כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    פעמיים יפן

    47 תגובות   יום שלישי, 17/1/17, 16:29

    לברוח מפה?

    כן, לברוח! אבל לאן?

    ליפן, לברוח ליפן!

     

    פעמיים הייתי ביפן, בשנת 1998 ולפני שבוע.

    בפעם הראשונה, עיקרו של הביקור היה בטוקיו, שם התגורר אז בני. הוספנו גם סיורים בסביבה, מעין כוכב טוקיו, גם לקיוטו הגענו. עד הנסיעה  הזו היה המזרח הרחוק ויפן בתוכו עולם שמעבר להרי החושך, עולם שלא ידעו אבותי, גם אני לא ידעתי. מעטים נסעו אז ליפן, ד"ר גוגל לא היה, ואת שיעורי הבית עשיתי בעזרת מדריך מישלין - האורים והתומים של הנסיעות של פעם.

    יפן נשארה תעלומה, ככל שקראתי יותר, הבנתי שאני לא מבינה, לא את התרבות ולא את האנשים, יכולתי לקלוט את יפן בקלישאות בלבד.

     

    גם אחרי הביקור נשארה יפן קופסה נעולה, שנפתחה לרגע. הצצתי פנימה, ראיתי את היופי, את הצבעוניות, את האסטטיקה. טעמתי את האוכל היפני והקוריאני, ואף שהיו זרים לחיכי, היו טעימים וקלים להפליא, לכי תדעי, למה, אולי בגלל החומרים  הטריים,  אולי בגלל צורת הבישול, צורת הישיבה בארוחה.

    ראיתי המוני יפנים שונים ממני במראֶה, זרים לי , ואני ודאי זרה להם, מתקשה ליצור קשר בלי לדעת את שפתם, ובלי שתהיה לנו איזו שפת משותפת שתתווך, הרוב ברחוב לא דבר אנגלית.

     

    באחד הערבים הלכתי לתיאטרון נו (NOH) עם הירושי, היפני היחיד שהכרתי בטוקיו, שידע אנגלית. את ד"ר הירושי הכרתי קודם לכן בביתם של חברים בניו יורק. ד"ר הירושי, חוקר ומדען, התגורר אז בניו יורק ובטוקיו לסירוגין, והיה אדיב דיו להזמין אותי לתיאטרון ולארוחה.

     

    המחזה הוצג בשתי גרסאות. גרסה לייט, שנמשכה כשעתיים ואותו מחזה למיטיבי צפייה, שאורכו היה ארבע שעות תמימות. ד"ר הירושי רצה להרשים, ובחר בגרסה הארוכה, שכמו כל דבר ביפן של אותם ימים היתה גם יקרה. התכניה, שחולקה בכניסה, היתה כתובה באנגלית עילגת ומשובשת.  בקושי הבנתי על מה ידובר שם על הבמה.

     

    כחצי שעה הייתי מרותקת למראה פְני המסכה של השחקנים המתחלפים, לבגדיהם, לקולותיהם. קלטתי מתי כעסו ומתי בכו, מתי התעצבו ומתי אהבו או צחקו, הערצתי את היפנים, את אמנותם, את מקצועיותו של תיאטרון הנו, את המימיקה, שעברה מבעד למסכות, את התלבושות, התנועה המדויקת. אבל ריבונו של עולם, מה יכולתי לעשות אחר כך בזמן שנותר.

    בגלל הכפור בחוץ, האולם היה מחומם יתר על המידה. אף יפני לא זז, לא שינה את תנוחת הישיבה ולא הוציא מלה. אף שהתביישתי, זזתי בכסא, שלבתי רגליים, התגרדתי, הסתרתי את הפיהוקים. עשיתי מדיטציה בעיניים פקוחות, הגנבתי מבטים לעברו של ד"ר הירושי, לראות איך הוא עומד בזה, אבל הזמן, יימח שמו, זחל.


