כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של יצחק שויגר

    0

    פקורינו

    5 תגובות   יום שני, 23/1/17, 09:14

    במשך שנים רבות, בכל פעם שאנו מבקרים באיטליה, אשתי דואגת לקנות גלגל של פקורינו, הלא היא גבינת הכבשים המהוללת  האיטלקית. בעיקר היא אוהבת פקורינו אלאטוסקנה ואולם גם אם תגיש לה פקורינו אלארומאנה, גם אותה היא תכרסם בתאווה.  אין דבר האהוב עליה יותר, מאשר לשבת על כוס יין אדום, על צלחת פסטה מהבילה,  עליה טפטפה קצת שמן זית, קצת תבלינים טוסקניים ומגרדת עליהם את הפקורינו. ביס מכאן ושלוק מכאן והיא מרגישה בגן עדן.  לכן היה ברור לי שבנסיעתנו האחרונה לאיטליה בהזדמנות הראשונה כשהיא תראה את הגלגל האהוב עליה, שהיא מיד תסתער עליו . וכך היה. בנסיעתנו האחרונה לאומבריה עם חבורת חברים עשינו פיקניק איטלקי במשק אצל מארח חביב. בעוד כל חברי הקבוצה עסוקים בבליסת מגשי הסנדוויצ'ים עם הנקניק והגבינה והיין שהוגשו לנו  בפיקניק המשותף ולוגמים מן היין, חמקה אשתי לחנות הסמוכה ויצא משם ושללה בידה. את הגליל הכנסתי למקרר שבחדר, לאחר שהוצאתי משם את כל הבקבוקים שהיו בבר. בבוקר, הייתה המנקה מוציאה את הגבינה ומחזירה את הבקבוקים ואני מחזיר בערב. וכך הגענו ליום הנסיעה.  כיוון שאשתי כרגיל, נוסעת במזוודות עמוסות והקניות מוסיפות עוד כהנה ולאחר שגם את מעט המקום במזוודה שלי היא מילאה בחפציה ,לא נשאר מקום לפקורינו וכך, יצאנו את המלון כשבידי שקית נייר ובתוכה הפקורינו. "שרק לא יעשו לנו בעיות בטיסה." היא אומרת. "גם עודף משקל  וגם גבינה בידיים, יכולות להיות בעייתיות." יש לאשתי איזה פחד קמאי, מעודף המשקל  הצפוי בטיסה. לפני כל נסיעה ובטרם הכניסה לנמל תעופה כולשהוא, היא ממלמלת פרקי תהלים וחוזרת מספר אין סופי של מנטרה שלמדה בהודו שמסיחה דעתם של עובדי חברות התעופה וסבליה, שכך הם לא מבחינים בעודף המשקל שהיא מביאה אתה תמיד, ולא מחייבים אותה בתשלום, על מטען נוסף ומיותר. פגישתה הראשונית עם עובדי נמל תעופה בכל מקום  בעולם תמיד מלוות בחששות על אובר וואיט ואם הצלחנו לעבור בלי לשלם, שמחה גדולה אופפת אותה. כשבאנו לשדה ועמדנו בתור לצ'ק אין ,עמדה אשתי במתח והורתה לי להשאיר את הגבינה בשקית ולא לשים אותה במזוודה. נכנעתי ונכנסנו לשדה כשאני מחזיק בידי את הגבינה בתוך שקית נייר. אשתי השאירה אותי כמקובל באחד מבתי הקפה והלכה לבלות בחנויות הדיוטי פרי כדי לבזבז את שארית הפנסיה שלנו ולדאוג לרווחתם של יצרני הסמרטוטים האיטלקים. אני שותה קפה, אוכל עוגת קרמשניט או טירמיסו שאני מרשה לעצמי לאכול בכל פעם כשאני לבד, ואשתי לא מקפידה איתי, וגם לא צועקת עלי כשהיא חוזרת עמוסה בשקיות וברגשי אשמה. זאת המשמעות של דיוטי פרי היא עושה את ה"דיוטי." שלה ואני את "הפרי"שלי , לאכול עוגות משמינות. וכך היה. אחרי הקפה נצרכתי לנקבי ומה לעשות, ללכת עם הגבינה לשירותים ? לא נאה.  להשאיר עם מישהו,  עם מי? אני לא מכיר אף אחד. אני מביט סביב ומבחין בפרצוף מוכר, ישראלי על פי לבושו ושמתי לב שהוא מביט בי כל הזמן. אני עושה לו תרגיל. אני קם, לאחר ששילמתי עבור הקפה והעוגה והולך לאחד הדוכנים,  ואני רואה שהוא עוקב אחרי.  מקרה, אני חושב . או אולי הוא בלש מהמכס או מהמשטרה. אולי הוא חושד שהגבינה שהברחתי חייבת במכס ואולי היא חומר נפץ פלסטי בנוי בצורת גליל של גבינה, זה בכל זאת משהו לא קטן ושוקל קילו וחצי. אני הולך לדוכן אחר והוא אחרי והלחץ בשלפוחית מתחיל לתת אותותיו. אין בריריה. כמו שנאמר במערבונים:

