כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    ביקור בתחנה - סיפור לילדים

    0 תגובות   יום שבת, 4/2/17, 20:42

    על הקיר היו תלויות תמונות בכירי המשטרה מהשנים האחרונות, המתנתי בסבלנות שיגיע תורי וידעתי שאם יש מישהו שניתן לסמוך עליו שיוכל לעזור לנו זה עליהם, בדיוק בשביל זה אנחנו משלמים מיסים


    "הבא בתור", צווחה בקולה הצייצני. ניגשתי אך חששתי שמא לא תוכל לעזור לנו בפתרון התעלומה

    "שם!", ציוותה


    "פופליקר, פופליקר צוויקי. וזאתי חמדה פופליקר", עניתי וקצת נרתעתי מן העוינות הקרירה ששידרה אך ידעתי שלשוטרים תמיד ישנה נטייה לשמור על רצינות מסוימת אחרת אף אחד לעולם לא יתייחס אליהם בכובד לב וראש


    "ומה הבעיה?"


    למרות שארגנתי בראשי את מירב הצרות אותם ארצה לחלוק עם תחנת המשטרה לפתע לא הצלחתי לארגן את המחשבות שלי כמו שצריך, לא ידעתי מאיפה כדאי להתחיל, אולי בכלל עשיתי טעות שבאתי לכאן. התחלתי לפתע להרגיש ממש שטותי שנתתי לילדה לשכנע אותי לעשות את זה


    "אדוני, אתה מתכוון להגיד לי מה הבעיה?", המשיכה


    זה קורה לי לפעמים שאני משתתק, זה מתרחש בעיקר כשאני בלחץ, אשתי תמיד אומרת שזה בעיקר בגלל ששנינו לא ישנים טוב כבר כמה שנים וקשה לסדר את המחשבות בראש בצורה רצינית ומעניינת. לפני שהספקתי להשיב לשוטרת חמדה קטעה את שנינו ואמרה "גברת שוטרת, אני אספר לך מה קרה אבל את חייבת להקשיב עד הסוף, בסדר?"


    השוטרת הנחמדת הסתכלה עליי במבט עייף, חמדה כמובן התעלמה מהמבטים שהחלפנו ופצחה במונולוג די מדהים, כמו שהיא תמיד יודעת לעשות


    "היום קיבלתי בדואר מתנה מאמא שלי שעובדת מאמריקה, אמריקה זו ארץ מעבר לים ויש שם מקומות ענקייים בהם אנשים ממדינה קטנה כמו שלנו יכולים לנסוע מעבר לים ולקנות בה מתנות מיוחדות שאין פה. וכשהיינו בתור בדואר, ממש אחרי שלקחנו את המתנה החדשה שלי, נכנס איש מבוגר שקצת יותר צעיר מאבא שלי, לתוך סניף הדואר והוא פשוט נתקע בי והמתנה שלי נפלה על הרצפה בקול ממש גדול", קולה של חמדה נשבר פתאום, זה לא קורה הרבה ומשהו בקרבי נעצב באותם הרגעים, למרות שהבטחתי לעצמי להיות סבלני ולתת לה להביע את כל הסיפור כמו שהיא ראתה אותו החלטתי להיות אמיץ ולעזור, הרי יש לנו זמן קצוב לפני שהסבלנות של הגברת שמולנו תבקע. חיבקתי אותה חזק והתחלתי לספר לשוטרת את הסיפור כמו שאני מכיר אותו - "כן, גברתי השוטרת, המתנה של חמדה נפלה על הרצפה ונשמע היה כאילו משהו בה נשבר, ואכן כשהגענו הביתה המתנה של חמדה, סט כלים לבובות סמרטוט מיוחדות, אכן היה שבור ובעיקר לא שימושי, אך זו לא הסיבה שאנחנו פונים אלייך"


    "זו כן", קטעה אותי חמדה


    "חמדה חמודה, תני לאבא לדבר עם השוטרת ולהסביר מדוע אנחנו פה, אין לה את כל היום בשבילנו"


    נסערת בהתה חמדה באוויר לשנייה קלה וניסתה להבין מה אני אומר לה, ואז החלה לצייץ "אבל אבא, הבטחת לי שבמשטרה יכולים לעזור לנו לחקור פשעים חמורים והאדון הזה שבר לי את החבילה"


    "חמדה חמודה שלי, הסברתי לך לפני שבאנו כבר, אנחנו לא באים לפה בשביל המתנה שלך כי היא יכלה להישבר גם בדרך במטוס"


    "אנחנו כן"


    "לא חמדה", ניסיתי להישמע תקיף יותר, מדהים כמה שהעייפות משפיעה עליי לאחרונה, "אנחנו לא פה בשביל המתנה שלך"


    "אבל אבא......", התחילה לרקוע ברגליים, השוטרת ששתקה בסבלנות עד עכשיו ורק האזינה לנו מנסים לספר לה מה קרה התחילה להראות סימני עייפות. חמדה הבוכייה לא בדיוק הועילה למצב, הבנתי את שתיהן, האחת רק רוצה לספר את הסיפור שלה ואילו השנייה רק רוצה שיספרו לה סיפור ושיעזבו אותה בשקט


    "אני מתנצל", התנצלתי, ניסיתי להישמע כמה שיותר כנה כי לא רציתי שהיא תסב את פנינו לפני שאסיים לספר לה מה באמת קרה הבוקר בסניף הדואר, מזל שלא היו עוד אנשים אחרינו בתור.