    ''

     

    למעלה, "טמורה" (TAMURA) ריקוד רוח הרפאים, בתיאטרון נו

     

    אחר כך בארוחה, שאלתי את המלווה שלי, אם היה לו חשק לצאת באמצע. כן, ענה בכנות. ולמה לא יצאת. לא יכולתי, ענה, אף אחד לא יצא. וכך הגיב ד"ר הירושי, חוקר ומדען, שבלה שנים בניו יורק.

     

    אני זוכרת גם את הדרך לתיאטרון. מבנה התיאטרון, מרובע ופשוט, ניצב בתוך פארק. כדי להגיע אליו, צריך היה ללכת ברגל כשלושה קילומטרים, משני צידי הדרך תלו פנסים אדומים יפיפיים, כאלו שראיתי אחר כך בסרטים, ב"קיסר האחרון" למשל. היה קר מאד, וירד שלג מהול בגשם.

     

    כמובן שבקרתי גם במקדשים, ניצבתי לרגלי פסלי בודהה ענקיים, התפעמתי מהגנים, ממיקומה של כל אבן, כל חלוק נחל, מהמוני המבקרים בירידים שליד המקדשים, מהקימונו שבהן  נעטפו חלק מהנשים, מעצים שהלבינו מהמשאלות שנתלו עליהם, מהר פוג'י, שכמו קוסם, פעם הסתתר ופעם נגלה בנוף הפתוח.

    אבל הביקור הראשון הזה, החוויר לעומת יפן, שלפני כמה ימים.

     

    סביב מקדש, שאת שמו לא עלה על דעתי לזכור, התרחש יריד ענק, מרוב גודל לא יכולתי להקיף אותו במבט. המקדש היה יפה פי אלף מאלו שראיתי בביקור הראשון. הצבעים היו מובהקים יותר, מתומצתים. צרופי הצבעים יצרו צבעוניות אחרת, נדמה, שלא ראיתי כמותה.

    שחקנים לבושים קימונו בגוונים של אדום בוער, משתנֶה, רקדו בתנועות של מלאכים על במה מוגבהת, ואף על פי כן ניצבת בגובה העיניים לצלילי מוזיקה שלא היתה יפנית\מונוטונית לאזניי, אלא קלאסית, שמימית, מלטפת אוזניים.

    הצבע החולי, ששלט במרחב העצום, התלכד איפשהו באופק עם שמים כחולים, המקדשים הפזורים היו חלונות ענק לנוף. היה יופי בכול, היה סדר, היתה הרמוניה, היתה אסטטיקה של המאייסטרים הגדולים.

    פתאום כהה הכל, החשיך. הרהב נעלם. טוקיו או לא טוקיו. חשכה שחורה\ירוקה, אבל מוארת דיה כדי שאפשר יהיה לראות את הפרטים, שלטה במרחב. אפשר היה לראות את גורדי השחקים, להבחין בכניסות המפוארות לבתים, ללכת לאיבוד ברחובות שלא נגמרים.

     

    אז הלכתי לאיבוד.

     

    נעלמה החברה שהייתי אתה, לשוא צעקתי, קראתי בשמה.

    גיליתי שאין לי גרוש, ששכחתי לקחת את כרטיסי האשראי, שחושך, שפחד, ששומם, שדומם, שאני לבד. גבר זר, איים עלי בנוכחותו הקרובה, אישיר אליו מבט, אסתכל לו בעיניים, אבריח אותו, חשבתי, קיוויתי.

     

    חזרתי למציאות מיובשת, צמאה, נדהמת, עורגת אל המראה שנעלם.

     

    לא, לא לקחתי סמי הזיה, אין לי מושג מה גרם לי להזות את שהזיתי, אבל הביקור הראשון שלי ביפן התגמד פתאום, יפן ההזויה היתה מרהיבה ויפה שבעתיים מיפן שהכרתי. לא הייתי צריכה לטוס שעות ארוכות, לא נאלצתי לעבור בדיקות בטחון, לחכות למזוודה במסוע, להמתין בשדות תעופה. לא הוצאתי גרוש.