    A MAN GOT TO DO WHAT HE GOT TO DO. אני הולך להשתין והאיש אחרי. אני נכנס והוא נשאר בחוץ . אני עומד במשתנה פותח את הריצ'רץ' מוציא את השנורקל. השקית לידי, על יד הרגל. פתאום באמצע ההנאה, אני מבחין ביד שמשתחלת מאחורי, והופה,  השקית נעלמת. מה לעשות, אני לא יכול להפסיק באמצע. עד שאני מצליח להתחיל, אז עכשיו להפסיק? וזה גם משפריץ! אני מביט לכיוון היציאה אין איש. גמרתי להשתין. אבל וחפוי ראש יצאתי החוצה. היד שראיתי, הייתה עם סוודר כחול וגם האיש ההוא לובש סוודר כחול אבל הוא לא יחידי. רבים לובשים סוודר כחול, מה לעשות? אני מביט סביב והאיש איננו. התחלתי להסתובב בכל החנויות והאיש איננו. ומי יודע, אם בכלל זה הוא שגנב את השקית? בין לבין, חזרה אשתי. "איפה הגבינה היא שואלת?"  "גנבו לי." אני עונה.   "מי גנב, מה גנב? אתה עובד עלי. "אני מספר לה את מה שקרה והיא מתחילה להתרגז . וכשזה קורה, אתה לא רוצה להיות לידה. בכל זאת אישה דעתנית נמרצת ועורכת דין בעלת ניסיון. "אני מתקשרת למנהל נמל התעופה או למשטרה, "  היא אומרת. "ומה תגידי לו, שגנבו לבעלך גלגל של גבינה? בזמן שהוא השתין בשירותים?. אף איטלקי לא ישמע לך.  מי נכנס עם גבינה לשירותים עם גינה ועוד עם פקורינו שזאת גבינת כבשים ריחנית ורגישה מאין כמוה, ומה את רוצה שהיא תקבל ריח של שתן? אני כבר רואה איך המנהל צועק עליך ועוד מבייש אותך."  אחרי שגמרנו לצעוק אחד על השני. הצעתי לה. בואי נלך לחנויות ונחפש ונקנה גבינה חדשה. הלכנו. המוכרים הנידו ראש. מצטערים, הם אמרו אתה רוצה פקורינו? עכשיו זה כבר לא העונה זה מהחלב של האביב  כי אז הכבשים רועות ואוכלות את העשב הראשון אחרי החורף ולחלבן יש טעם מיוחד, ביחוד לפקורינו של טוסקנה   ואת כל התוצרת אפשר לקנות בתוך חודש ואם לא הספקת, אז אין, וצריך לחכות לשנה הבאה. אבל ונבוך נשרכתי אחרי אשתי לטיסה.  אני עומד בתור למטוס  ולא מאמין למראה עיני האיש שעקב אחרי,  עומד גם הוא בתור, לפני, בכניסה למטוס, אבל אין לו שקית ביד את זאת עם הגבינה שלי.  אני מחליט לשתוק.  הוא נכנס ויושב כמה שורות לפני.  ידעתי שהוא ישראלי אבל לא ידעתי שהוא בטיסה שלנו לארץ .ואני לא בטוח שהוא הגנב ואם הוא עקב אחרי אולי זה בגלל הגבינה? אבל איפה היא?  המטוס עולה לאוויר אני ממתין להוראת הקברניט, להתרת החגורות. אני מתחיל לטייל ומנסה לרחרח אולי אריח את הגבינה ואת מקור הריח ואמצא את הגבינה. ואכן יש ריח של גבינה מהמדף, מעל לאיש בסוודר הכחול.  ואכן אני פותח את המכסה מעל לראשו  של האיש ואני רואה את הגבינה שלי בתוך השקית המקורית. בלי לומר לו מילה אני לוקח את השקית והוא מביט בי בעיניים עצובות. לקחתי את הגבינה וחזרתי למקומי.

