כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה משמעותה בעיני אכפתיות ל"שקופים" וחסרי הישע שגרים אתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות של כולם ותמיד - בעלי החיים. כאן לשם שינוי אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    פוסטים אחרונים

    0

    האיש שאהב תפוחים

    68 תגובות   יום ראשון, 12/2/17, 21:30

    ''

     

    האיש שאהב תפוחים

    אז בשנות הצנע, שנות ה 60 המאוחרות, לא היה שפע במזון כמו היום, והרגלי צריכה של פעם ישמעו לנו היום מאד מוזר, אז הם היו מאד טבעיים. היו למשל אנשים רגילים קונים חצי חבילת חמאה, חצי ככר לחם, פירות וירקות היו נקנים בבודדת וכמובן לא בקילו, למי היה כסף לקילוגרמים?
    לא היה מספיק ואנשים רצו שישאר למשפחות נוספות.
    למעט מאד אנשים היתה טלוויזיה בבית, וכאשר היא הגיעה סוף סוף לשכונות (שלי) וכולם יכלו לחזות במכשיר הפלאי ש"עלה הון תועפות", אז שחור לבן, למשפחה אחת בשכונה, מהר מאד היא הצטערה על כך, כיון שכל אחה"צ כל ילדי השכונה היו אצלה בבית. 
    טוב, היא היתה בעלת מקצוע מכובד מאד ומוערכת בשכונה, היא הייתה מורה בבית ספר.

    תראו כמה השנים, הערכים, והמציאות השתנתה. היום כמה אוכל זורקים שזה כואב הלב לראות, אין דבר כזה בכלל לקנות חצי לחם או חצי חבילה חמאה, או פירות בבודדת, וגם מורה אינו מקצוע מוערך כפעם. אלה לא אותם אנשים במקצועות כאלה למרבה הצער.

    צעצועים? משחקים? היו משחקים "חמש אבנים" לפעמים עם שעועית לבנה, בגדים חדשים? רק לפעמים פעם ב...לרוב היו מקבלים בירושה מהאח/ות הגדולים יותר או הדודים וכנ"ל.
    ושלא תחשבו שאלה היו אנשים עניים או נזקקים, ממש לא....ככה זה היה אצל 99% מהאוכלוסיה, ואלה שהיה אצלם שונה שתקו מהבושה, ובודאי לא הפגינו זאת בפומבי, אפילו התביישו.

    כשאמא שאלה את אבא בדרכה לקנות כמה דברים איזה פירות לקנות לו, הוא ידע שתפוחים עולים יקר, אז ביקש תפוז שאז היה הרבה יותר זול או פרי מהזולים ביותר, ואמר לה שהוא "לא אוהב תפוחים", וככה כל פעם, עד שהיא התרגלה וידעה שאינו אוהב.
    תקני לילדים ולעצמך ענה, אני לא אוהב.

    יום אחד ארגנה המשפחה לטיול חופשה משפחתית לצפון, שזה היה משהו די יוצא דופן, כי כמובן כסף לחופשות לא היה, וכמעט לא היה בתי מלון, בטח לא בתי הארחה שהיד משגת. זו היתה בעצם נסיעה ארוכה לאחד הקיבוצים בצפון, שם גר קרוב משפחה שלא ראו מזמן. 

    כשהגיעו, נלקחו לאחר כבוד והדר ל"חדר האוכל", ומשם האבא שנהג כל הדרך במכונית זמנית "מטעם העבודה" (מכוניות פרטיות באמת בקושי היו), נשאר לנוח "בחדר" (אז בקיבוצים לכל משפחה היה חדר). האמא והילדים נלקחו לסיורים לראות את המטעים בקיבוץ, הרפת, שדות החיטה, וכד'. 
    חוויה כפרית קצת, בניגוד לנופים שהם רגילים.

    כשחזרו נרגשים ממה שחוו וראו ושמעו לחדר עם האמא, נשארה האמא פעורת פה מתדהמה וחצי צועקת על האבא: "השתגעת ? מה אתה עושה? כשהיא פונה לאב שישב על ספה ממורטת ואכל אחד אחרי השני תפוחים מדלי (שנקטף במיוחד עבורו מהמטע של הקיבוץ) וכבר כמעט גמר את כולם.
    "הרי אמרת שאתה לא אוהב תפוחים" פערה האם פיה בתדהמה למראה המוזר הזה ....

