ערב שבת במשפחתי זה אומר אווירה של לחץ, להספיק לאפות להטמין לבשל, לכבד את הבית, לשטוף את הרצפות. דומה שהתקיעות בבית המקדש עליהן למדתי חוזרות כאן, התחיל לתקוע תקיעה ראשונה – נמנעו העומדים בשדה מלעדור ומלחרוש ומלעשות כל מלאכה שבשדות, ואין הקרובים רשאים להיכנס עד שיבואו רחוקים ויכנסו כולם כאחד. ועדיין חנויות פתוחות ותריסים מונחים, התחיל לתקוע תקיעה שנייה – נסתלקו התריסים וננעלו החנויות, ועדיין חמין מונח על גבי תנור וקדירות מונחות על גבי כירה. התחיל לתקוע תקיעה שלישית – סילק המסלק, והטמין המטמין, והדליק המדליק. ושוהה כדי צליית דג קטן, או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת.
אבא מסדר את שעון השבת, דוחק באימא להדליק נרות שבת.
אווירת הקדושה האופפת את הכל משתלטת בין רגע, הנרות הדולקים מסלקים את המתח, את השטן המנסה ללבות את אש הגיהינום ומרקד בערבי שבתות בין השמשות.
אפילו אבא שצעק וזירז את כולם להספיק ,נרגע והיה מוכן לצאת לקראת שבת המלכה.
לקחתי את הפאוץ' בו הייתה מונחת שקית הטבק, ונייר לגלגול הסיגריות, והנחתי על כתפי את תיק הצד הרקום שהביאה לי חברה משוק הפשפשים, והתרחקתי קמעא מביתי, עד לגינה שהסתתרה בין משעולי הבתים בשכונה, שמה הרחק מעינו הבוחנת של אבא, שמה הרחק מעינה המודאגת של אימא, שם ידעתי שעינם לא תשיג אותי, שם גלגלתי לי סיגריה מחומר טוב, ומצצתי את לשד טעמה המענג עד שהתערפלו חושיי, שואף לריאותיי את העשן הסמיך, ממילא אספיק להסיר מעלי את ריחות השבוע במקלחת מרעננת.
סעודת ליל שבת מתנהלת כסדרה, אבא מקדש על היין ובוצע מהחלה, מחלק לכל אחד חתיכה וכולנו מתענגים על מאכליה של אימא, העין שובעת ממגוון הסלטים בצבעים ובמרקמים, סלטים חיים וסלטים מבושלים, והבטן נלחמת בראש שמזהיר כל דקה לא להתמלא ולהתענג בתענוגים ברבורים ושליו ודגים.
שוב אותן זמירות שבת באותם הלחנים המוכרים עד זרא, אותו שקט בין קרקושי הכפות והמזלגות בצלחות המחכים לדבר תורה המשמים אותו יישא אבא או יכריח אחד מאתנו לספר לו.
בהזדמנות הראשונה הניכרת בדרכי, חומק לחדרי, לפינה שלי, הכל שם קר ומזויף, הקידוש והקדושה, הזמירות והזיופים, ודברי התורה המשעממים.
טוב , לא הכל היה מזויף, האוכל של אימא באמת טעים !
החברים מחכים לי, קבענו לצאת ולבלות את לילי שיש בחוץ , אולי בחוף הים, אולי באיזה פאב.
זקרתי עליי את השרוואל הדהוי והחולצה הפרחונית שלא נס ליחה, והשלמתי את ההופעה עם תיק הצד הרקום בצמח הקנאביס שהשתלב היטב עם הראסטות שבשיערי אותן גידלתי עוד מימי הישיבה התיכונית , הסתכלתי במראה , הייתי קול והכי שאנטי.
חוף הים הזמין רוח קרירה וריח המלוח משייט על נחיריי בבריזות מהולות באדי מלח, עשן המדורה מסמא את עיניי וגיטרה עלומה פורטת את לחניה לאוזניי. חול הים מתפלש בין אצבעות רגליי ואני נשכב על הסדין הפרוס כמפה לבנה ונרדם.
שבת בבוקר, מוצא עצמי לבד ליד המדורה המפויחת, ואף נערה לא נשארה להזחיל את אצבעותיה בשיערי ולומר אני אתך, שוטף את פני במי הים. תוהה לאן נעלמו כולם.
נפש חיה אינה נראית ברחובות, משרך דרכי לעבר הטרמפיאדה בכניסה לעיר , חוזר הביתה.
ניידת משטרתית עוצרת בסמוך אלי, שוטר ומתנדב קופצים עלי, משהו במראה שלי מחשיד והם סוגרים משמרת די משעממת ונטפלים אלי. מחפשים אקשן, רואים נער ראסטות, אולי נמצא עליו קצת סמים. שואלים אם יש לי על מה להצהיר ואני אומר שאין, עושים חיפוש בכלי ומוצאים אולר קפיצי שמלווה אותי כבר שנים, שואלים אותי למה הוא משמש ואני עונה באדישות -להגנה עצמית. זה מספיק להם לעצור אותי, להעלות אותי לניידת ולמסור אותי בתחנה, שם מתברר כי אני קטין וקצינת הנוער התורנית מנסה להתקשר לביתי , להורי אך ללא תשובה, הם אינם עונים לטלפון בשבת, והיא ללא הסכמתם אינה יכולה לחקור אותי, וגם לא לשחרר אותי. שואלת על משפחה וחברים או שכנים אשר כן יכולים לענות בשבת, לצערי כל מכריי הבוגרים שומרי שבת ומי יענה לי? שעות ארוכות במעצר, עם גנבים קטנים, פורצים שיכורים וגברים שהורחקו מביתם עקב אלימות במשפחה, מה נפל היה ,מת כבר לחזור הביתה, לאימא לחברים. יימח שמם השוטרים הדפוקים.
לפנות ערב מגיע הביתה, מבוהל ומפוחד, לא מעז להביט בפני אבא, לא יכול לשמוע את תוכחתו שרובצת עלי מתוך עיניו, ואימא עוטפת אותי בחום ומחבקת, ומלטפת ואוהבת.
למחרת אבא ואימא מלווים אותי לתחנת המשטרה, אני מתכנס בפינה, ושמח שמראה ההורים המרובעים שלי עושה רושם טוב על הקצינה, והיא פוטרת את העניין בלא כלום.
אבל אבא מתעקש, שלא יירשם לי תיק פלילי, ושלא ייפגע גיוסי לצבא. אם יש משהו שאני כה חרד ממנו הוא חלילה שלא ייקחו אותי לקרבי. ודווקא אבא הוא שנלחם עבורי, ואיני יודע אם נלחם על כבודו וחושש איך ייראה בעיני חבריו.
ושוב ערב שבת במשפחתי, ושוב אווירה של לחץ, להספיק לאפות להטמין לבשל, לכבד את הבית, לשטוף את הרצפות. ואני נכנס הביתה פעם ראשונה, במדים של הצבא, שבועיים כבר בטירונות.
ואימא קופצת משמחה ומסירה מליבה אנחת רווחה, ואבא ונותן לי חיבוק של גבר, חזק חם או מנוכר? .
ושוב שולחן שבת על מטעמיו, ואימא משדלת אותי לספר איך בצבא, במקום דברי תורה.
ואני מהסס ומשחרר פרט כזה או אחר על המ"כ שאותי טרטר, ואיך סמל המחלקה הוא חצי אלוהים ואיך כולם ממנו מפחדים.
אימא אז לי מסבירה, כי גם אבא היה מפקד בצבא, ואני מביט בו ושואל גם אתה היית מהמנייאקים, ואימא מסבירה כי אבא היה מפקד, ואני שואל מה זה עם השלוש פסים, ואבא אומר כן.
גם אתה הייתה סמל מחלקה?- אני שואל . ואבא מחייך ועונה - לא שלושה פסים על הזרוע כמו סמל , שלושה פסים על הכתף - הייתי קצין. ואני לפתע מבין, גם אבא חווה את הדברים, והוא אפילו היה יותר גדול מאלוהים.. |