עובר אורח
הכותב הוא עובר אורח.
שאינו מזדהה עם צורה וזמן,
שאינו מזדהה עם גוף והכרה,
שהוא חלק בלתי נפרד מכם
(אתה, את, אתם, הם).
-
המקור לאשר נכתב ומפורסם בבלוג,
אינו נובע מן ההכרה או החושים.
מי אשר יקרא את הכתוב,
יראה אל מעבר למילים
וייפתח לבו לאותו "מעבר"
יצא נישכר.
פוסטים אחרונים
- התקלפות 30/12/18
- כוונות 4/11/18
- סמדהי = אי-תלות 1/9/18
- מה פשר כל זה? 11/7/18
- להגיע לאלהים 14/5/18
- דרכו אל עצמו 1/4/18
פוסטים פופולאריים
-
סמדהי = אי-תלות
1/9/18 | 1189 צפיות
-
עפר ואפר
27/7/16 | 784 צפיות
-
דברים פשוטים
30/6/17 | 1184 צפיות
-
אבן מנסור אל-חלאג' - רואה בעיני רוחו .
9/2/17 | 2011 צפיות
-
אל המעיין
24/1/17 | 1177 צפיות
-
לך מחפש השקט
20/12/16 | 1270 צפיות
-
תלאותיו של אדם
2/2/17 | 1373 צפיות
-
אני רק אני
22/7/17 | 1297 צפיות
-
עשיית מצווה
22/2/17 | 1192 צפיות
-
כאשר יקמלו כל פרחי חלומותיך
8/3/17 | 1341 צפיות
-
החיים במערומיהם
4/12/16 | 1254 צפיות
-
אילן יוחסין
22/5/16 | 929 צפיות
-
השמים בתוכך
10/8/16 | 912 צפיות
-
דו שיח פנימי
11/6/17 | 871 צפיות
-
ככלות הזמנים
1/3/17 | 1286 צפיות
-
מסע
7/6/16 | 1202 צפיות
-
"אני חושב משמע אני קיים", האמנם?
12/9/16 | 2770 צפיות
-
בכוכב הארץ הקשה הדחוס הזה
15/10/16 | 1580 צפיות
אל המעיין
אל המעיין יצאתי עם שחר, אל המעיין שמתי פעמיי, לראות את מימיו הזכים הצלולים, לרחוץ בו פניי ורגליי. הדרך אליו ארוכה וקשה היא כך אמרו "יודעי הדבר" הדרך אליו רבת סכנות היא, אמרו המומחים זה מכבר. אך אני ממשיך בארץ זרה, הדרך נמתחת, הולכת, נמשכת, פעמים עוברי אורח ליווני בדרך, היו שסיפרו על מקומות אחרים, הדרך נמתחת, הולכת, נמשכת, ואני ממשיך בדרכי הקדושה,
כך ממשיך וצועד ממשיך עוד ועוד, הרגליים פוסעות במשעול, מסרבות לחדול וליפול. רגעים יש נדמה אין סיכוי אין מוצא, אומר בי, אמרתי, חזור ואמור, ואני ממשיך בדרכי הקדושה, הולך וצועד וחולפות השנים, כאילו משהו אליהן נרתם.
ופוסעות הרגלים, פוסעות מעצמן, |
תגובות אחרונות
-
~ ~
בתגובה על התקלפות
-
~ ~
בתגובה על כוונות
-
* חיוש *
בתגובה על פריחת הדובדבן
-
~ ~
בתגובה על סמדהי = אי-תלות
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על רוח מדברית
-
יצחק. ב
בתגובה על מה פשר כל זה?
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יצחק היקר.
יפה שוררת על המעיין.
מאד אהבתי את סגנון הכתיבה ואת התוכן.
מעניין, כי בתנ"ך בדרך כלל אנשים מצאו את אושרם ליד מקור מים, כגון:
אליעזר- עבד אברהם , התבונן בשואבות המים ובחר ברבקה בשביל יצחק.
גם משה רבינו מצא את אהבתו במדיין ליד הבאר ונשא לאישה את ציפורה בת יתרו.
יעקב פגש את רחל ליד הבאר.
בברכה
וכל טוב.
אהובה.
יצחק היקר
התמוגגתי לקרוא את שירך
ואותו המעיין נימצא בנישמתנו
* כוכב אהבה וערב טוב
יש לי בשבילך מיליון ונוס קליינטים שחושבים בטעות שהאושר בחיים הוא לשכב עם 72 בתולות. אם מישהו יצליח להרוות את מוחם באושר כפי שאתה מציע אולי יגיעו ימות המשיח.
דוד,
המגיע למעיין הוא המאושר באדם.
ההלאה זה רק להראות את הדרך למי שצמאה נפשו.
למי שרוצה להגיע גם.
ואגב....אני לא מדבר על אגדות,
אני מדבר על החיים האמיתיים, שלי
מעיין הנפש/הנשמה/החיים/מעיין הנצח - דבריך נוגעים ללב
הזכרת לי את השיר "הנני כאן" (מילים חיים חפר)
אני הולך אלייך כל ימי
אני הולך אלייך מסונוור
האבנים פוצעות את כפותי
אבל אני איני מרגיש דבר.
אני חוזר מארץ לא זרועה
מושיט ידי ללטוף את שיערך
הנני כאן, אך כמו יונה פצועה
אני נופל תמיד מול שערך.
הנני כאן, כמו ציפורים חגות
הנני כאן, מביט מן הגגות
הנני כאן, כמו אבן בגדר,
כמו סלע, כמו באר
אני האיש אשר תמיד חוזר, חוזר.
אני חוזר מאלף גילגולים
אני נזיר, בן מלך וקבצן
ובלילות בבכות השועלים
אני חולם וער בך בו בזמן.
אני רואה אותך הרחוקה
כמו נסיכה שבויה במגדלים
בין סורגים יושבת ומחכה
אלוהים, האלוהים גדולים.
הנני כאן...
ואת חיכית, כמו האבנים
וכמו הבור, להלך במדבר
זריחות רכות נשקו אותך פנים
שקיעות כבדות נשקו אותך צוואר.
כך ראיתיך יושבת ומצפה
ובעינייך אור ועצב רב
כך לקחתיך איתי אל החופה
את היחפה עם כתר של זהב.
הנני כאן...
https://www.youtube.com/watch?v=ijPL6Yi8VRM