    האב הבין את תגובתה, אך קרוב המשפחה לא כל כך, ופרץ בצחוק.
    לא אוהב ? ? ?
    הוא מת על תפוחים, כל החיים אהב תפוחים, משתגע עליהם, כפי שאת רואה כבר הכנתי לו איך ששמעתי שאתם באים דלי תפוחים מהמטע....הוא אוכל אותם בדליים....

    מהר מאד התדהמה הגדולה של האם התחלפה בהערכה ללא מילים. כל יום היתה לומדת דבר חדש על מי זה הבעל שלה, על הצניעות, ההפנמה, וההקרבה למשפחתו.
    זה היה יקר מדי, והיה חשוב לו שילדיו והיא יאכלו, אז הוא אמר שהוא "לא אוהב" ושנים רבות לא אכל את מה שהוא הכי אוהב ....

    כך, בדומה נהג האיש לגבי דברים בחיים, כמו למשל מעשיו ועיסוקיו כאיש צבא, ולגבי עצמו לצרכים אישיים (בגדים חדשים? לא צריך, תקני לילדים), כך הוא היה.

    כילדים לא תמיד היינו מודעים לדברים "הקטנים" הללו, לדברים מהם עשוי בן אדם, לא הערכנו תמיד נכונה את האיש השותק והזועף הזה, שלא תמיד מבינים למה הוא רגוז, ולמה נוהג כך, ולמה לא אוהב דברים רבים .....לא הבנו שהוא רצה שאנו נקבל אותם, שנקבל יותר, שהכל מאהבה ...

    ואני מתגעגעת אליו עד דמעות כל יום, למרות שעברו כל כך הרבה שנים שהוא כבר לא אתנו.
    אבא שלי.

    ''


    ''


    ''


    ''



    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/2/17 22:05:

      צטט: היא ולא אחרת 2017-02-21 13:35:56

      אנשים יפים, מרגש מאוד ❤

      ''  

      מי זוכר את בלוני הגז של "סיפולוקס"?  בקבוק סודה...

       

       

      תודה

        23/2/17 22:00:

      צטט: ~בועז22~ 2017-02-19 19:27:13

      חיבוק ע-נ-ק !
      ------------

      Image result for ‫"מקרר של פעם"‬‎ 

      סיגריות של פעם

       

      תודה

        23/2/17 21:57:

      צטט: goodyear2016 2017-02-16 15:13:23

      מרגש סמדר . איזה איש טוב היה אביך ז"ל . חבל לי שלא נהנה יותר מהחיים . למשל , קונים תפוח ומחלקים לארבע וכך כל אחד טועם ופעם היו תפוחים מדהימים . הזכרת לי את סבא שלי דוד עליו השלום היה לו בביתו בקיבוץ חולדה מטעיי תפוחים ירוקים חמוצים ואגסים ענקיים . והוא היה שולח אליינו בארגזים לאילת תפוחים ואגסים כי לא היה ניתן לקנות אז בשנות השישים המוקדמות פירות עסיסיים .

       

      ''

       

      כן, אכן הפירות אז היו טעימים הרבה יותר ולא כמו "קמח" חסר טעם. נכון, היו מחזיקים פחות על המדף, אבל היו נחטפים מהר.

      זוכרת, היו לבנו חברים בקיבוץ שהיו שולחים לפעמים פירות, כי אחרת לא היה ניתן לקנותם בכמות.

      היו זמנים - אחרים.

        23/2/17 21:54:

      צטט: יעל.. 2017-02-16 13:11:23

      ניפלא ניפלא ! געגוע לזמנים רחוקים שהאמת עדיין היתה ערך...

       

      Image result for ‫"מקרר ישן"‬‎   

      מישהו זוכר שהיה פעם "ארגז לחם"?

       

      תודה יעל

        23/2/17 21:52:

      צטט: זונות פוליטיות 2017-02-15 18:26:19

       

      ''

      תודה


      מוקדש לדור הענק ההוא כולו.

       

        23/2/17 21:48:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד 2017-02-14 23:43:05

      כל כך נכון.

      אווירת קום המדינה הייתה עדיין באוויר. היו אנשים צנועים יפים.