    "אותו הבחור שנתקע בחמדה וגרם לחבילה שלה ליפול, שדרך אגב הייתה סט כלים מפלסטיק שאין סיכוי בעולם שהיה נשבר מההתנגשות הקלה בינו לבין חמדה, המתנה שלה כנראה קצת התקלקלה באוויר ואני חושב שרק בדואר יעזרו לנו לברר מה קרה לה", עצרתי כדי לנשום שנייה וגם להגניב מבט לכיוונה של חמדה כדי לראות אם היא מקשיבה, זה נראה ככה אז המשכתי, "אז הבחור שנתקע לא רק בחמדה אלא גם בי לא עצר להתנצל, הוא מלמל משהו בלתי ברור על אי נתינת כבוד למבוגרים ממך וגם המשיך ללכת בלי להסתכל בנו. כשהגענו הביתה שמתי לב שהארנק שלי חסר, כשחזרתי לדואר יותר מאוחר לברר באם מצאו אותו כי הוא היה המקום האחרון בו השתמשתי בו הם אמרו לי שלא ושהם מתנצלים, שאלתי אם אפשר להסתכל במצלמות האבטחה שלהם כדי לראות אם הבחור שנתקע בי רק שעה קלה לפני כן אכן לקח לי את הארנק אך הם אמרו לי שרק המשטרה יכולה לגשת למצלמות הללו". סיימתי, די נדהם מעצמי שהצלחתי.


    "חמדה קוראים לך, נכון חמודה", הדהימה אותי השוטרת שפנתה לילדה שלי דבר ראשון.


    "כן, כן, קוראים לי חמדה גברת שוטרת", ענתה הזאטוטה


    "אז תקשיבי טוב למה שאני אומרת לך ותהיי ילדה אמיצה, למשטרה לא באים אם משהו נשבר, למשטרה באים אם יש פשעים חמורים וקשים שצריכים לחקור"


    "וזה לא פשע חמור שנשברה לי המתנה מאמא", התחילה שוב לצייץ בבכי שרק עמד לפרוץ


    השוטרת לא התבלבלה לרגע, ראו עליה שהיא אמא בעצמה, "לא חמדה, זה לא פשע חמור, בדואר יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא לטפל בדיוק בדברים כאלה כמו מה שבאת להתלונן עליו עם האבא הנחמד שלך. למשטרה באים כדי לפתור פשע כמו מה שאבא שלך טוען שנעשה כאן, שהייתה גניבה, וגניבה היא פשע"


    הזאטוטה הסתכלה עליה במבט המעריץ שנוצר אצלה רק בפעמים בהם היא ממש לומדת דברים חדשים, "אז אבא צדק כשהוא אמר לי שאנחנו לא באים לפה בשביל המתנה שלי", היא נשמעה עדיין עצובה אך קצת יותר מבינה


    "כן חמודה, אבא צדק", לפתע התעשתה מהנחמדות שאפפה אותה בדקות האחרונות ועטתה על עצמה סבר רצינות מחודש, "אדון פופליקר, אני פותחת תלונה בשמך על גניבה, תמסור לי פרטים נוספים הידועים לך, באיזה סניף דואר הדבר התרחש? מה האדם שנתקע בך לבש? איך נראה באופן כללי? איך נראה הארנק שלך? מה היה בתוכו? דברים מסוג זה"


    חמדה הסתכלה עליה במבט מעריץ, אני חושב שהיא מצאה לעצמה חלום חדש. סיפרתי לשוטרת את כל מה שידוע לי, חמדה הוסיפה עוד פרטים אליהם לא שמתי לב כמו איזה צבע היו הנעליים שלו, איך נראו המשבצות של מכנסיו, שהייתה לו נקודת חן בסנטר. לבסוף הודיתי במלוא הרצינות לשוטרת ונפרדנו ממנה לשלום לא לפני שהיא הבטיחה לבדוק את הנושא אל מול סניף הדואר המדובר ולהחזיר לנו תשובה במהירות האפשרית.


    יצאנו בחזרה אל הרוח הקרה, חמדה אחזה בידי ואמרה "אבא, אני אוהבת אותך"


    "אני יודע חמדה, גם אני, מאוד"


    "ואבא, אתה חושב שאני יכולה להיות שוטרת כשאהיה גדולה"


    "בטח, אם תרצי", השבתי


    "ואבא, מחר נלך שוב לדואר, אני רוצה לדבר עם הדוורית", ניסתה לקבוע לוח זמנים חדש גם למחר.

     

    השבתי לה שאני מסכים ושאנחנו חייבים ללכת לבנק לפני כי אין לאבא ארנק וצריך לדאוג לזה לפני הדואר, היא הסכימה איתי בתנאי שאני אקנה לה סט כלים חדש לבובות הסמרטוטיות שלה, הסכמתי, לא הייתה לי שום ברירה אחרת

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין