כותרות TheMarker >
    ';

    המסע לחקר מקורות האהבה

    רישום ביד חופשית של התבוננויות סוביקטיביות בדינמיקות של אהבה
    כל הזכויות שמורות לכותב הבלוג

    0

    הפריט

    2 תגובות   יום שני, 30/1/17, 00:02

    ''

     

    פריט ההומו סאפיאנס המכונה אלי לוין ירד במדרגות, מדלג אותן שתיים שתיים, כמשתדל להמלט מגלי ההלם שיצרה טריקת הדלת מאחוריו. משהו לא היה לגמרי מאוזן בתרכובת החומצות האמיניות שרצו במעגליו באותו רגע, והוא הרגיש את הדחף הרגיל להגיע לפארק, להסתובב קצת בתוך הירוק הזה, להטען מחדש באיזון שהקרינו עליו האקליפטוסים על המסכים הגדולים שליד גדת הנהר.

     

    עשרים וחמש שנה הם לא מעט זמן לזוג פריטי הומו סאפיאנס לשמור בהם על תא זוגי. מי עוד הוא מכיר שהחזיקו מעמד ככה. הוא התגעגע לימים שבהם נוכחותו של הפריט אלונה לוין הריץ אצלו פולסים חשמליים מהירים. החום שעבר אליו מהציפוי החיצוני של הירך שלה לשלו צרב כמו אש, גם אז כשעוד התהלכו לבושים. החיישנים שלו היו מכוונים אליה ברגישות גבוהה כל כך. כל פוטון אנרגיה, כל שינוי תבנית קטנטן של הגבות, הנחיריים המיניאטוריים, כל חלקיק פרומון שעבר בשיער הגולש אצלה – והפולסים היו רצים. הלב, צחקו שניהם פעם כשקראו משהו על זה בספר ישן, צחקו כל כך עד שכמעט הפסיקו לנשום. הלב, כנראה שזה מה שזה היה אז, ללא ספק. גוש בשר שרירי שנשאר רק בספרים.

    וכשהחליטו לצאת יחד למסע בזמן, מי זוכר בכלל מתי, זה הרגיש להם נכון כל כך. הם הכניסו את שני אגודלי ימין שלהם למכונת השיבוץ לבדיקה גנטית, לא היה להם ספק שתהיה התאמה. הוא לא יכול היה לטעון שלא היתה הזהרה על המסך, או שבוני המכונה התרשלו, או שמשהו לא עבד בתהליך. "הזמן הולך רק בכיוון אחד", הבהבה המכונה באדום. "תחשבו פעמיים , אתם יוצאים למסע שאי אפשר לחזור ממנו". וגם זה רק הצחיק אותם עד כאב בטן. כל כך בטוחים היו באמת שלהם, בנוירונים שלהם ששלבו מליוני ידיים זעירות ולחשו להם "סינכרון מלא! סינכרון מלא! "

     

    והם לחצו על הכפתור הגדול שבאמצע. וזהו.  

     

    לא מזמן נתקל בהרצאה במושג "אהבה" שהיה בשימוש עד תחילת האלף הקודם. אולי ככה צריך היה לתאר אותם, כמו שהיו אז. מאוהבים? אולי זה מה שהם היו. תליון הפיקוח שעל צווארו החל לזמזם הזהרה. מחשבה טפשית, מחשבה אסורה. שמונה נקודות ירדו לו מהקרדיט של אוגוסט. טועים, נו.שיט. סליחה. דליט, ריפליי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/2/17 06:37:

      וואו... גיעגעת וניסטלגת אותי לימים שעוד היה לנו שמץ של רגש שם בפנים.
      אח, אח איפה הימים?
      (:
      פוסט מעולה איקוש. התגעגעתי גם אלייך כותב.

       

      ''

        30/1/17 10:55:
      אני מבינה אותך ממש. אחרי 20 שנה, עלולים להרגיש פריט אדם. אלא אם כן עושים משהו ממש ממש חדש. קשה. כזה שצריך להתגבר על פחד ממשי בשבילו.

      ארכיון

      פרופיל

      איקארוס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין