כותרות TheMarker >
    ';

    מי מחנך לאזרחות בבתי הספר?

    5 תגובות   יום שלישי, 24/1/17, 08:03

    מי שמלמד אזרחות בבתי הספר אלו הם המורים לאזרחות; אבל השאלה החשובה היא – מי מחנך לאזרחות? במאי 2016 יצא לאור ספר האזרחות החדש שעליו אמר משרד החינוך כך: "הספר נועד לטפח בקרב התלמידים יחס מכבד ומחויבות כלפי זכויות האדם בישראל, כלפי עקרונות הדמוקרטיה וערכיה וכלפי זכותו של העם היהודי למדינה יהודית. כמו כן, הוא נועד לחזק את המכנה המשותף לכלל התלמידים במערכת החינוך, שעתידים להיות אזרחים בוגרים במדינה, וכן להעניק להם כלים אשר יסייעו לכל אחת ואחד מהם בפיתוח עמדה אישית באשר לחזונה הרצוי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."


    כל זה טוב ויפה, אבל למשרד החינוך יש שר חינוך: נפתלי בנט שמו. בנט אמנם אישר את פרסום הספר, ש"נועד לטפח בקרב התלמידים יחס מכבד ומחויבות [...] כלפי עקרונות הדמוקרטיה וערכיה", אבל הוא מוביל קו אידאולוגי-ערכי הפוך. בעשור לפטירתו של שר החינוך לשעבר, זבולון המר, כתבה עליו יולי תמיר (גם היא שרת חינוך לשעבר): "דעת הקהל חששה והביעה התנגדות למינוי אדם דתי לתפקיד של שר החינוך והתרבות. עד מהרה הוכיח זבולון המר את גישתו הממלכתית והסיר דאגה מלב רבים". דברי תמיר הם ביטוי מעניין לתהפוכות האדירות שהתחוללו מאז. היום מכהן שר חינוך דתי – זה כבר עניין זניח – ושר חינוך שעמדותיו הן בעלות גוון פשיסטי מובהק על פי הגדרות מילוניות (השקפה לאומנית, גזענית קיצונית הדוגלת במשטר רודני). כנראה שגם זה כבר אינו מרתיע רבים, ואפילו לא אחדים מידידי-לשעבר בתחום החינוך הפרוגרסיבי, שמוכנים לעבוד אתו במשרדו.


    זה הזמן לחזור אל השאלה שבכותרת: מי מחנך לאזרחות במדינת ישראל – המורים או השר? בדרך כלל איננו יודעים מה אומרים המורים לאזרחות בכיתה, מלבד במקרים חריגים כמו אדם ורטה ומנהלים אחדים שהזמינו לבית-ספרם את אנשי "שוברים שתיקה"; אבל דבריו של השר ידועים-גם-ידועים. למשל בעניינו של אלאור אזריה אמר: "אני עוקב אחרי המשפט והגעתי למסקנה הבאה: אזריה, אם יורשע, צריך לקבל חנינה מיידית ולא לשבת יום אחד בכלא. זה המסר שצריך לשלוח". הדברים הללו שודרו בכל אמצעי התקשורת, והגיעו גם לתלמידים; האם התלמידים יושפעו ממוריהם, שספק אם אמרו משהו בעניין זה בכיתה, או מן השר?


    ידוע היטב, גם לתלמידים, שבנט ומפלגתו מבקשים לספח בכפייה את שטחי הגדה המערבית למדינת ישראל בניגוד לרצונם של התושבים הפלסטינים. האם מורי האזרחות יעזו לצאת כנגד העמדה הזאת? בספק רב. גם בית המשפט העליון הוא מושא להתקפות מצד בנט ואנשיו חברי מפלגתו, שאינם בוחלים במילים. סמוטריץ' אמר על החלטת בג"ץ בעניין הרב הראשי של צה"ל: "הרב קרים, פוסק את פסיקותיו ההלכתיות על בסיס ידענותו ולימודיו ההלכתיים. הרב ורק הרב יקבע את עמדתו ההלכתית וכל דרישה לשינוי עמדה הלכתית כתנאי להתמנות לתפקיד זהו בולשביזם שלא ראוי במדינה דמוקרטית. האקטיביזם השחצני והחזירי הזה חייב להיפסק. אם בג"ץ לא ירסן את עצמו נאלץ אנחנו לעשות את זה". בנט לא הוציא אותו משורות מפלגתו וגם לא את הח"כ מוטי יוגב שקרא לעלות עם D9 על בית המשפט העליון.


    הדברים הללו עושים את השאלה מי מחנך את ילדי ישראל לאזרחות – ברורה יותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/3/17 19:25:

      צטט: דודרובנר 2017-03-05 19:20:24

       

       

      כדי ללמוד דמוקרטיה - וכדי לשפר אותה - חייבים להתנסות בה ! 


      רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו. 

      אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת -- יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות -- היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת? 

      העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה -- לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו. 

      כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-69 למדינה! 

      הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.

      ''
       
      Sudbury Valley School School Meeting: https://www.youtube.com/watch?v=jg9lf7wyQRo (3:58)   

        5/3/17 19:20:

      כדי ללמוד דמוקרטיה - וכדי לשפר אותה - חייבים להתנסות בה ! 


      רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו. 

      אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת -- יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות -- היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת? 

      העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה -- לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו. 

      כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-69 למדינה! 

      הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.

      ''
      Sudbury Valley School School Meeting: https://www.youtube.com/watch?v=jg9lf7wyQRo (3:58)   

        27/1/17 13:18:
      עם רוב דברי הביקורת בפוסט הנ"ל אני נוטה להסכים. גם לדעתי, בנט סוטה מהעקרונות שהוא בעצמו נוהג לדבר בשמם. אין ספק, שלבנט (כמו לכל אחד מאיתנו, אזרחי המדינה) יש זכות להביע כל דעה שהוא רוצה. יש ויש לו גם זכות לבקר את הבג"צ (אני בעצמי עושה זאת חדשות לבקרים). כמו-כן, יש לו זכות להיות נגד משפטו של אליאור אזריה (גם אני נגד זה שכל האשם יוטל עליו אישית, משל מדובר באיזה שעיר לעזאזל). אבל, יש כאן אבל אחד גדול. יש הבדל קטן, אך משמעותי ביותר בין הבעת דעה אישית של אדם (כולל עמדתו של שר במשרד ממשלתי), לבין הניסיונות להפוך את הדעה האישית הזו לנורמה כפויה, נורמה של ציות מוחלט לממשלה, נורמות של ביטול כל זכות לביקורת נגד מוסכמות מסויימות (כאשר אותו שר בעצמו לא סתם מבקר, אלא תוקף תרתי משמע) מוסכמות אחרות, כולל מוסכמה ששמה בית המשפט העליון - למדיניות בלתי-מעורערת של השלטון. לאף שר ולאף מנהל או סגן מנהל אין שום זכות לקבוע עבור ההמונים את סוג המצפון והמוסר שעליהם לדבוק בהם. לאף בעל תפקיד (גבוה ככל שיהיה) אין שום זכות לכפות על אנשים אמונה או אי-אמונה בערכים כלשהם. לכן, אף אחד (כולל נפתלי בנט) לא יכפה על תלמידים, על עובדים במפעל כלשהו או על סתם אנשים ברחוב קיום הוראות או פקודות בלתי-מצפוניות. אף אחד אינו רשאי לכפות על שוטר או על חייל לראות בילד שהממונים עליו החליטו שהילד הזה הוא "מחבל"; אף אחד לא יכול לכפות על שוטר או חייל להשתתף בפינוי כוחני ונפשע של אנשים מבתיהם כמו שזה קרה בשבוע שעבר בכפר הבדואי אום אל-חיראן בנגב.
        26/1/17 21:08:
      לאה, אין ספק שאת צודקת בדברי הסיום. עם זאת, ערכים אוניברסליים של שוויון וחירות אינם פטנט של מגזר כזה או אחר בחברה הישראלית. עלינו לשמור עליהם מכל משמר, וזה לא מה שקורה. בעידן טראמפ הדברים משתנים, ואין פלא שהספר "1984" נהפך למבוקש ביותר באמזון. כל טוב, אברהם.
        24/1/17 10:30:
      הבאת בצורה נאותה את העוסקים בהוראת האזרחות , או באחריות להוראה זו, בישראל. דילגת על היושבים בכיתות בתי הספר ולומדים מפי המורים. האם הם עשויים מעור אחד? (כמובן שהכוונה לביתם ולמוצאם). בחברה כל כך מגוונת, קשה לרכז הוראה בעלת גוון אחיד בנושאים השנויים עדיין במחלוקת. כל נושא בתחום האזרחות יכולות להיות לגביו מספר דעות מטעם האחראים להוראתו. העם היהודי היושב בציון אינו עם אחד,אלה שבטים שבטים שעלו מגלויות שונות, פיתחו כאן דעות פוליטיות מגוונות. שנינו לא נזכה לראות כאן עם יהודי מגובש ואחיד.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין