "דוקא בלוג" שמורות למחבר.
    ©

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      17/1/17 23:36:
    תודה לבאבא:))
      17/1/17 18:15:
    הוא חייב להסיר מסכות – הוא איננו מאפר. הוא חושף. - מסכימה אתך
      15/1/17 16:55:

    נחמד לראות את מיקי איתן שפעם למד איתי משפטים והיה גם אצלי בבית ואני לא מצליחה להזכר איך קראו לו קודם אבל היו לו מלא שערות זה בטח.

      12/1/17 18:43:
    היה נראה לי שאני אינני מתאימה לכתוב מה שאחרים, ה"בוסים" , רוצים, אלא מה שנראה לי נכון. דוקטור לאה יקרה. חבל. מפני שעיתונאי יכול לכתוב מה שנראה לו נכון. למרבה המזל העיתונאי, הרשת שקוברת לכאורה עיתונות מודפסת - פותחת אפשרויות נוספות לעיתונאי ב-די. אן. איי שלו - שלא לכתוב על פי הוראתו של מישהו. יש תקווה:)
      12/1/17 16:31:
    קראתי והתעמקתי בדבריך אודות העיתונאי. יש לי קשר אישי לנושא. בצעירותי הייתי "עיתונאי צעיר" של עיתון רב- תפוצה (אז). כל מה שכתבתי הודפס כמעט מילה במילה. אבי ז"ל היה מאושר. הוא האמין שזהו תפקיד הולם עבורי. עם סיום ביה"ס התיכון והיציאה לצבא, עוד כתבתי באתרים צבאיים - פנימיים. וכאן החלטתי שזה אינו מקצוע עבורי. האכזבה בבית היתה כבדה. היה נראה לי שאני אינני מתאימה לכתוב מה שאחרים, ה"בוסים" , רוצים, אלא מה שנראה לי נכון. נטשתי איפוא את הכתיבה העיתונאית והחלפתי אותה לכתיבה מחקרית. כאן היה ה"בוס" המאטריה הנחקרת ואיתו הסתדרתי היטב.זה היה כמובן מזמן, אבל דבריך העלו בקרבי את ההתלבטויות בימים ההם.
    0

    למכור או לא למכור? (את עצמך)

    5 תגובות   יום חמישי, 12/1/17, 08:48

    או - חומת ברזל בין עיתונאי מקצועי לבין שדלני לחץ פוליטי? כן, זה אפשרי

     

    ''

     

    האם גם במציאות התעסוקתית נטולת הביטחון במקצועות התקשורת יכול עיתונאי פעיל בזירה הפוליטית לשמור על נאמנות מלאה לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות ולמלא את תפקידו ללא הטיה וקבלת תכתיב מלמעלה?

    על פי ניסיוני הצנוע – הוא אכן יכול. יש מחיר – אך ניתן למזערו ואף לעמוד בו.

    7 כללי הישרדות בשטח לוחמה ותחרות.

    1. אל תנסה לאותת לבעל הבית שאתה מבין אותו, את מצוקתו, את גחמותיו, את רמזיו. המחיר נסבל: לא תהיה במעגל הפנימי מאד הסובב אותו.

    2. אל תאותת למקורות שלך שאתה נושא את עיניך לנחיתה רכה בלשכתם כדובר או כיועץ תקשורת. דיל שכזה באשר לעתיד של מעבר מעיתונות לדוברות ויחסי ציבור אפשרי בעודך כותב על המקור, מפרגן לו, מבצע עימו שורת עיסקות נמשכת של סיקור אוהב.

    3. בקרב הבלתי פוסק עם אלה שיאמרו לך כי אין עיתונות אובייקטיבית והיא מטבע ברייתה מוטה – ואם כבר מוטה אז מדוע לא לטובת אנשי שלומנו - אמור לבעלי המסר כך:

    נכון, כולנו מגיעים אל המקצוע החיוני כל כך לשמירת הדמוקרטיה כשאנו נושאים מטען אישי. אך מאמץ מודע להביא את כל הקולות בהגינות ובאחריות הוא חלק מחובתו של עיתונאי מדווח. ציווי מקצועי ראשון במעלה. קל יותר לכתוב מהבטן. חובה להתאמץ יותר.

    4. אל תצטרף לשורות הדור הצעיר במפלגה. אל תכשיר את הקרקע אך ורק כדי לבצע נחיתת פתע שאינה מפתיעה איש ברשימת מועמדים זאת או אחרת לכנסת. רוצה להיות חבר כנסת – זה מבורך. תתאפק עד תום הגילגול העיתונאי בחייך.

    5. ייצר חיסון מפני עיסוי אגו. ראש הממשלה/שר הביטחון/יו"ר הכנסת או ראש האופוזציה הזמין אותך לשיחה בבית קפה ירושלמי? סיפר לך שלפעמים כשמנצחים השמים הם הגבול? אל תתרגש. היום אתה מבוקש. מחר פחות. התנודות החדות בשווי במניות הקידום בבורסה הפוליטית מפתיעות לעיתים אפילו את הפוליטיקאים עצמם.

    6. אל תוותר על מאמץ להבין מקרוב את האדם שאתה מסקר בסביבתך הפוליטית – גם במערכת שלך. לחפש את התשובה לשאלה מה מניע אותו.  להבין את מרכיביה של מנהיגות. היכולת לומר – לא. היכולת לנוע נגד הזרם. היכולת לשרוד גם בכפור נטול הטבות וקידום.

    7. נכון שאין בחינות רישוי והסמכה למקצוע העיתונות. לא כעורך הדין – עיתונאי נושא במקצוע חפשי יותר. אך גם כבעריכת דין, עיתונאי נושא עימו צופן תכונות וערכת אופי המייחדת אותו באשר להתאמתו ליעד בו בחר. הוא חייב להסיר מסכות – הוא איננו מאפר. הוא חושף. 

    אין לך את זה? - בחר ביחסי ציבור. 

     

    בצילום למעלה: בפתח חדר ועדת החוץ והבטחון - אני עם מסוקר ערכי שלא הלך תמיד בתלם: מיכאל איתן. 

    ועוד על מה שיש לי לומר בנושא הזה - ב"ערב חדש" 

    דרג את התוכן: