בפרשת "בוא".
נושאי הפרשה:

 
א -- ה' מכביד לב פרעה ועבדיו על כל המכות שכבר קיבל.
ב -- שלושת המכות האחרונות.
ג -- הציווי בעניין קורבן פסח וההכנות ליציאה.
ד -- יציאת בני ישראל ממצרים.
ה -- קדושת הבכור באדם ובבהמה.

משה ואהרון מזהירים את פרעה שאם לא ישחרר את בני ישראל  תבוא מכת ארבה שתפגע בארץ וביושביה פגיעה שטרם היתה  כמותה. אפילו יועציו של פרעה מפצירים בו לוותר ומבכים כי  " אבדה מצרים". פרעה מצדו מנסה להתמקח עם משה. הוא  מציע שרק הגברים ישוחררו, אך משה מסרב ומיד מגורש מפני פרעה.

אלוקים מביא על מצרים ענן שחור של ארבה הנישא על רוח קדים.

הארבה מכלה את מעט היבול והפירות הנותרים מן הברד ומותיר  את מצרים חשופה וקירחת. פרעה נתקף פאניקה ומבקש רחמים   ממשה ואהרון, ואלוקים בתגובה מביא רוח ים הנושאת את הארבה לים סוף. אך פרעה שוב חוזר בו מהבטחתו.

המכה התשיעית מביאה חושך על מצרים למשך שלושה ימים, אעפ"י   שאזור המגורים של בני ישראל נותר מואר. פרעה מסכים לשחרר את ב"י אך לא את צאנם ובקרם. כאשר משה מסרב להצעה הסופית של  פרעה, הוא מגורש מן הארמון. בצאתו לועג משה ליריבו כאשר הוא  חוזר על דבריו -- "לא אוסיף עוד ראות פניך".

 עתה מורה אלוקים למשה להכין את העם למסע: עליהם לדרוש משכניהם המצרים כסף וזהב. כל משפחה מצווה גם לשחוט שה ולמשוח את דמו על משקוף ביתה כהגנה מפני המלאך המשחית.

בלילה עליהם לסעוד את ליבם בבשר הצלוי, יחד עם מצות ומרורים.

 את מנהגי הפסח הללו יש לקיים שנה בשנה ומדור לדור, זכר ליציאת מצרים. באותו הלילה הורגת המכה האחרונה את כל בכורי מצרים.

 פרעה מורה לבני ישראל לעזוב את מצרים מיד, וכה גדול החיפזון שאין פנאי לבצק להחמיץ. בני ישראל לוקחים את הזהב ואת הכסף של שכניהם, כמצוות אלוקים.

וכך מתחילה יציאת מצרים, אחרי מאות שנים של עבדות. 

ספר שמות כולו עוסק בתהליך יצירתו מחדש של עם ישראל שעובר  תהליך של הריון קשה וצירי לידה, אך לבסוף יוצא ממצרים ונולד מחדש.

שבת מבורכת וברוכים תהיו באשר אתם