חברי מוני כתב על פרשת השבוע "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", בפרשתנו ספר בראשית מגיע לסיומו. הסיפור של בריאת העולם ושל התפתחות העם היהודי ממשפחה אחת לאורך כמה דורות עם התמדה ועקשנות של האבות והאימהות הגדולים שלנו, מגיע כעת לסיומו. זה מעלה שוב את השאלה שמציג רש"י בפירושו לתחילת ספר בראשית: מדוע התורה, שהיא בעיקרה ספר של מצוות והלכות, לכאורה, טורחת לספק לנו תיאור מפורט של הבריאה וממשיכה אחריה בסיפור המשפחתי? למה הידע האנקדוטי הזה, לכאורה, על חייהם של אבותינו, צריך להיות חלק מהתורה הנצחית? ואיך הוא משפיע על הקיום של העם היהודי בכל הדורות?  בספר בראשית יש שני מסרים עיקריים והם: הראשון, הוא המסר הברור, המשפחה וחשיבותה. התורה, בכוונה תחילה ובפרוטרוט, מתארת לנו כמה קשה להקים ולתחזק משפחה מלוכדת. כל אחד מהדורות שמתוארים בספר בראשית, מקין והבל ועד יוסף ואחיו, עסוק במשימה הקשה ולעתים קורעת הלב של בניית משפחה. בחומש בראשית אין יחסים משפחתיים ללא מהמורות או בעיות. יריבות בין אחים, אלימות, תכונות אישיות שונות, סכסוכים בין בני זוג ובתוך המשפחה – כל אלה הם חלק מהסיפור התנכ"י בספר בראשית. התורה אינה מצנזרת את סיפוריה ואינה נמנעת מלהתעמת עם החולשות והשגיאות של בני האדם. ההתמדה בבניית המשפחה למרות כל האכזבות שכרוכות בכך היא הסיבה לספר בראשית. זה דפוס התנהגות של אבותינו המנחה ומדריך גם אתנו כצאצאים שלהם גם בדורנו. המסר השני הוא: חז"ל מכנים את ספר בראשית בשם ספר הישר. חז"ל מכנים את אבותינו אברהם, יצחק, ויעקב בשם ישרים ולא צדיקים וצריך הסבר לדבר. ידוע שבבית שני למרות שהיו צדיקים חסידים ועמלי תורה נחרב הבית בגלל שלא היו ישרים בינם לבין עצמם, אלא היה בניהם שנאת חינם וחשדו אחת בשני, צדיקים כאלו שאין בהם ישרות, ה' אינו סובל, לעומת זאת אבותינו אברהם יצחק ויעקב אפשר ללמוד מהם מה היא ישרות אפילו בהתנהגות עם עמי הארץ וקל וחומר עם בני עמם. אלו שתי המסרים העיקריים של ספר בראשית שהתורה רצתה ללמדנו.