היו זמנים שהייתי נכנסת לקפה דה מרקר כל יום, כמה פעמים ביום.
הרבה מחבריי בקפה אז, הם חבריי בפייסבוק היום.
ואכן מעניין לקרוא את כולם בפייסבוק, ולהכיר אותם בשמם, אבל שום דבר לא ישווה לתקופה שקראנו זה את הגיגיו של זה כאן בקפה...ושום דבר לא ישווה לתחושה שליוותה אותי לאחר פרסום פוסט בקפה, ולתהליך (הרוחני ממש) שעברתי לאחר כל פרסום כזה, ועם קריאת התגובות לפרסומים... בפעם האחרונה שהייתי כאן העליתי זכרונות מהילדות. ולאחרונה שוב נתקפתי רצון עז להעלות זכרונות נוספים. ובאופן טבעי, חזרתי לדה מרקר... והנה אני כבר מתרגשת:)
|