      היה גם פיקוח אבל מתחת לשטיח, היה השוק השחור פורח.

      במכולת היו קונים עם תלושים.

      לא היה כסף ולא מה לקנות בכסף.

      חצילים היו בזול, אבל בטיגון שתו הרבה שמן..

      הקומזיץ והבטטות.

      רכבים בקושי היו.

      הורים עבדו קשה כדי לתת לילדים הזדמנות..

      לא התלוננו.

      אין עבודה הבטלה חונקת.

      צמיג ישן היה צעצוע.

      לטפס על עץ היה משחק.

      היום התפוח היקר הוא מצרך סטנדרטי.

       

      הי זמנים..

      כתבת בכישרון ותודה על התזכורת.

      Image result for ‫רדיו של פעם‬‎  

      רדיו של פעם

       

      תודה רבה, חשוב לאין ערוך היו: ההתנהגות,

      הערכים, הדרך בה נהגו אנשים, והצניעות.

        23/2/17 20:58:

      צטט: רונית אברהם 2017-02-14 22:05:57

      דמעתי, איזה סיפור נוגע ללב. איזה דור ואיזו מציאות אחרת. אי אפשר להימנע מהמחשבות של איך הכל התקלקל מאז. חיבוק, יהי זכרו ברוך!

       

      ---

      תודה רונית

      Image result for ‫אבא וילדה‬‎ 

        23/2/17 20:53:

      צטט: * חיוש * 2017-02-14 20:14:35

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      קראתי אותך-   כל כך ריגשת אותי עד דמעות

      " איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

      כמה ענו וצנוע היה אביך מנוחתו עדן

      הבאתי לך שיר עבור כל ההורים של כולנו שידעו מהאין לעשות יש

      וגידלו אותנו לתיפארת..... למרות ......

      הזכרת לי את סיפורי אימי מנוחתה עדן כשהייתה בהיריון ממני

      הייתה אוכלת לחם ותפוזים,

      גם אני, הורי ז"ל, ועוד הרבה שכנים כל ערב היינו פוקדים

      בית של שכנה לראות מהדורת חדשות כי רק אצלה הייתה טלויזיה שחור לבן,

      ועבור קו טלפון ביתי חיכינו 10 שנים

      גם אנחנו טיילנו בשבתות ברכב העבודה של אבי  מנוחתו עדן

      מרגיש לי כאילו כתבת את סיפור חיי ......


      מחבקת אותך בחום ואהבה את געגועייך לאביך מנוחתו עדן


      ---------

      תודה רבה יקרה, הגעגועים האלה יהרגו אותנו הא?!

      Image result for ‫געגועים עוגנים לחוף שקט‬‎   

        23/2/17 20:43:

      צטט: באשי- 2017-02-14 16:43:13

      "ככה זה היה אצל 99% מהאוכלוסיה" זה חלק מהיופי.

       

      Image result for ‫מכולת של פעם‬‎ 

      כן, תודה לתגובתך.

      לא היו אז טורחים בכלל לנעול את הדלת של הבית כשהיו למשל הולכים לקניות, למכולת או משהו.

      בשביל מה? לאף אחד ממילא לא היה הרבה, השכנים היו כמו משפחה.

      בעיני רק הקטע הזה מדהים.

        23/2/17 20:40:

      צטט: שפיריתקסומה :)) 2017-02-14 14:35:42

      גדלנו על ערכים של פעם.פוסט מרגש.

       

      --

      תודה

      אכן, לכן רבים מאתנו עדיין ספוגים בהם, הדור הבא עוד פחות ופחות....

      מכל הבחינות

      ''


        

        23/2/17 20:35:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2017-02-14 12:32:47

      מעבר לכבוד הגדול לאבא, העלת פה משהו שהולך ונעלם מחיינו וזו הצניעות. כשהדוגמה האישית מתבססת על "עלים וורודים", נעלמת לה הצניעות והופכת ערך שדורכים עליו, במקום לכבד ולהדגיש אותו. טוב שיש עוד כמוך

      Image result for ‫כלניות, שושנה דמארי‬‎

      תודה, איך לא?

      אני הבת שלו, ודומה לו לטוב ולפחות טוב, חיצונית ופנימית.

      אלא שאני עלידו, ועל יד הדור הזה מרגישה קטנה.

        23/2/17 20:32:

      צטט: הקשתית 2017-02-14 12:25:27

      כמה מרגש ונוגע הפוסט שלך וכלכך מבינה ללבך בונבוניטה, על הגעגוע הנכסף הזה לאבא. ליבי אתך ♥

       

      Image result for flower

      תודה

        23/2/17 20:31:

      צטט: HagitFriedlander 2017-02-14 08:22:24

      פוסט מלא אהבה וגעגוע ...ומדויק כל כך גם בתיק החוויות שלי...הדמעת אותי מרוב התרגשות..תודה יקירה!

       

      ---

      כן, כנראה זה באמת היה דור מיוחד במינו.

      מרגישה לידם קטנה כל כך.

      הדור הצעיר של היום לרוב אינו דומה לזה, למרות שיש כאלה שגורמים לי השתאות וגאווה.

      Image result for ‫פרחי טיס‬‎

        23/2/17 20:27:

      צטט: flora2001 2017-02-13 23:41:17

      למרות הכל ,אני מתגעגעת לימים האלה . צודקת שמורה אינו מקצוע מוערך כפעם. היום מה שמוערך זה לא הבן אדם ,אלא הכסף. הפוסט הזה הוא המנון לאביך האיש המיוחד הזה. שירים יפים מן העבר הבאת ,אני מתחברת אליהם יותר מאשר לאלא של היום(לא אומרת שלא אוהבת גם כמה שירים של הים).

      ---------------------

      תודה

      Image result for ‫רקפות‬‎

        23/2/17 20:21:

      צטט: אמינות 2017-02-13 22:29:02

      בונבון זה לא יפה לגרום לי לדמוע ככה בלי שום הכנה מוקדמת, כתיבתך יפה מאוד כרגיל, נוגעת לנימים הכי הכי, פורטת על מיתרי ליבי, העפת אותי חזרה לילדות, מאוד קשה לי עד היום עם העניין של לוותר על עצמנו למען האחרים, עשיתי זאת שנים, עד שלמדתי והבנתי עד כמה חשוב לא לוותר על עצמיותינו. אביך היה לא ספק אדם מיוחד משכמו ומעלה, מלח הארץ. ואין מה להשוות את תקופת הצנע של אז לימינו אנו. חיבוק גדוללללל

      Image result for flower divider

      תודה יקרה.

      הוא אכן היה יחיד במינו, ורבים מהדור ההוא היו בעלי מידות טובות באופן שבכלל אינו משתווה להיום, כמעט כולם אינם היום, מעטים עדיין חיים, היה לי כבוד להכיר כמה מחבריו הטובים מהדור ההוא, חלקם אושיות מוכרות ציבוריות, חלקם פחות, כולם אנשים כשלעצמם מרשימים.

      בואי נעשה עסק,

      כל פעם שאני גורמת לך לדמוע ולהתרגש, בואי הנה אחבק אותך והכל יעבור, ותתחילי לראות גם את הדברים שגורמים חיוך.

        22/2/17 22:38:

      צטט: צוריאל צור 2017-02-13 22:03:47

      מרגש ומעורר הערכה רבה לזן הנדיר הזה של אנשים
      ואם כבר תפוחים, מאוד מתבקש כאן הפתגם: "התפוח לא נפל(ה) רחוק מהעץ"...

      Image result for divider

      תודה צוריאל, חייכת אותי.

      אני אכן דומה לו מאד, חיצונית, מימיקה, במעלות וגם בחסרונות....

       

        21/2/17 21:03:

      צטט: איקארוס 2017-02-13 21:36:30

      עוררת אצלי געגוע לאבא שלי.. ז"ל

      Image result for ‫אבא‬‎

      תודה.

      וואהו, שמחה לראותך במחוזותי....

      אז ספר לנו. אם אני אחרי כל כך הרבה שנים התחלתי להוציא טיפין טיפין, אולי גם אתה יכול.

      במקום בכי, כי מאז לכתו בעצם לא בכיתי, אני מוציאה את זה בכתב.

      ספר, אשמח לשמוע

        21/2/17 21:00:

      צטט: באבא יאגה 2017-02-13 20:39:55

      מרגש, טוב שאנחנו יכולים לראות את מה שלא ראינו פעם. לי יש סיפור על תפוזים, פעם אספר.

      Image result for ‫תפוז‬‎

      תודה

      ספרי עכשיו על תפוזים, למה פעם?

        21/2/17 20:58:

      צטט: מלחהארץ0 2017-02-13 19:33:16

      הצנע זה שנות החמישים (שבע זיתים = ביצה). אבא שלי ייזכר כאוהב בשר שתמיד קיבל את החתיכה הכי גדולה ואף על פי כן, כולם אהבו אותו. אצלנו בשנות השישים תפוחים בכלל לא נחשבו אוכל.

      Image result for ‫תפוח‬‎

      תודה לתגובתך.

      כנראה שממש קשה לך "להרגיש" את הדברים, ולא לראות רק את הדברים שאתה חייב לתקן.

      מקבלת באהבה את התיקון, אבל יחד עם זה שמה לב שאינך רואה דברים חוץ מזה.

      שמחה שבאת לבקר, קראת, all the sane


        21/2/17 13:35:
      אנשים יפים, מרגש מאוד ❤
        21/2/17 13:11:

      צטט: א ח א ב 2017-02-13 19:10:12

      פוסט שכולו תיאבון לאנשים ולנופים האלו....

      Image result for ‫שועלי שמשון‬‎

      תיאבון, געגועים, ונראה לי שבהחלט כמה וכמה מאתנו היה מתאים להם יותר לחיות בתקופה ההיא.

      לי בכל אופן זה הרבה יותר מתאים מאשר בימים אלה.

      אין מה לומר.

       

        21/2/17 13:09:

      צטט: liat62 2017-02-13 18:28:54

      נוגע ללב..

       

      Image result for ‫תודה‬‎

        21/2/17 13:08:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-02-13 17:35:02

      תודה ששיתפת בפוסט כל כך מרגש.

       

      Image result for ‫תודה‬‎

        19/2/17 20:26:

      צטט: esty.d 2017-02-13 17:24:02

      בנובונייטה יקרה,
      סיפורך כל כך מרגש! אנחנו חיים לצד אנשים אהובים וחושבים שאנחנו יודעים עליהם הכל, אך שוב ושוב (גם אחרי מותם) אנחנו מגלים דברים חדשים...
      זכית בזיכרון החיבוק, האהבה והערכים.
      אהבתי מאוד את התיאור של איך היה פעם... הזכיר לי נשכחות והעלה בי חיוך.
      כדברי השיר של חווה אלברשטיין - התעצמנו מאז (או אולי בכלל נחלשנו, התבלבלנו, שכחנו...).
      תודה על הפוסט היפה והמרגש הזה.

      Image result for divider

      תודה, תודה.

      נגעת בי בתגובה שלך.

        19/2/17 19:27:
      חיבוק ע-נ-ק !
        18/2/17 19:50:

      צטט: croki 2017-02-13 17:14:26

      מרגש:)

      -------------

      תודה איש, מעריכה את תגובתך גם בכתב, היא לא מובנת מאליה.

      זה בשבילך, להמחיש את התקופה ההיא....

      אין כאלה שירים היום.

      ''

        18/2/17 19:43:

      צטט: קלועת צמה 2017-02-13 15:36:45

      הזכרת נשכחות. החיים של פעם, והנוסטלגיה שמסננת ומעוררת געגועים. יפה כתבת

      *******************

      תודה

      אהבתי מאד את התקופה ההיא, חושבת שאני הרבה יותר מתאימה אליה ומאשר לזמנים של היום.


      ''

        18/2/17 19:35:

      צטט: יצחק. ב 2017-02-13 15:26:41

      בונבוניטה, כנראה היה לך אבא מיוחד.
      זה מיוחד בעיניי שאדם מוותר על צרכיו החומריים למען רווחתם של אחרים.

      אין זה אומר שהוא מוותר על עקרונותיו ורצונותיו,

      אך בהחלט מוותר על הרווחה החומרית למען היקרים לו

      Image result for ‫מהרהרת, חושבת‬‎

      בהחלט, תודה.

      והוא נהג כך לא רק במישור המשפחתי בעיסוקו כאיש צבא.