    כשיצאנו בשדה התעופה בארץ, הוא המתין לי  בחוץ. "תבין "הוא אומר לי."בכל שנה אני נוסע לטוסקנה לקנות את הגבינה הזאת. אני מכור לגבינה הזאת וליצרן הזה. זה מין אובססיה שרק אם  אתה איטלקי אתה יכול להבין את זה. אני הייתי בחנות במקרה בזמן שאשתך הייתה בחנות והיא קנתה את הגלגל האחרון שהיה בחנות, של היצרן הזה. ואני באתי במיוחד לקנות דווקא את הגבינה הזאת. לא התרגשתי רק קצת התאכזבתי. אבל הייתי בטוח שאמצא במקום אחר. ובכל השבוע הסתובבתי עם אובססיה לא מוסברת ולא מצאתי באף חנות אחרת. זה שיגע אותי . ככה זה כשאתה מתרגל לטעם של גבינה.  אני ממשפחה של איטלקים והטעם המעודן והריח השונה של הגבינה, הוא חשוב לנו. אתה יכול לקנות פקורינו גם במילנו וגם ברומא אבל הגבינה הרומאית היא שונה, יש בה פחות מלח והיא פחות חריפה, זה קשה להסביר. אני לא גנב אבל לא יכולתי לעמוד בריח . רציתי להציע לך למכור לי אותה, אבל התביישתי, ועקבתי אחריך בגלל הריח של הגבינה, לא יכולתי לעמוד בו. כשעמדת בשירותים, לא יכולתי להתאפק. זה היה מין דחף בלתי ניתן לעצירה. וגנבתי ממך. וכל הזמן חשבתי מה לעשות. כשמצאת את הגבינה במדף שמעלי, נעתקו  לי המילים מהפה, מרב בושה ,ולכן לא הגבתי. ראיתי שהיית מרוצה ושתקתי. הבנתי, שלא תעשה מזה עניין."

     אמרתי לו "תשמע, אני רואה שאצלך זה משבר רציני ואתה אומר שיש לך פקורינו אלארומאנה בבית. תבוא אלי מחר בערב, הביתה, תביא  את הגבינה שלך  ונעשה פסטה. נשים בשתי צלחות. על האחת נגרד פקורינו אלארומאנה ועל השנייה נגרד פקורינו אלאטוסקנה ונראה את ההבדל." הוא הסכים מיד. וכך היה.

    למחרת בערב הוא בא אלינו, דווקא איש נחמד. על צלחת  אחת  גירדנו מהטוסקנה ועל הצלחת השנייה גירדנו מהרומאנה. והתחלנו לטעום. " זה כמו יין" הוא אומר. "קודם כל תריח ותפתח את הקולטנים באף. ואחר כך תכניס קצת לפה, תשים מעט פסטה על הלשון ותלחץ את הפסטה לחיך, כדי שבלוטות הטעם יפעלו. ואז תרים את הראש ותהמהם, " גרררררר." ואז תרגיש את הטעם הנפלא, ותראה בעיני רוחך, את המרחבים של טוסקנה ואת הכבשים שמתרוצצות על הגבעות הירוקות ואת הרועים שאורבים להן לעת ערב, כדי לחלוב מתוכן את ריח השדה. אם זה פסטה עם פקורינו אלארומאנה אתה לא מרגיש במרחבי השדה ובגבעות. שם הכבשים נמצאות כל השנה בדיר.  זה אמנם אותו חלב, אבל לא אותו טעם. תנסה," הוא אומר.

     אני עושה כדבריו ומתחיל לגרגר, "גרגרגרגרגרגר," וחולם על טוסקנה ועל הירוק ועל הכבשים. אני מהמהם וחולם מהמהם ומגרגר ....

    .....ואז אשתי מנערת אותי ואומרת לי "מה את מגרגר מתוך שינה, קום כבר, אנחנו צריכים ללכת לארוחת צהרים, עם החבורה של אומבריה.  נאכל קצת אוכל איטלקי שיזכיר לנו את איטליה והטיול הנפלא שהיה לנו."

    לך תסביר לה, שבלי החלום ובלי הדמיון, זה לא אותו דבר.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה. גם אצלי במקרר הדל יחסית שוכנת פקורינו לטובת גירורה על פסטה עתידית, אינשאללה.
        23/1/17 18:05:
      אהבתי את התיאור, אך במיוחד את שורת המחץ בסוף. כל הכבוד!
        23/1/17 15:59:
      נהדר ! כבוד לגבינה
        23/1/17 15:25:
      יופי של פוסט. במיוחד לשעות הצהריים
        23/1/17 09:39:
      ענק ואני כבר היזלתי ריר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחקשויגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין