| רציתי לספר לכם שתשעה מיליון זה לא מספר טלפון של חברת ביטוח או הברקה של קופירייטר מוכשר. רציתי לבשר לכם שתשעה מיליון הוא בסה"כ מספר שמשקף את עלות אחזקתם בחיים של 300 חולי סרטן המעי הגס במשך חודש ימים . תסכימו איתי שזה לא יותר מדי. קראתי הבוקר בהארץ מאמר מרתק פרי עטה של מירב ארלוזורוב על מערכת הבריאות בבריטניה שבחישוב אקטואר קר קובעת את גורלם של אזרחיה מי לחיים ומי לסבל או למות ביסורים. על זה יש לי לומר: נכון שיש להם מלכה והמון נימוס בריטי מאופק אבל ברוך הוא וברוך שמו שלא עשני בריטי! ובחזרה אלינו: אני בטוח שתסכימו איתי שזה לא יותר מדי למדינה שרוכשת מטוס קרב אחד במאה מיליון דולר ועל כמה וכמה כשאגלה לכם שמדובר בסכום קטן בהרבה: 900,000 ₪ בלבד. והנה החישוב: נכון להיום , פברואר 2008 חיים בישראל רק 300 איש ואישה שחולים בסרטן המעי הגס ורובם זקוקים לתרופת ההרביטקס שעלותה היא כ-30,000 ₪ לחודש ומכפלתם קטנה ממיליון שקל לחודש. רוצים לדעת כמה תעלה לנו אחזקתם של 300 הנשמות הללו בחים למשך שנה אחת תמימה? פחות מ-11 מיליון ₪. לפיכך אני בטוח שכל אחד מאיתנו היה מסכים שמדינת ישראל תשא בעול הכספי הזה שלא לדבר על אלה מאיתנו שיש להם קרובים או חברים שנמנים חלילה על נבחרת חסרת מזל זו. ,תאמרו: אבל חברי וועדת סל התרופות החליטו אחרת ומי אנחנו שנערער על החלטתם. אז יש לי חדשות עבורכם ! מגיע לנו דין וחשבון על שיקולי הוועדה ועל נתונים חדשים שמסתירים מאיתנו שכן אף אחד מאיתנו אינו יודע כמה כסף משלמות קופות החולים ליצרניות התרופות עבורן. אנחנו רק יודעים כמה הן עולות לנו. האם סל התרופות תפקידו לממן את רווחי קופות החולים. האם הקופות מדווחות למשרד הבריאות או לוועדה לכמה מהחולים ש"זכאים" לתרופות הללו אכן רושמים אותן? מגיע לנו לקבל את כל הנתונים הללו וכמובן שגם לראשי משרד הבריאות והאוצר. קצת קשה להאמין שבתחילת המאה העשרים ואחת במדינת ישראל אנשים עדיין מתים משום שהמדינה אינה מוכנה לממן מתקציבה את כל התרופות שמצילות חים. לא יתכן שבמדינת ישראל אנשים ימשיכו למות בשל החלטות שרירותיות של פקידים ושל חשבונאים שסבורים שלא כדאי להציל את החולים הקשים ואת החולים הכרוניים משיקולים תקציביים. שאלתם פעם את עצמכם מדוע קופות החולים רבות בניהן כמה פעמים בשנה על דמי החבר של המבוטחים הקשישים? מדוע הן נאבקות על העברתם מקופה לקופה? הרי לכאורה הם חולים יותר ועולים יותר כסף למבטחים. האמת היא שזה נכון במידה מסוימת אבל משתלם מאוד מסיבה אחרות שלא כאן המקום לפרטן. בכל מקרה, אנו שומעים מדי בוקר וקוראים בעיתונים על מקרים שבהם מתלוננים המבוטחים הקשישים שקופות החולים נמנעות מלרשום להם את התרופות היקרות ואת אלה שמשפרות את איכות החיים שלהם גם כאשר אותן התרופות נמצאות בסל . הן יקרות מדי ויש גבול לכמות הכספים שהקופות מוכנות לשלם עבור לקוחותיהם המבוגרים. שימותו ויעזבו אותנו בשקט. לא כך? אבי גנאוריופי של תקשורת גם בבריאות |