     

    אני ממליצה על בריחה ליפן, בעיקר על זו השנייה, הנעלמת, זו שבממלכת החשך.

    ולעצמי, בימים אלו אני רוצה לא לראות את הנעשה בארץ, עדיף להזות.


    ''

    למעלה, על תיאטרון הנו באנגלית

     

    כתבה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/1/17 19:54:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2017-01-21 11:47:10

      ליפן צריך להגיע בראש פתוח ולשכוח כל מה שאנחנו מכירים על העולם המערבי.

      ממש מסכימה אתך, צריך, אם כי הראש עושה מה שבא לו, והלב ודאי

       

        21/1/17 19:52:

      צטט: רונית אברהם 2017-01-20 21:18:02

      קראתי בנשימה עצורה, מרתק. שמחה שלא הלכת באמת לאיבוד...ושותפה לדאגה שלך על מה שקורה אצלנו.
      תודה רבה רונית, כן הלכתי לאיבוד, לא באמת, ואולי הכי באמת. לא יודעת.

       

      ליפן צריך להגיע בראש פתוח ולשכוח כל מה שאנחנו מכירים על העולם המערבי.

        20/1/17 21:18:
      קראתי בנשימה עצורה, מרתק. שמחה שלא הלכת באמת לאיבוד...ושותפה לדאגה שלך על מה שקורה אצלנו.
        20/1/17 17:52:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2017-01-20 13:23:57

      יפה לך , בעצימת עיניים להגיע לתרבות אחרת. אהבתי את הסוויץ' מעולם פסטולי לעולם לא ידוע
      תודה רבה, אני אהבתי את המעבר גם כן

       

        20/1/17 17:51:

      צטט: באבא יאגה 2017-01-20 17:48:57

      צטט: SofiaYakin 2017-01-20 08:15:47

      צטט: כורך דברים 2017-01-19 21:58:33

      היפנים לא מחייכים. לכן הם משתמשים במסיכה מחייכת :)
      יש גם כזו בין שאר מסכות ההבעה. לי כמו הרבה תופעות שם, לא ברור ענין המסכה, ולא העמקתי לחקור, חוץ מלהכניס את התופעה להגדרת פולחן מיתי.

       

       

        20/1/17 17:48:

      צטט: SofiaYakin 2017-01-20 08:15:47

      צטט: כורך דברים 2017-01-19 21:58:33

      היפנים לא מחייכים. לכן הם משתמשים במסיכה מחייכת :)

       

        20/1/17 13:23:
      יפה לך , בעצימת עיניים להגיע לתרבות אחרת. אהבתי את הסוויץ' מעולם פסטולי לעולם לא ידוע
        20/1/17 08:15:

      צטט: כורך דברים 2017-01-19 21:58:33

      היפנים לא מחייכים. לכן הם משתמשים במסיכה מחייכת :)
        19/1/17 22:24:

      צטט: כורך דברים 2017-01-19 21:58:33

      היפנים לא מחייכים.
      אהה, כמעט נכון, זה מין חיוך עצור, קצת מבויש, מתנצל משהו

       

        19/1/17 21:58:
      היפנים לא מחייכים.
        19/1/17 15:36:

