לאור מה שמפרסם היום אהוד אבריאל ב "הארץ"  מסתבר שהמתנות שביבי קיבל, כפי שמפורסם בעיתונות זה זמן מ"חברים", הם כסף קטן ולא נחשב לעומת מה שאליעזר פישמן לקח בערמה מהבנקים וחילק בין צאצאיו ומשפחותיהם. והכל בכוונה מתוכננת מזה 16 שנים, להגיע לגיל שיבה, להכריז על פשיטת רגל ולחייב את הבנקים ודרכם את כל אזרחי ישראל לשלם עבור חיי המותרות, אפשר לומר אפילו את חיי ההוללות, שאליעזר פישמן ומשפחות כל צאצאיו, לפחות שני דורות אחריו, חיים ויחיו עד שיבה. נכון, לכל ואחד מאתנו אזרחי ישראל זה יעלה ממש קצת, אולי כמה אלפי שקלים, כדי להחזיר את חובותיו שהיום נאמדים בכ-4 מיליארד שקל, סכום לא סופי. ויהיו כאלה שעבורם זה לא נורא; יהיו גם רבים מאד כאלה שיצטרכו למנוע פת לחם מפיהם בגלל מר פישמן ותעלוליו. אבל זה מעורר שאלה לאומית, שהגיע הזמן לתת עליה את הדעת ולהשיב עליה במשאל עם.

האם אזרחי ישראל ימשיכו להתעלם מן הצורך בכתיבת חוקה ולאשרה בבית הנבחרים כי זו שאלה שכולנו מטאטאים מתחת לשטיח מיום קומה של המדינה. במדינה שיש לה חוקה הבנקים לא יוכלו לתת הלוואות ענקיות ללא פיקוח מחמיר על האיש שמבקש אותן.