פעם הפרסומות בתחילת דרכן לפני שנים רבות היו אטרקציה ששעשעה את צרכני התקשורת. לא עוד. אם אתה פותח היום עיתון הן תלכלכנה את ידיך בצבעים המרוחים על שטחים גדולים ותפרענה לך להפוך עמוד ולטרוח ולחפש את ההמשך של מה שהתחלת לקרוא. תצפה בסרט או בתכנית טלוויזיה הן תפסקנה את ריכוזך עשרות פעמים ללא כל התראה מוקדמת (מין בההה כזה) ללא כל התראה ומה שצפית קודם יחזור באותה הצורה בבת אחת (אם קמת כדי להמנע מטרטור הפרסומות אתה עלול להפסיד חלק מהתוכן שמעניין אותך). כנס לאינטרנט וחצי מהעמוד מרצד, משגע לך את העיניים ומקשה על הקריאה. ואם ידך תעשה תנועה לא זהירה עם העכבר ותגע במילימטר מקצה הפרסומת - מיד תחריש את אזניך מוזיקה רועשת או קול מטריד שמזכיר את הכרוז הפורץ בטלוויזיה בתחילת הפרסומות - ההההערב! - כפי שטל פרידמן מארץ נהדרת יודע לעשות. אבל גם בזמן שאין פרסומות ואתה מנסה להתרכז בתוכן שבו אתה מעוניין - שוד ושבר! - עשרות קדימונים פורצים אל המסך, נעלמים וחוזרים - עד זרא! לאחרונה המטרידנים של הפרסומות והקדימונים הגדילו לעשות והשאירו קדימון מרצד כזה על כמעט רבע מסך בזמן שידור סיינפלד. אז נזכרתי בימי עלומי כשהאזנתי לשידור משחק כדורגל מיוגוסלביה - כשרפי לוי הכניס גול ליוגוסלבים - והשדר הנפלא נחמיה בן אברהם עליו השלום הופסק כל כמה דקות ע"י פרסומת של פזגז. כשהגיע זמני לרכוש כירת גז קניתי אמישרגז - לזכר אותה פרסומת שהרגיזה אותי מאד.

יתכן שכל זה יוביל אנשים רבים יותר ויותר לצמצם את  השימוש באינטרנט ובטלוויזיה ולהתחיל לקרוא ספרים בזמנם הפנוי. הלוואי!