      כואב לפעמים לראות את אלה שנוהגים להלל ולשבח את מעשי

      עצמם, כותבים ספרים, מתראיינים לעתונות.

      אבא לא אהב שידעו מה הוא עשה, גם אנו לא יודעים

      על הכל.

       

        18/2/17 19:32:

      צטט: pianokara 2017-02-13 14:35:53

      מרגש. כן, הכל היה שונה, אבל הילדים עדיין צריכים להיות במקום ראשון.

      Image result for ‫חיוך‬‎

      תודה.

      ובכל זאת זה אינו מובן מאליו.

      בכל כך הרבה מקרים אנו רואים שזה רחוק מלהיות כך.

        17/2/17 09:02:

      צטט: אריאל דר 2017-02-13 10:25:32

      כן, גם האבא שלי "לא אהב" המון דברים.
      אבל אצלנו זה היה 10 שנים קודם. 

      **********

      עשר לפני עשר אחרי זה לא משנה, מתגעגעים תמיד

      Image result for ‫געגועים‬‎

        16/2/17 15:13:
      מרגש סמדר . איזה איש טוב היה אביך ז"ל . חבל לי שלא נהנה יותר מהחיים . למשל , קונים תפוח ומחלקים לארבע וכך כל אחד טועם ופעם היו תפוחים מדהימים . הזכרת לי את סבא שלי דוד עליו השלום היה לו בביתו בקיבוץ חולדה מטעיי תפוחים ירוקים חמוצים ואגסים ענקיים . והוא היה שולח אליינו בארגזים לאילת תפוחים ואגסים כי לא היה ניתן לקנות אז בשנות השישים המוקדמות פירות עסיסיים .
        16/2/17 14:13:

      צטט: דוקטורלאה 2017-02-13 10:20:27

      אני חייתי בדיוק בימים אותם תארת. סבתא שלי אושפזה, ואמי שלחה אותי לבקר אותה. אבל תחילה היה עלי לקנות אצל מוכר הירקות והפירות, תפוח אחד. אמא ציידה אותי בסכין וכך עם הציוד הזה ביקרתי את סבתא והאכלתי אותה תפוח מקולף, פרוסה אחר פרוסה. את הקליפות - אכלתי אני לידה.

      -----------

      כן, ותאמיני לי לא היה חסר לנו כלום גם בתקופה כזו. כיום סתם זורקים המון אוכל כשיש אנשים רעבים, לא מעריכים היום כלום, וגם למי שאין נוהג בבזבוז ללא שום צריכה נבונה ומיחזור. חוסר מודעות צרכנית לגמרי.

      Image result for father and daughter images

       אני זוכרת שאהבתי מאד "ללכת" ככה על הרגלים של אבא

        16/2/17 14:11:

      צטט: rossini 2017-02-13 09:18:51

      זיכרונות יקרים מפז.

       

      תודה

      Image result for father and daughter images

        16/2/17 14:09:

      צטט: barir 2017-02-13 08:43:48

      מרגשת. קבלי חיבוק♥

       

      ,Image result for hug

      ,תודה רבה

        16/2/17 13:11:
      ניפלא ניפלא ! געגוע לזמנים רחוקים שהאמת עדיין היתה ערך...
        15/2/17 21:44:

      צטט: נומיקן 2017-02-12 23:18:52

      איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..

      Image result for weat

      אין.  כל הדור ההוא היה מיוחד במינו מבחינות רבות. הכבוד, מילה זו מילה, נאמנות, חברות, יושר, מלח הארץ באמת. ואני אישית יודעת שרבים מחבריו של אבי האהוב ז"ל אכן היו כאלה, מעט מאד מאלה עדיין בחיים. שניים שלושה מהם זכיתי להכיר. 

      חברות מדהימה ועוצמתית לאורך שנים, בצורות כה רבות ובלתי תיאמנה שלא קיימות היום, זה דבר נדיר.

        15/2/17 18:26:

       

       

      ''

        15/2/17 09:46:

      צטט: n1free 2017-02-12 22:59:14

      אהבה, געגועים, נוסטלגיה, הבנה של ילדים שבגרו.

      כתבת יפה ומרגש.

      Image result for ‫אהבה‬‎ 

      תודה לתגובתך, והראשונה (!) .