      צטט: תום1203 2017-01-18 23:38:56

      בראבו!! (ועם הדמיון הסופר מפותח שלך, דמייני גם כמה שריקות עידוד, כנהוג לעתים בסוף הצגה מוצלחת במיוחד). מאד נהניתי לקרוא! האם אפשר, וזה לא ייחשב לי לחוצפה, לבקש שתזמיני אותי לביקור נוסף כזה, השני, הזול, הנפלא?
      קודם כל תודה רבה, לביקור השני, אין צורך בהזמנה שלי, תעצום עיניים ותעוף, אני מסכימה
        18/1/17 23:38:
      בראבו!! (ועם הדמיון הסופר מפותח שלך, דמייני גם כמה שריקות עידוד, כנהוג לעתים בסוף הצגה מוצלחת במיוחד). מאד נהניתי לקרוא! האם אפשר, וזה לא ייחשב לי לחוצפה, לבקש שתזמיני אותי לביקור נוסף כזה, השני, הזול, הנפלא?
        18/1/17 22:33:

      צטט: --()-- 2017-01-18 20:24:33

      לא הייתי מעולם ביפן ואני ממש ממש רוצה להיות. זה בהחלט אחד המקומות הראשונים שהייתי רוצה לנשום מקצה לקצה. לספוג מהאסטטיקה. בינתיים אני מבקרת ביפן שבדמיון.
      מקווה שתגיעי, שווה גם לדמיין

       

        18/1/17 22:32:

      צטט: שחר י 2017-01-18 17:32:36

      יפן !!! המקום המדהים ביותר שהייתי בו (והייתי פה ושם בכמה מקומות). אם יש מקום שאני רוצה לחזור אליו זה יפן. אולי אכתוב פעם על יפן של הטיול שלי (שבועות אחרי הטיול העולם שלי השתנה לבלי הכר...)
      כתוב, על כך, שחר, יהיה מעניין לקרוא. מקווה שתגיע שוב ליפן, ושהעולם שלך רק ישתנה לטובה

       

        18/1/17 22:28:

      צטט: שולה ניסים 2017-01-18 17:02:12

      הייתי ביפן שנת 1990. מדינה מעניינת ושונה.
      כן, גם אני חוויתי זאת

       

        18/1/17 22:27:

      צטט: גילהסטחי 2017-01-18 15:35:18

      לברוח ליפן, לפחות שם ההזיות מרהיבות יותר. תודה על ריח מרחוק שהבאת לנו.
      ההזיה היתה  דווקא  פה, אבל על שם - אני יודעת שזה מסובך! תודה רבה, גילה

       

        18/1/17 22:25:

      צטט: דוקטורלאה 2017-01-18 12:00:51

      אני מבקשת להודות לך על הטיול ליפן, על התיאטרון וכל שאר הפרטים שהבאת. לא הייתי בארץ זו ולא אהיה. נהניתי מאד לראות תרבות אחרת, לא מוכרת. הבינותי הייטב מה היקשה עליך לשבת בשעת ההמחזה כל כך הרבה שעות, ללא תזוזה. "תרבות" - היא מושג רב-משמעויות. מבלי להכירו בפועל אנו מתקשים להבינו ולקבלו. תמשיכי לטייל ולהינות, ואם תדווחי - גם אני אהנה ....

      תודה רבה, "תרבות" - היא מושג רב-משמעויות. מבלי להכירו בפועל אנו מתקשים להבינו ולקבלו." - נכון מאד, הפעם לא ממש נסעתי, אבל דיווחתי.מגניב

       

        18/1/17 22:23:

      צטט: א ח א ב 2017-01-18 11:17:59

      חווייה ביפנית. זמן יפן :)
      משהו כזה, או זמן פנימה

       

        18/1/17 22:22:

      צטט: rossini 2017-01-18 09:48:47

      צטט: באבא יאגה 2017-01-18 09:00:18

      צטט: rossini 2017-01-18 06:14:59

      אין עליך בתאור חוויות.

      נהנאתי תוך כדי לימוד...

      ממה שהספקתי להתרשם מהידיעות המוגבלת על הציביליזציה הזו,

      זה שהיפנים הם הגרמנים של מזרח הרחוק.

