שיר/סיפור/ציור
פוסטים פופולאריים
-
שלג דאשתקד
1/6/19 | 622010 צפיות
-
טעימות נאיביות
1/3/19 | 618752 צפיות
-
הממתקים שלי
9/4/19 | 497764 צפיות
-
סיפור אהבה
17/2/19 | 460295 צפיות
-
ארץ הצבר
25/1/19 | 294392 צפיות
-
אדום אדום ולא רק...
7/2/19 | 302274 צפיות
פוסטים אחרונים
- האחרון שלי... 3/7/20
- הראשון שלי... 3/6/20
- אין לי כותרת... 8/5/20
- איך הגדנו... 10/4/20
- דיי דיינו... 7/4/20
- ובכותרת: שנקשור לה כתרים? 22/3/20
נופש לנפש
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^ ^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^ ^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^ כבר שכחתי איך כותבים פוסט... היד מקרטעת מהוססת על המקלדת. אנסה...נראה מה אצליח להביא...
חרמון הסבא אמר לי שכבר מזמן לא באתי לבקרו... ועוד לחש לי בחלום שהוא ממש קפוא וקר לו ובלעדי הוא כל כך עצוב והכיפה הלבנה שלו אמנם מחבקת רכסים, אבל רק לזמן קצוב...הכל קצוב
כביש 89 שיוצא מנהריה מוביל לצומת חירם אחרי קיבוץ סאסא. פונים ימינה לכביש 899 שמתפתל לו בתוואי של נחל דישון. שם תמיד תמיד אני נושמת עמוק עמוק ומסניפה ירוק אחר...בלי לעשות הפגנות בשום כיכר... הנה ראשו של סבא כבר מבצבץ לו באחד ה"תלתלים" של הכביש הממסטל הזה...
עצרנו בדיוק באותו מקום שצילמתי צילום זה בקיץ האחרון...לא של אביה
ממשיכים לנסוע וכל מקום מזכיר חוויה אחרת שמזדחלת לנשמה... זה קצת מסוכן לעבור מנתיב לנתיב... מנתיב החלומות שמתקצר לנתיב הזכרונות שמתארך... אולי רק צריכה לאזן ולשמור על חוקי התנועה הנכונים כי הנשמה שלי אוהבת לטייל בטבע ...אני חייבת להזין אותה בדברים שהיא אוהבת ואז היא עפה מרוב שמחה...
שנמשיך?
קצת לפני מצודת נבי יושע וסיפורה עימה, הוא נגלה לעיני תלוי כמו בובה על חוט...תלוי איך מסתכלים...
 ןזה מה שיוצא כשמקרבים את הזום של העדשה ומשחירים את התמונה...תראו למטה
(לא אין לי עדיין מצלמה והתירוץ הצפוי: חורף...עצלות...צניחת אנרגיות...אז שאלתי מבני בכורי מחמדי מחמלי את מצלמתו...)
הכל תלוי ...על מה?
גם כאן הכל תלוי... מה יהיה? (זוכרת שצילמתי את אותה תמונה ביום אחר ובמצלמתי ז"ל... (העין נמשכת כנראה תמיד לאותן צורות שאוהבת לראות)
וכאן יש אחד שהוא גם תלוי וגם בודד... מי שתלוי הוא תמיד בודד?
צולם ממצפור רן כוכבא, לזכרו של טייס שנפל במלחמת לבנון השניה בתאונה בין שני מסוקים ברכס הרי נפתלי.
וכאן הייתי ממש חייבת לדחוף את העדשה לסודות שיודע הסלע הדומם...
 גם אבנים ששותקות וגם אנשים ששותקים עושים לי עצוב...
ואז למטה, אחרי שטבעתי בקוביות הירוקות של עמק החולה הגעתי לשאר ישוב. מאסון לאסון. כן... אתמול בדיוק עשרים שנה לאסון המסוקים. באותו יום נוראי ציירתי 3 עבודות בסערת רוחי. לא אשכח את אותו יום. ממש בצומת, דיבר אלי העץ הזה ששמש חצות יום הצלילה אותו וענפיו השתרגו השמימה...
ובגירסה השחורה...
לא רחוק ממנו בצד השביל עמדה לה במערומיה אזדרכת יפיפיה שזכתה לבוק נהדר בכל זווית אפשרית
מנקודה זו חלפנו על פני הבניאס התחלנו להעפיל לכוון רמת הגולן. במפל סער עצרנו ונסערנו מעוצמת המים של המפל... יש לי מלא צילומים מהמקום מכל פעם שהייתי שם ...לא אלאה אתכם. הפעם צילמתי מהאחוריים שלו...
משם ממשיך הטיפוס לרמת הגולן. לא ברגל ולא ברגליים. הטמפרטורות צונחות והשמש מצטחקת לה. הסעתי את הזכרונות שלי מהרמה מזמנים אחרים. הפעם התגלה לי מקום חדש אחד שטרם ראיתי ב"שביל אלי כהן",למרגלות הר אביטל. נכון שקפאתי מקור על ספסל האבן במקום, אבל מה זה הקור לעומת הנצחת פועלו של המרגל שמרגשת אותי עד מאד. כתמים לבנים של שלג שטרם נמס בחלקו המוצל של ההר והשמיים התכולים תלויים ממעל. ושקט שקט מסביב.
השקט הזה הופר לפתע ע"י שני אוטובוסים עמוסי נערים שטיילו במסלול השביל עם המדריך גיל ברנר מדריך הטיולים והיוזם של מסלול אלי כהן. בטח שנתנו לו כוס תה חם מהתרמוס. איזה עיתוי מקרי.
וזה מה שראיתי משם... הייתי מאושרת למרות שמאושרת זו מילה מאד גדולת מימדים.
וזה פסל הבזלת שיצר יובל לופן, עם דמותה של נדיה אלמנתו של אלי כהן ושלושת ילדיה משקיפים לעבר סוריה, מחכים לו שישוב...
מנקודה זו הדרמנו עד לאניעם ולמפל עייט...והיום הנפלא הזה גם שקע בתוכי והוסיף נדבך על נדבך לאוסף טיולי עד הפעם הבאה...בעוד שבועיים באתר החרמון עצמו עם הנכדות ... אם סבא יחכה לי... |
תגובות אחרונות
-
sari10
בתגובה על האחרון שלי...
-
קלועת צמה
בתגובה על הראשון שלי...
-
. ארז .
בתגובה על התחלה מבטיחה
-
sari10
בתגובה על כתר
-
kimchid
בתגובה על אין לי כותרת...
-
HagitFriedlander
בתגובה על םםם
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תו דה מ אד:)
חן חן מכבית...מקוה שתהיינה "הפלגות" כייפיות לכולנו:)
תודה נומיקן...אז אגיד שאני משופעת ברגעים קטנים של אושר שמטמינה בכיסים ונהנית מהם שוב בשעת מחסור:)
תודה נחמה ובוקר של טוב ושל שמיים כחולים!
תמונות נפלאות. תודה שחזרת לשתף אותנו.
אהבתי במיוחד את העץ המשתרג כנגד שמיים כחולים.
אני כמו עובר ושב...פעם מרוקנת ופעם מתמלאת:)))) תודה יקירה על הפרגון ועל חום ליבך ותגובתך!
זו נקודה רגישה והחלקות כאלה אני לא חולקת...חחחח תודה תודה!
אפילו לא הספקתי לחלום והוא הגיע ברוב הודו...תודה רבה אחאב יקר!
עמוס תודה רבה...מקוה שיחכה ולא ימס לי :) מוזר לי עדיין שאתה יכול להגיב לי ואני לא...
גילה יקירה תודה תודה...אוהבת לשתף חברים בשמחה שלי ...לא מאמץ...רק קצת תסכול עם כל ההתארגנות הטכנית בהעלאת הפוסטים:)
וואו יקירה איזה מילים משמחות ..הסמקת אותי לגמרי...תודה תודה ושוב תודה! חיבוק גדול ואוהב
איזה כיף באמת היה לי...שמחה שאהבת:) תודה
*
אוהבת לטייל אתך, איפה נעלמת כל כך הרבה זמן?
שלא תחשבי שנוותר לך, את צריכה לפצות אותנו כעת על כל הזמן הזה שלא טיילנו אתך....
בונבונייטה
דבי יקרה תודה רבה...בשביל לראות אותו כך תלוי שווה לעצור בצד הדרך ולצלם:)
שמחה ...מרסי מרסיה יקרה! ♥
תודה יורם:))) מעניין השילוב של כתיבת פוסט כשאנו רוכבים על אופניים...חחחח שיהיה אחלה יום!
כיף לי שכיף גם לך תכשיט...המון תודה!
לא ידעתי איך יובילו אותי המילים...זה מה יצא רוסיני ואם אהבת אז כיף גדול לי :)
יש גם שגעונות טובים :) תודה נירית!
טיול יפה באמת.
חגית,
יופי של טיול עם תמונות כיפיות וצבעוניות ומילים באמצע.
נהניתי לטייל איתך ♥
הצליח לך ועוד בגדול !