הפעם זה לא בדיוק אריה דרעי, כפי שפורסם בתקשורת. אריה דרעי הוא רק השליח לדבר עבירה של בנימין נתניהו המחפש דרכים להסתת העניין של התקשורת בחקירותיו הפליליות במשטרה. אפשר להגדיר זאת גם כך, יונית: החיים הם חד פעמיים ואדם רוצה לחיותם על פי טעמו ולא על פי תכתיבו של העבריין המורשע והאסיר לשעבר אריה מכלוף דרעי הרוצה ללמד את המוני תושבי תל-אביב בכוח, מה זו השבת ביהדות הפרטית שלו. גם אם מישהו רוצה, נניח, ללמד את כל בחורי הישיבות אסטרופיזיקה, אין לו שום זכות חוקית להכריחם ללכת אל אחת האוניברסיטאות כדי ללמוד שם אסטרופיזיקה. הסיבה לכך אפשר להסביר בקלות לעבדי הדת למיניהם בציטוט אחד הדברים שהם לומדים כמו תוכים בעל-פה: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". 

הרוב העצום, המוחלט, של חילוניים בישראל רוצים להפריד את הדת מן המדינה ואינם יכולים. הרוב העצום הזה מנוטרל מכיוון שבפוליטיקה הישראלית שולט המיעוט של דתיים שמהווים תמיד לשון המאזניים בין שני גושי רוב המנוגדים זה לזה. הם תמיד יכולים להכתיב לראש הממשלה הנבחר (... על ידם...) את רצונותיהם. כשרות, שמירת שבת, מקוואות, וכד'. והפרדת הדת עבור המיעוט הדתי פירושה, שמי שרוצה שירותי דת יכניס את ידו עמוק לתוך כיסיו ולא יכריח את קופת האוצר של כולם לשלם עבורם. אבל בישראל, אין אשליות, זה לא יקרה לעולם כי השלטון הוא תמיד בידי המיעוט החרדי.

רצוי כמובן שראש עיריית תל-אביב יחוקק חוקים עירוניים, הוא ולא אריה דרעי העברין המורשע והאסיר לשעבר. ראש העיר נבחר באופן דמוקרטי על ידי רוב תושבי תל-אביב והוא צריך להחליט אם חנויות תהיינה פתוחות בשבת ואם לאו. הוא, ולא אריה דרעי שליחו של בנימין נתניהו לדבר עבירה.