      על קצה קוצו של המזלג כתבתי,

      גם לא היה קל לי לכתוב על הנושא,

      גם לאחר כל כך הרבה שנים.

      אפילו בכי כזה עד הסוף לא יצא עד היום,

      רק דמעות.

      דמעות נוזלות מדי פעם

      ללא שליטה

      על הלחיים והפנים.

      וחלומות....

      יום האהבה...

      אהבה כל כך הרבה סוגים וגוונים לה...

      בלי קישקושים ומתנות, פשוט אהבה.

      כל כך נכון.

      אווירת קום המדינה הייתה עדיין באוויר. היו אנשים צנועים יפים.

      היה גם פיקוח אבל מתחת לשטיח, היה השוק השחור פורח.

      במכולת היו קונים עם תלושים.

      לא היה כסף ולא מה לקנות בכסף.

      חצילים היו בזול, אבל בטיגון שתו הרבה שמן..

      הקומזיץ והבטטות.

      רכבים בקושי היו.

      הורים עבדו קשה כדי לתת לילדים הזדמנות..

      לא התלוננו.

      אין עבודה הבטלה חונקת.

      צמיג ישן היה צעצוע.

      לטפס על עץ היה משחק.

      היום התפוח היקר הוא מצרך סטנדרטי.

       

      הי זמנים..

      כתבת בכישרון ותודה על התזכורת.

       

        14/2/17 22:05:
      דמעתי, איזה סיפור נוגע ללב. איזה דור ואיזו מציאות אחרת. אי אפשר להימנע מהמחשבות של איך הכל התקלקל מאז. חיבוק, יהי זכרו ברוך!
        14/2/17 20:14:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      קראתי אותך-   כל כך ריגשת אותי עד דמעות

      " איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

      כמה ענו וצנוע היה אביך מנוחתו עדן

      הבאתי לך שיר עבור כל ההורים של כולנו שידעו מהאין לעשות יש

      וגידלו אותנו לתיפארת..... למרות ......

      ''

      הזכרת לי את סיפורי אימי מנוחתה עדן כשהייתה בהיריון ממני

      הייתה אוכלת לחם ותפוזים,

      גם אני, הורי ז"ל, ועוד הרבה שכנים כל ערב היינו פוקדים

      בית של שכנה לראות מהדורת חדשות כי רק אצלה הייתה טלויזיה שחור לבן,

      ועבור קו טלפון ביתי חיכינו 10 שנים

      גם אנחנו טיילנו בשבתות ברכב העבודה של אבי  מנוחתו עדן

      מרגיש לי כאילו כתבת את סיפור חיי ......


      מחבקת אותך בחום ואהבה את געגועייך לאביך מנוחתו עדן


        14/2/17 16:43:
      "ככה זה היה אצל 99% מהאוכלוסיה" זה חלק מהיופי.
        14/2/17 14:35:
      גדלנו על ערכים של פעם.פוסט מרגש.
        14/2/17 12:32:
      מעבר לכבוד הגדול לאבא, העלת פה משהו שהולך ונעלם מחיינו וזו הצניעות. כשהדוגמה האישית מתבססת על "עלים וורודים", נעלמת לה הצניעות והופכת ערך שדורכים עליו, במקום לכבד ולהדגיש אותו. טוב שיש עוד כמוך
        14/2/17 12:25:
      כמה מרגש ונוגע הפוסט שלך וכלכך מבינה ללבך בונבוניטה, על הגעגוע הנכסף הזה לאבא. ליבי אתך ♥
        14/2/17 11:33:
      יפה.
      נגעת. תודה.
        14/2/17 08:22:
      פוסט מלא אהבה וגעגוע ...ומדויק כל כך גם בתיק החוויות שלי...הדמעת אותי מרוב התרגשות..תודה יקירה!
        13/2/17 23:41:
      למרות הכל ,אני מתגעגעת לימים האלה . צודקת שמורה אינו מקצוע מוערך כפעם. היום מה שמוערך זה לא הבן אדם ,אלא הכסף. הפוסט הזה הוא המנון לאביך האיש המיוחד הזה. שירים יפים מן העבר הבאת ,אני מתחברת אליהם יותר מאשר לאלא של היום(לא אומרת שלא אוהבת גם כמה שירים של הים).
        13/2/17 22:29:
      בונבון זה לא יפה לגרום לי לדמוע ככה בלי שום הכנה מוקדמת, כתיבתך יפה מאוד כרגיל, נוגעת לנימים הכי הכי, פורטת על מיתרי ליבי, העפת אותי חזרה לילדות, מאוד קשה לי עד היום עם העניין של לוותר על עצמנו למען האחרים, עשיתי זאת שנים, עד שלמדתי והבנתי עד כמה חשוב לא לוותר על עצמיותינו. אביך היה לא ספק אדם מיוחד משכמו ומעלה, מלח הארץ. ואין מה להשוות את תקופת הצנע של אז לימינו אנו. חיבוק גדוללללל
        13/2/17 22:03:

      מרגש ומעורר הערכה רבה לזן הנדיר הזה של אנשים
      ואם כבר תפוחים, מאוד מתבקש כאן הפתגם: "התפוח לא נפל(ה) רחוק מהעץ"...

        13/2/17 21:36:
      עוררת אצלי געגוע לאבא שלי.. ז"ל
        13/2/17 20:39:
      מרגש, טוב שאנחנו יכולים לראות את מה שלא ראינו פעם. לי יש סיפור על תפוזים, פעם אספר.
        13/2/17 19:33:
      הצנע זה שנות החמישים (שבע זיתים = ביצה). אבא שלי ייזכר כאוהב בשר שתמיד קיבל את החתיכה הכי גדולה ואף על פי כן, כולם אהבו אותו. אצלנו בשנות השישים תפוחים בכלל לא נחשבו אוכל.
        13/2/17 19:10:
      פוסט שכולו תיאבון לאנשים ולנופים האלו....
        13/2/17 18:28:
      נוגע ללב..
        13/2/17 17:35:
      תודה ששיתפת בפוסט כל כך מרגש.
        13/2/17 17:24:

      בנובונייטה יקרה,
      סיפורך כל כך מרגש! אנחנו חיים לצד אנשים אהובים וחושבים שאנחנו יודעים עליהם הכל, אך שוב ושוב (גם אחרי מותם) אנחנו מגלים דברים חדשים...
      זכית בזיכרון החיבוק, האהבה והערכים.
      אהבתי מאוד את התיאור של איך היה פעם... הזכיר לי נשכחות והעלה בי חיוך.
      כדברי השיר של חווה אלברשטיין - התעצמנו מאז (או אולי בכלל נחלשנו, התבלבלנו, שכחנו...).
      תודה על הפוסט היפה והמרגש הזה.

        13/2/17 17:14:
      מרגש:)
        13/2/17 15:36:
      הזכרת נשכחות. החיים של פעם, והנוסטלגיה שמסננת ומעוררת געגועים. יפה כתבת
        13/2/17 15:26:

      בונבוניטה, כנראה היה לך אבא מיוחד.
      זה מיוחד בעיניי שאדם מוותר על צרכיו החומריים למען רווחתם של אחרים.

      אין זה אומר שהוא מוותר על עקרונותיו ורצונותיו,

      אך בהחלט מוותר על הרווחה החומרית למען היקרים לו

        13/2/17 14:35:
      מרגש. כן, הכל היה שונה, אבל הילדים עדיין צריכים להיות במקום ראשון.
        13/2/17 10:25:

      כן, גם האבא שלי "לא אהב" המון דברים.
      אבל אצלנו זה היה 10 שנים קודם. 

        13/2/17 10:20:
      אני חייתי בדיוק בימים אותם תארת. סבתא שלי אושפזה, ואמי שלחה אותי לבקר אותה. אבל תחילה היה עלי לקנות אצל מוכר הירקות והפירות, תפוח אחד. אמא ציידה אותי בסכין וכך עם הציוד הזה ביקרתי את סבתא והאכלתי אותה תפוח מקולף, פרוסה אחר פרוסה. את הקליפות - אכלתי אני לידה.
        13/2/17 09:18:

      זיכרונות יקרים מפז.

        13/2/17 08:43:
      מרגשת. קבלי חיבוק♥
        12/2/17 23:18:
      איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..
        12/2/17 22:59:

      אהבה, געגועים, נוסטלגיה, הבנה של ילדים שבגרו.

      כתבת יפה ומרגש.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין