שיר ליום מקובץ שירי מקרא שלי

(יום אחד קראתי אגדה מתוך ספרי הקדש ההילכתיים)

הבתולה החכמה

יְהוּדָה לָבַשׁ מַחְלָצוֹת

מְקֻשָּׁטִים גַּם אֶחָיו.

מְחַכִּים,

הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּן.

חַג הַיּוֹם, יוֹם כְּלוּלוֹת לַאֲחוֹתָם.

הַהֶגְמוֹן

הוּא בְּטוּבוֹ יְקַבֵּל פְּנֵיהֶם

וְ

גַם אֶת הַקָּרְבָּן.

בַּסְּטָו הָעַמּוּדִים הִסְמִיקוּ

עֵינֵיהֶם מַעְלָה מַעְלָה הֵרִימוּ

עַד לַכּוֹתָרוֹת הַבּוּשָׁה הִסְתִּירוּ.

רוּחַ סְעָרָה חָלְפָה, עָבְרָה

הָאַחִים רָאוּ אֶת הַקָּרְבָּן נִשְׁמָט הוֹי אֵיזוֹ עֲבֵרָה...

הָעֶרְוָה...

אוֹיָה...

גְּלוּיָה?

לְבַסּוֹף, אֶת אֲחוֹתָם לְיַסֵּר חָשְׁבוּ

נוּ, נוּ, נוּ

וְהִיא,

מַה זֶּה קָרָה אֶת אֲחוֹתָם

הֲרֵי יְדֵי זָהָב לָהּ

כָּל שֶׁתִּגַּע זָהָב וּפְנִינִים וּמַרְגָּלִיּוֹת יָדֶיהָ

יָפִיקוּ,

לָהֶם.

אֲחוֹתָם, מַצְנִיעַת הַלֶּכֶת

זוֹ, הַחוֹגֶגֶת הַיּוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ.

מַה יַּעֲשׂוּ בַּאֲחוֹתָם הַנָּאוָה, וְהִיא פּוֹרַעַת חֹק.

וְ

הַקָּרְבָּן, אוֹיָה הַקָּרְבָּן כֹּה גָּלוּי

מַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ, אֵיךְ יַעֲלוּהוּ אֶל הַהֶגְמוֹן?

מֵאָז שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּשְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים

הָלַךְ הַקָּרְבָּן כְּקָרְבָּן

וְאִישׁ לֹא יָכוֹל לְהָצִיץ שָׁמָּה

וְאֶת הַבַּעַל הַמְּדֻמֶּה הִסְתִּירוּ מִתַּחַת לַמִּטָּה

וְכִסּוּ הֵיטֵב בִּשְׂמִיכָה.

אוֹיָה, אוֹיָה

קוֹנְנוּ הַקִּינָה

הֵן הַהֶגְמוֹן מְחַכֶּה לְעֶרְוָה...

טִכְּסוּ עֵצָה

מַה יֵּעָשֶׂה לְעֶרְוָה שֶׁעָמְדָה בְּמִרְיָהּ?

שְׂרֵפָה,

שְׂרֵפָה?

שְׂרֵפָה!

"רֶגַע רֶגַע," אָמְרָה הַנַּעֲרָה:

"הַמַּנְעוּלִים וְהַקַּרְנַיִם טוֹבִים מִמֶּנִּי?

לָמָּה אוֹתָם לֹא שְׂרַפְתֶּם, סְתָם זְנַחְתֶּם?

וְהַהֶגְמוֹן, שׁוֹדֵד גַּזְלַן בְּתוּלוֹת,

לוֹ סְלַחְתֶּם?"

"לֹא! לֹא!"

נִזְדַּעֲקוּ אַחֶיהָ, מַה פִּתְאוֹם יִתְּנוּ אֶת הַנַּעֲרָה,

בְּחִנָּם.

יָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ

אָמְנָם הַקָּרְבָּן קָרְבָּן,

מִצַּד שֵׁנִי הִיא אֲחוֹתָם.

אָחוֹרָה פְּנֵה, קָדִימָה צְעַד!

שְׂמֹאל יָמִין שְׂמֹאל יָמִין

כִּסּוּ אֶת הָאוֹצָר,

הַיָּקָר

וְאֶל הַהֶגְמוֹן כְּאִישׁ אֶחָד,

טוֹב,

הַהֶגְמוֹן כְּבָר מְחֻסָּל.

©   כל הזכויות שמורות     ר. מיפו