      תודה רבה, לגבי יפנים כמו גרמנים - כן ולא, ודאי לא בכל מה שקשור לאסטטיקה חזותית! ציור, תיאטרון, לבוש, תפאורה, עיצוב פנים, צבעוניות, צרוף צבעים, סרטים, בקיצור, כל מה שנראה!

      המוזיקה גם כן שונה לגמרי, לא יכולתי להקשיב לה לאורך זמן

       

      זה מאוד ברור לי.

      אולי היתי צריך לדייק.

      כוונתי היתה בעיקר לתכונות אופי של היפנים.

      משמעת, חריצות, סבלנות, נימוסים וכו'

      כן, נדמה לי שזה נכון, אבל לי הכל הרגיש אחר ומוזר

       

        18/1/17 20:24:
      לא הייתי מעולם ביפן ואני ממש ממש רוצה להיות. זה בהחלט אחד המקומות הראשונים שהייתי רוצה לנשום מקצה לקצה. לספוג מהאסטטיקה. בינתיים אני מבקרת ביפן שבדמיון.
        18/1/17 17:32:
      יפן !!! המקום המדהים ביותר שהייתי בו (והייתי פה ושם בכמה מקומות). אם יש מקום שאני רוצה לחזור אליו זה יפן. אולי אכתוב פעם על יפן של הטיול שלי (שבועות אחרי הטיול העולם שלי השתנה לבלי הכר...)
        18/1/17 17:02:
      הייתי ביפן שנת 1990. מדינה מעניינת ושונה.
        18/1/17 15:35:
      לברוח ליפן, לפחות שם ההזיות מרהיבות יותר. תודה על ריח מרחוק שהבאת לנו.
        18/1/17 12:00:
      אני מבקשת להודות לך על הטיול ליפן, על התיאטרון וכל שאר הפרטים שהבאת. לא הייתי בארץ זו ולא אהיה. נהניתי מאד לראות תרבות אחרת, לא מוכרת. הבינותי הייטב מה היקשה עליך לשבת בשעת ההמחזה כל כך הרבה שעות, ללא תזוזה. "תרבות" - היא מושג רב-משמעויות. מבלי להכירו בפועל אנו מתקשים להבינו ולקבלו. תמשיכי לטייל ולהינות, ואם תדווחי - גם אני אהנה ....
        18/1/17 11:17:
      חווייה ביפנית. זמן יפן :)
        18/1/17 09:48:

      צטט: באבא יאגה 2017-01-18 09:00:18

      צטט: rossini 2017-01-18 06:14:59

      אין עליך בתאור חוויות.

      נהנאתי תוך כדי לימוד...

      ממה שהספקתי להתרשם מהידיעות המוגבלת על הציביליזציה הזו,

      זה שהיפנים הם הגרמנים של מזרח הרחוק.

      תודה רבה, לגבי יפנים כמו גרמנים - כן ולא, ודאי לא בכל מה שקשור לאסטטיקה חזותית! ציור, תיאטרון, לבוש, תפאורה, עיצוב פנים, צבעוניות, צרוף צבעים, סרטים, בקיצור, כל מה שנראה!

      המוזיקה גם כן שונה לגמרי, לא יכולתי להקשיב לה לאורך זמן

       

      זה מאוד ברור לי.

      אולי היתי צריך לדייק.

      כוונתי היתה בעיקר לתכונות אופי של היפנים.

      משמעת, חריצות, סבלנות, נימוסים וכו'

        18/1/17 09:00:

      צטט: שולה63 2017-01-18 06:23:01

      מענין מאד.עוד לא ביקרתי ביפן
      תודה, מעניין שם 

       

        18/1/17 09:00:

      צטט: rossini 2017-01-18 06:14:59

      אין עליך בתאור חוויות.

      נהנאתי תוך כדי לימוד...

      ממה שהספקתי להתרשם מהידיעות המוגבלת על הציביליזציה הזו,

      זה שהיפנים הם הגרמנים של מזרח הרחוק.

      תודה רבה, לגבי יפנים כמו גרמנים - כן ולא, ודאי לא בכל מה שקשור לאסטטיקה חזותית! ציור, תיאטרון, לבוש, תפאורה, עיצוב פנים, צבעוניות, צרוף צבעים, סרטים, בקיצור, כל מה שנראה!

      המוזיקה גם כן שונה לגמרי, לא יכולתי להקשיב לה לאורך זמן

        18/1/17 08:55:

      צטט: התרנגול 2017-01-18 01:17:33

      למדתי על תיאטרון הקבוקי היפני. כשהזדמן לי לראות הצגה, יכולתי להבין ולהשתתף בחוויה. הצגת קבוקי יכולה לארוך יום שלם. אנשים באים כמו לפיקניק. הכל מחולק לפרקים עוקבים, משלבים בהצגה הרבה דברים, ומי שמתמצא נהנה. למעשה, מי שלא מיומן שהאזנה למוסיקה אמנותית (קלאסית), לא יכול ליהנות ממוצרט, גם אם נדמה לו שהוא מזהה את "המנגינה" בהתחלה. עכשיו את צריכה יפן בפעם השלישית.
      מסכימה לגמרי, אילו הייתי לומדת קודם ורואה הצגות ביוטיוב שלא היה אז, הייתי שורדת. כן אני צריכה עוד ועוד יפן!

       

        18/1/17 08:54:

      צטט: עמנב 2017-01-18 00:17:45

      כתיבתך מעולה, כתמיד! כל טוב, עמוס.
      תודה רבה, עמוס, טוב שאתה חוזר על זה, זה תמיד מחזק

       

        18/1/17 06:23:
      מענין מאד.עוד לא ביקרתי ביפן
        18/1/17 06:14:

      אין עליך בתאור חוויות.

      נהנאתי תוך כדי לימוד...

      ממה שהספקתי להתרשם מהידיעות המוגבלת על הציביליזציה הזו,

      זה שהיפנים הם הגרמנים של מזרח הרחוק.

        18/1/17 01:17:
      למדתי על תיאטרון הקבוקי היפני. כשהזדמן לי לראות הצגה, יכולתי להבין ולהשתתף בחוויה. הצגת קבוקי יכולה לארוך יום שלם. אנשים באים כמו לפיקניק. הכל מחולק לפרקים עוקבים, משלבים בהצגה הרבה דברים, ומי שמתמצא נהנה. למעשה, מי שלא מיומן שהאזנה למוסיקה אמנותית (קלאסית), לא יכול ליהנות ממוצרט, גם אם נדמה לו שהוא מזהה את "המנגינה" בהתחלה. עכשיו את צריכה יפן בפעם השלישית.
        18/1/17 00:17:
      כתיבתך מעולה, כתמיד! כל טוב, עמוס.
        17/1/17 22:56:

      צטט: איציק אביב 2017-01-17 22:43:57

      מרתק.
      ,תודה רבה, איציק
        17/1/17 22:43:
      מרתק.
        17/1/17 21:20:

      צטט: הקשתית 2017-01-17 20:07:06

      יופי של טיול מלא בחוויות , עשית חשק לברוח ליפן ועוד בזיל הזול . שמחה שנהנית באבא
      כדאי לך, תודה רבה
        17/1/17 21:18:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-01-17 19:51:07

      תודה על הפוסט הנהיר וכתוב כמותחן, אני "דפקא" ממש לא בענין...
      של הזיות את מתכוונת?

       

        17/1/17 21:18:

      צטט: bonbonyetta 2017-01-17 19:19:54

      *

      אהבתי איך את מתארת את המעבר מיפן הצבעונית החזותית המוארת ליפן שירדה עליה פתאום חשכה הקמת מאיימת ולא מוכרת.

      אכן סביבה וארץ זרה, יכולה להיות גם כך וגם כך. ואנו כתיירים שוכחים לפעמים שמה שנגלה לנו זה רק המלמעלה, האור והזוהר, שזה באמת הרי לא הכל.

      אני לא יכולה לאהוב את יפן ואת היפנים לגמרי, ולא את התרבות הזו, את מתארת לעצמך מדוע. 

      הצד הזה באופי ובתרבות וההתנהגות היפנית שהם סגורים מאד, אינם זזים מקודים מקובלים, ממה שמקובל ונהוג, אצלם זה "יהרג ובל יעבור", והעיסוק בציד לוויתנים כמקור הכנסה ראשי ואכזרי כל כך, כל זה אינו מתיר ממש להכיר אותם, או לאהוב את מה שכן רואים אצלם.

       

      בית הדין בהאג אוסר על יפן לצוד לווייתנים

      Image result for ‫ציד לוויתנים ביפן‬‎

       

      קשה להבין אותם, אבל כשהם יוצאים מהשורה, הם ממש אחרים

        17/1/17 21:15:

      צטט: ד. צמרת 2017-01-17 18:25:30

      נהנתי להכיר את תיאטרון הנו (ערך קבוע בתשבצים). כנראה היפנים בולעים איזה כדור שלוותון לפני הצגה שכזו ארבע שעות לשבת בחושך. לו היית נכנסת לשיעור ביפנית שהעברתי היית לומדת 50 מילים תוך שש דקות http://cafe.themarker.com/post/3357295/
      כן אתה צודק, אלא שלא קראתי אז את הפוסטים שלך, חבל

       

        17/1/17 20:07:
      יופי של טיול מלא בחוויות , עשית חשק לברוח ליפן ועוד בזיל הזול . שמחה שנהנית באבא
      תודה על הפוסט הנהיר וכתוב כמותחן, אני "דפקא" ממש לא בענין...
        17/1/17 19:19:

      *

      אהבתי איך את מתארת את המעבר מיפן הצבעונית החזותית המוארת ליפן שירדה עליה פתאום חשכה הקמת מאיימת ולא מוכרת.

      אכן סביבה וארץ זרה, יכולה להיות גם כך וגם כך. ואנו כתיירים שוכחים לפעמים שמה שנגלה לנו זה רק המלמעלה, האור והזוהר, שזה באמת הרי לא הכל.

      אני לא יכולה לאהוב את יפן ואת היפנים לגמרי, ולא את התרבות הזו, את מתארת לעצמך מדוע. 

      הצד הזה באופי ובתרבות וההתנהגות היפנית שהם סגורים מאד, אינם זזים מקודים מקובלים, ממה שמקובל ונהוג, אצלם זה "יהרג ובל יעבור", והעיסוק בציד לוויתנים כמקור הכנסה ראשי ואכזרי כל כך, כל זה אינו מתיר ממש להכיר אותם, או לאהוב את מה שכן רואים אצלם.

       

      בית הדין בהאג אוסר על יפן לצוד לווייתנים

      Image result for ‫ציד לוויתנים ביפן‬‎

        17/1/17 18:25:
      נהנתי להכיר את תיאטרון הנו (ערך קבוע בתשבצים). כנראה היפנים בולעים איזה כדור שלוותון לפני הצגה שכזו ארבע שעות לשבת בחושך. לו היית נכנסת לשיעור ביפנית שהעברתי היית לומדת 50 מילים תוך שש דקות http://cafe.themarker.com/post/3357295/
        17/1/17 18:06:
      קריאה מרתקת. תודה.
        17/1/17 17:45:

       

       

      ברוטוס:   גם אם תעצמי עיניים כשתפקחי אותן הקיסר והקיסרית מקיסריה יהיו מול עיניך

       

       

      נטוס:      הלוואי שיניחו לו חרב סמוראים בחדר ויצאו החוצה. אה, הוא כל כך אוהב את עצמו ואין לו כבוד, לא יקרה כלום


       

      ..


      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין